היו זמנים שבהם שוק הפשפשים היה מקום הבילוי הכי חם בעיר, והם לא היו מזמן (מי היה מאמין שנתגעגע ל-2019). הקורונה ומלחמת שבעה באוקטובר פגעו בו דרמטית, אך בחודשים האחרונים ניכרת התאוששות ואפילו מגמה של פתיחת מקומות חדשים, שלא לדבר עלשוק האיכרים האיכותישמשתלט על הרחבה המרכזית של השוק מדי יום רביעי. מחפשים מקום טוב לאכול, לשתות או לנשנש בו בשוק הפשפשים? הגעתם למקום הנכון כי מצאנו לכם הכל.

>> הרובע הכי טעים בעיר: 39 מסעדות מומלצות לאכול בהן טוב ביפו
>> מרקט פלייס: 31 מסעדות ומזללות לאכול בהן טוב בשוק הכרמל

1. אדא חנינא

עוד לפני שהתענגנו עליו בלוינסקי, היה אדא קפה שייך לשוק הפשפשים. מאז פתיחתו ועד היום הקפה שמוגש שם הוא מהטובים בעיר ושייך למסורת הגל השלישי שמקפידה על סחר הוגן, תנאי ייצור מוקפדים תחת תו תקן מחמיר ואיכות בלתי מתפשרת. מה שאומר – ספל קפה מושלם, נעים, חמים וטעים. לצד הקפה יש שלל מאפים מפתים ופריכים, ואם תטפסו למעלה במדרגות תמצאו גם את חלל העבודה האידאלי, סוד עירוני שאופס סיפרנו לכם עליו.
רבי חנינא 9 יפו

2. איטלקיה בפשפשים

יש לנו המון ריספקט למקומות שעושים את עבודתם נאמנה במשך שנים, והאיטלקיה בפשפשים היא בדיוק כזו. אין פה יורקי אש ורקדניות, רק פיצה טובה ומנות פסטה עם טוויסט מקומי קטן, שולחנות על המדרכה ואפס פוזה. באפריטיבו מצטרפת לכל אלה הנחה יפה של 30 אחוז על כל התפריט.
עולי ציון 16 יפו

3. אלבי

במקום להיתקע בנתב"ג בציפייה להגיע ליוון פשוט יותר לקפוץ לשוק הפשפשים, כי באלבי יש ווייב של טברנה ואת כל הקלאסיקות מהמטבח היווני. עם מספיק אוזו אפשר לדמיין שהאורות של פיראוס מזכירים את יפו. המקום שרד יפה גם את המעבר מרחוב עולי ציון אל משכנו החדש והמדונדש והתקבע כאחד המוסדות האהובים והשמחים באזור.
עמיעד 14 יפו

4. אנטיליה

אנטיליה היא בר פסטה ויין יפואי ששוכן במבנה קשתות מרהיב בסמוך לשוק הפשפשים. במקום פסטה טרייה ומצוינת במגוון רטבים מתחלפים, החל מבולונז קלאסי, ועד חמאה ולימון עם ארטישוק או פסטה ים תיכונית עם סרדינים ופלפל שאטה. במקום גם סלטים רעננים, וטירמיסו וטארט לימון. מבחינת היינות תמצאו מגוון של יינות ביו-דינמיים, טבעיים ועוד במחירים נוחים.
רבי פנחס 4 תל אביב

5. אקבר

הוא משתלט על כל הסמטה ועושה זאת בחינניות קלילה ולא מתיימרת, כמו ברי רחוב במדריד ונאפולי. הגיל הממוצע באקבר הוא 20+ ולכן תמיד שמח כאן. תנו לעצמכם ללכת בעקבות המוזיקה, נקישות הכוסות והצחוק, ולא תתאכזבו. שריד נאה לימים שבהם שוק הפשפשים היה ממקומות הבילוי הפופולריים בעיר.
רבי נחמן 2 יפו

6. דאמה

בית הקפה המתוק שצמוד לשאפה, כבר לא בבעלות השאפה אך עדיין שומר על רמה, על קפה מצוין, מאצ'ה משובחת, ארוחות בוקר שמתאימות בתכלס לכל שעה ביום ומאפים נפלאים שעושים טוב על הלב ועל הבטן. עוגיות, פחזניות, בריוש וסקונס, ותמיד עם טוויסט פירותי או תיבול מסקרן. כן אנחנו ניקח אחד מהכל בבקשה.
נחמן 1 יפו

7. הגפן – חצר יין מקומי

בגפן יש מעל 140 לייבלים של יינות מקומיים – כן, גם אנחנו לא האמנו שיש לנו כל כך הרבה יקבים אז תודה לגפן – והוא מקום אידאלי לאוהבי יין אמיתיים, בו המלצרים ידעו תמיד להסביר לכם אודות זני הענב אך יחד עם זאת לשמור על חוויה נעימה בגובה עיניים שלא נופלת למחוזות משמימים. גם האוכל מצוין, ולמיטיבי לכת נמליץ גם לבקר ב"סוד" הסמוכה, חנות היין שבה תוכלו לרכוש יין נהדר מיקב ישראלי הביתה ולהמשיך את החוויה גם שם. ועוד לא דיברנו על כל הצמחייה הירוקה מסביב. לשתות יין בין הפרחים ולקוות לטוב.
נועם 3 יפו

8. TFWC

כמה שאנחנו אוהבים קפה ספיישלטי טוב וריחני, בבית הקפה הזה אוהבים קפה ספיישלטי איכותי אפילו יותר מאיתנו. תמצאו שם פולי קפה מכל העולם, ואפילו כאלה שקרוב לוודאי תמצאו רק שם. מדובר במקדש מיוחד לאוהבי קפה מושבעים שאפילו עורך אירועי קאפינג – סדנת טעימת קפה. בקיצור, אם בא לכם להראות את הבנתכם והידע שלכם בקפה, או לחילופין ללמוד על המשקה המר והנהדר הזה עוד ועוד – בית הקפה הקטנטן הזה בשוק היווני הוא לגמרי המקום בשבילכם.
פנחס בן יאיר 8 יפו

9. יאפא כנאפה

יאפא כנאפה היא זו שהתחילה את תור הזהב של הכנאפה בעירנו, ואנחנו זוכרים כמו אתמול את הפעם הראשונה שאכלנו בה כנאפה טרייה ונדירה עם גלידת חלב עיזים טורקית מרגשת. מאחורי המקום עומדים צמד החבריםאבו ניג'ם ושחאדה אבו שאחדה שבעקבותיהם עמדנו בשנים האחרונות שעות ארוכות בתור וחיכינו לכנאפה. חוץ מזה תמצאו שם גם בקלוואות, מלבי, סחלב בימים החורפיים וגם תה עם נענע וקפה טורקי. ובעיקר קצת שפיות.
עולי ציון 24 יפו

10. מאפה ליאון

מאחרוני השרידים של העלייה הבולגרית בשנות החמישים ליפו, קהילה מפוארת עם מורשת גסטרונומית שעוד מתקיימת במספר מסעדות ביפו. הימים שסבתא ג'ולי מתחה עלי פילו בבית חלפו ואינם, אך העסק המשפחתי נותר נאמן לטעמים ולמסורות, ללא מרגרינה ושאר מרעין בישין. תנו ביס בבורקס פילו תרד וגבינה עם קצת איירן ללגימה בצד, ותבינו למה מדובר באצולה יפואית.
עולי ציון 17 יפו

11. מילק בייקרי

מאחורי מילק עומדת השף קונדיטור המוערכת עדי קיהן, שהשתלמה ולמדה פטיסרי בפריז והביאה אלינו ללבנט את יכולותיה המרשימות ואת האסתטיקה המדויקת שלה. או במילים אחרות, קרואסונים מדופדפים לעילא ולעילא, מאפים אלגנטיים עם פירות טריים וקרמים ענוגים, קנלה די בורדו, פחזניות עמוסות קרם פטיסייר להשתגע מהן. וגם – לא פחות חשוב באזור – אווירה של קפה שכונתי אמיתי.
בית אשל 5 יפו

12. מי קאסה

הבר החדש של שוק הפשפשים שמבקש להחזיר עטרה ליושנה, ולגרום לכולם להרגיש בבית. ריהוט וינטג' שנרכש ברחבי השוק (ומוצע גם למכירה אם אהבתם אותו במיוחד), תפריט עם משקאות, שמוצעים במחירים הוגנים (קוקטיילים ב-48 ש״ח, ויינות ובירות ב30 ש״ח), ושלל נשנושים כמו קריספי צ׳יקן, קבב יפואי וגם ספינג׳ קבב שמדבר אלינו מלוכלך.
רבי חנינא 3 יפו

13-14. סלאס // קיצ'וקאי

השף אור גינסברג מתמקד בשתי מסעדותיו שבשוק הפשפשים במנות דגים נאים, המשלבות חומרי גלם ים תיכוניים עם השפעות יפניות. בסלאס ישנה אווירה אינטימית ויוקרתית ועד 32 סועדים כל ערב,ובמהלך הארוחה הסועדים רואים את השף מכין את המנות מול עיניהם. בקיצ'וקאי (בלאגן במטבח ביפנית) מבחר מנות דגה טרייה ורולים של סושי באווירה משוחררת יותר ומחירים נגישים באופן יחסי.
סלאס, תנחום 6 יפו // קיצ'וקאי, עמיעד 10 יפו

15. פועה

אי אפשר לדמיין את שוק הפשפשים בלי פועה שפועלת בו כבר עשרים וחמש שנה, כבוד בהחלט. פועה הוא ביתם של רבים, החל מחיילי גל"צ העייפים, דרך אנשי לפטופ שמנסים לשמור על פוקוס בחלל הייעודי שלהם, ועד גמלאי העיר שהגיעו לסיור יפואי והתיישבו לקפה ומאפה. כל אחד ימצא את עצמו בתפריט האוכל שמציע מגוון טרי, מזין, טעים ונעים. גם השירות החייכני והעיצוב במקום תורמים לתחושת הבית השורה במקום. בקיצור, לחיי עשרים וחמש השנה הבאות.
רבי יוחנן 8 יפו

16. פיצה פור דה פיפל

מדובר בפיצה בעלת לוק שכונתי אך היא לא שכונה בכלל. הבצק הנאפוליטני נהדר ודקיק בעל שוליים פריכים ונמתחים, הגודל נדיב ומבטיח והטופינגז טריים ומסקרנים עם ספיישלים מתחלפים. יש כמובן גם פיצת פפרוני קלאסית שהיא נהדרת ומזמינה, ולקינוח קלצונה נוטלה שאין לנו הרבה מה להוסיף עליו חוץ מזה שמדובר תמיד בסוס מנצח.
עולי ציון 26 יפו

17. קפטן הוק

ההוכחה לכך שלא בכל פעם שמתחשק לאכול פירות ים צריך לפדות קופת גמל. בקפטן הוק יגישו לכם מנות שרימפס וקלמארי לא מתחכמות ושלל מיני פיש אנד צ'יפס עם טוויסט ערבי מרענן במחירים סבירים – אם כי יש למשל קרפצ'יו תמנון אם אתם כן רוצים להתחכם – ויצ'פרו בצ'ייסר וחיוך. ובימינו זה שווה המון.
עמיעד 13 יפו

18.שאפה

אי אפשר לסגור רשימה כזאת בלי השאפה, מוסד יפואי ותיק שבכלל התחיל ממספרה והתרחב לעבר בר-קפה-מסעדה מהטובים בעיר. האוכל מעולה, יצירתי ורענן ויש התחשבות בכל הנטיות התזונתיות, האלכוהול כיפי ובאחלה מחירים וכשיושבים בשאפה יש את התחושה הזו שאתם פשוט במקום הנכון. בשעות הערב מתגברת המוזיקה, לפעמים יש די.ג'יי, וכמעט תמיד יש הרמות. איך אנחנו אוהבים.
נחמן 2 תל אביב

>> The most recommended Restaurants, Bars and Cafés in the Flea Market

• אוכלים שותים
• שוק הפשפשים
• חוזרים ליפו
• יפו

החומוס שמכינים בעלי קרוואן, המוכר גם כאבו חסן מאז 1959 (ואולי עוד קודם), הוא מיתולוגיה עירונית (אנחנו חושדים שלעולם לא נדע אם המתכון המקורי היה בכלל של אום חסן ז"ל). ייתכן שאי שם בגליל מסתתרת חומוסייה טובה יותר, אבל בשבילנו אבו חסן הוא הטוב בעולם. זאת הסיבה לתור המתמיד ברחוב הדולפין ובשבטי ישראל. התפריט מינימליסטי וכלל גרגירי חימצה מבושלים ומוגשים בשלוש גרסאות, ויש הטוענים שהמסבחה החמימה היא המשובחת שבהן. על השולחן תטבילה ופלחי בצל וזהו. ולא צריך יותר מזה.
שבטי ישראל 14 // שבטי ישראל 17 // הדולפין 1 יפו

אבו מרוואן

החומוס של אבו מרוואן הוא שם דבר כבר יותר מ-30 שנה, ובחוגי החומוסולוגים זוכרים היטב את המסעדות שלו ברחוב ברחוב מנדס פראנס ואחר כך ביפת. לפני מספר שנים הוא שיחרר את האחיזה ביפו ופתח מקום בכפר קאסם, אבל החודש הוא חזר בסערה ללוקיישן מושלם בנמל יפו והפך בבת אחת לסיבה הכי טובה להגיע לנמל גם כשאין הופעה בבארבי. והחומוס? קטיפתי כמו פעם, באותה חמיצות עדינה, ניגוב אחד ומבינים מיד איך המיתולוגיה נולדה.
רציף העלייה השנייה, נמל יפו (הכניסה הצפונית)יפו

אל קלחה

חומוסולוגים אמיתייםמתרגשים כאן עד דמעות ממנת הפאטה המסורתית של משפחת ח'טיב, בדיוק אותה המנה שמגישים במסעדות של בני המשפחה שלהם בכווית ובעמאן, והאמת היא שזה אתגר לא קטן להזמין משהו אחר אם יש פאטה. אבל גם החומוס הביירותי שלהם עצמו ברמה גבוהה ביותר, ומעורר תשומת לב עירונית נרחבת מאז שנפתחה אל קלחה אי שם בימים הרחוקים של הסגר הראשון ב-2020. אגב, יש גם קודוסיה (שזה חומוס עם פול שמעורבב לתוכו) שזה בכלל להיט שצריך לדבר עליו יותר.
סלמה 3יפו

גרגר הזהב

המיקום האסטרטגי בה הוקמה, בלב שוק לוינסקי, הוביל לאינספור פיות רעבים ואנשי עמל שמחפשים חומוס זריז לנגב ולהמשיך הלאה בשגרת יומם. לכן, מבחינות רבות, גרגר הזהב הוא למעשה מסעדת פועלים שתמיד עמוסה בסועדים עם הייפ בלייני, ולשמחתנו התרחבה לחומוס עם צד לילי בגרגר הזהב דיזי. החומוס מוכן במקום לפי מתכון בסגנון גלילי, ונטחן במשך כל היום בשם הטריות. התוצאה היא מנה שנותנת בראש בעיקר כשהיא מגיעה לצד הפתעות מענגות כמו קרעי כרובית מושחמים, סלט קצוץ, טאבולה לימוני, צ'יפס ועוד. ומכאן, בחזרה ליפו, למקרה שאתם עדיין רעבים.
לוינסקי 30 // דיזנגוף 93 תל אביב

חומוס 616

יובל שרון, הבעלים של חנות הקומיקס המיתולוגית קומיקס וירקות פתח את החומוסייה שלו ביהודה מכבי בשלהי 2024. מאז עברו לא מעט גיבורי על דפי הקומיקס, ולא מעט גרגרי חומוס חמימים נכנסו לסיר- והוא התקבע כמקום קבע של תושבי הצפון הישן בזכות חומוס נהדר, קרמי בדיוק במידה הנכונה, טרי ונהדר. גם הפלאפל מצוין והשירות חייכני ונעים כמו בחומוסייה שכונתית שמכבדת את עצמה.
יהודה מכבי 61תל אביב

החומוס של אבי מעכו

הכוח הגדול של החומוס התל אביבי הוא להביא את הבסט מכל רחבי הארץ, והחומוס של אבי מעכו (זה השם המלא) הוא גרסה מאוד מותאמת לתל אביב של המנה העכואית. אולי זה כי אבי הוא אבי בן שיטון, שף שעבד 9 שנים במסעדותיו של מאיר אדוני, ששואב מהדקדוק של עולמות הפיין דיינינג כדי לייצר חומוס חלק ומינימליסטי כמו עכואי, אבל גם ישיר ומיוחד כמו העלית. גרגרים בלגים, שמן זית איכותי, פיתה דקה, בלי ביצה קשה (כי בן שיטון טוען שהיא הופכת את המנה לכבדה), וגם לא פטרוזיליה ופפריקה. ויוצאת לו מנה נהדרת, שגם בין כל הכללים מזקקת את מהות ממרח החומוס.
יהודה הלוי 72 תל אביב

האחים קלבוני

משפחת קלבוני היפואית הנפיקה כבר מספר דורות של חומוסאים וחומוסיות תחת שלל שמות ובמגוון מיקומים ברחבי הארץ, אבל ברחוב יפת נמצא הדבר האמיתי (והוא משתרע משני צדי הרחוב) והוא כולל חומוס קליל במפתיע וייחודי במרקמו – לא גרגירי ולא משחתי אלא משהו נעים באמצע – לצד כל התוספות שאפשר לצפות להן מחומוסיה יפואית ופול מוצלח במיוחד. יש מי שנשבעים בחומוס הזה עד כדי קריאת תיגר על החומוסיה הכי מפורסמת של יפו. אנחנו לא שם, אבל זה לא עוצר אותנו מלטרוף אותו.
יפת 136 יפו

חומוס המשורר

המשורר מביצרון, הלוא הוא בועז חזן, האכיל את השכונה ממזרח העיר בחומוס במשך כ-4 שנים לפני שעבר ב-2022 לאבן גבירול, וכמעט מיד הפך לאחת החומוסיות האהובות עלינו באזור, מהסוג ששווה גם את המעבר בין עבודות הרכבת האינסופיות. שילוב בין מנות מסורתיות להרפתקנות פוסט-היפסטרית קלילה מאזורי הרידיפיין, ויש מנה טעימה, חמימה במידה ועמוסה בגרגרים שנטחנו בגסות למשחה לא חלקה, וזה בדיוק מה שאנחנו אוהבים בה.
אבן גבירול 8 תל אביב

חומוס חג' כחיל

משפחת חג' כחיל הפגינה את כוחה הקולינרי במסעדה שהייתה קרויה על שמה בכניסה ליפו מכיוון כיכר השעון ונסגרה בתחילת המלחמה, אבל מי שמכיר יודע שהמקומיים תמיד העדיפו את המסעדה העממית שלה שבתוככי רחוב יפת ששווה, ולא רחוק ממנה ממוקמת גם חומוסיה מרווחת וממוזגת שעושה כבוד לארסנל המשפחתי (הכולל גם שווארמיה ופלאפליה). במקום מוגש חומוס אוורירי במרקם גס יחסית, מסבחה נהדרת ובעיקר מנת פאתה מעולה, ויחד עם חומוסיות יפואיות אחרות היא שולטת במפת החומוס המקומית של תל אביב.
יפת 93 יפו

חומוס חמודי

הפינה שעל נחמני ויהודה הלוי תמיד היתה נקודת מפגש של חובבי החומוס, ולשמחתנו המסורת לא נשברה גם כש"חומוס נחמני" נסגר. במקומו (או יותר נכון, במקום החומוס המתחרה) הגיע חמודי עם מנה תל אביבית בהשראה ירושלמית, מעט חמצמצה ולגמרי חלקה. הסניף המקורי היה ביגאל אלון, אבל כאן בנחמני חמודי מצא בית וממשיך לספק את אותו החומוס המורכב-אך-ישיר שנאמניו מוכנים להישבע שהוא הטוב בעיר.
יהודה הלוי 93תל אביב

חומוס חמודי. צילום: מתוך עמוד הוולט של העסק

חומוס פרנקל // סיפורו של גרגר

הוא התחיל כחומוס פרנקל (למרות שאינו ברחוב פרנקל) ונוסף לו לאחרונה השם הפיוטי סיפורו של גרגר, ואין ספק שעם חומוס כזה בהחלט יש מה לספר. החומוס של עודד הכט והשף אמיר לטין הוא החדש ביותר ברשימה והוא ראוי להתייצב בה. שכן מדובר בקערה מבטיחה של נחמה, טריות וחמימות שפוגשת אותנו בלב פלורנטין. לכו על המחלוטה עם גרגרי החומוס החמימים ואנחנו מבטיחים לכם שלא תתחרטו. יש גם ממולאים, מרק ושאר אוכל ביתי נהדר.
מסילת וולפסון 28תל אביב

נאדר הגדול

הסוד השמור שעל גבולות יפו אמנם נפתח רק לפני כ-8 שנים, אבל האווירה היא של וותק של משפחה יפואית שיודעת דבר או שניים על חומוס, עם שמועות על קשרים למשפחת קלבוני. קשר משפחתי או לא, הטעם בהחלט מהדהד את המנה ההיא עם חומוס קליל במרקם ביניים נפלא, מנות גדולות ושפע של תוספות צד בקומפלט, ומסבחה שמתחרה ברצינות על תואר הטובה בעיר. באמת גדול זה.
דרך בן צבי 35 יפו

חומוס שלמה ודורון

אין בתל אביב חומוס מקטב יותר. יש הנשבעים לו אמונים ברמה של כת שטופת מוח ויש הרואים בו שיקוץ מוסרי – ובעיקר בשלל הווריאציות היצירתיות המוגשות בו מעל גבי החומוס, כולל חומוס סלט ירקות (!) או חומוס פריחולס, חלפיניו ונאצ'וס (!!!), אבל מומחי חומוס בלתי תלויים שהצליחו לבודד אותו מתוספותיו המוגזמות העידו שמדובר בחומוס מעולה כשלעצמו ואף למעלה מכך בגרסת החומוס-פול. עם זאת, החומוס דאל-טנדורי הוא הברקה מדהימה ולא מעניין אותנו כלום.
ישכון 29תל אביב

• אוכלים שותים
• חומוס
• יפו
• אל קלחה
• אבו חסן

>> חוף לאיפוס חרדה וקפה שמעלה לי חיוך. העיר של טל יוסיפוב
>> הסופר פארם הכי טוב בעיר וגן שמעולם לא הייתי בו. העיר של עולמי
>> קונדיטוריה כמעט מסוכנת וכיכר עם ברווז // העיר של זאב שצקי

ביום יום אני מנהל מפעל משפחתי קטן, אבל התשוקה האמיתית שלי נמצאת בפסגות ההרים. כבר מחופשת הסקי הראשונה שלי הבנתי שאני מכור. מאז אני חייב לצאת לפחות פעם בעונה וזה רק הולך ומתגבר. בשנים האחרונות כבר מצאתי את עצמי נוסע גם שלוש פעמים בעונה.כבעלים של מותג התיירות SkiEasy, אני משווק חבילות נופש יוקרתיות ברחבי העולם, אבל ההתמחות האמיתית שלי נמצאת במקום שבו גם הלב שלי נמצא פסגות האלפים. אני נהנה במיוחד לדבר עם לקוחות, להבין מה הם באמת מחפשים, ולהרכיב עבורם חופשה מפנקת ומדויקת.אנשים משקיעים סכומים לא קטנים כדי ליצור לעצמם ולילדיהם זיכרונות טובים, ולי יש חלק קטן ונסתר ביצירת הזיכרונות האלה. לכן אני לא רואה את עצמי כסוכן נסיעות אלא כסוכן זיכרונות.

1. אבו חסן

ההיכרות הראשונה שלי עם יפו הייתה כמו אצל רבים אחרים דרך החומוס. בכל ביקור ניסיתי חומוסיה אחרת וניסיתי לעמוד על ההבדלים בטעמים, כאילו אני מבקר מסעדות מקצועי.הכל השתנה כשהכרתי את אשתי היפואית, שפסקה ללא אפשרות לערעור: החומוס של אבו חסן הוא החומוס הכי טוב.בדיעבד היא גם צדקה.
הדולפין 1 יפו

2. אנדרי

כשחושבים על יפו, בדרך כלל חושבים על העיר העתיקה, שוק הפשפשים, חומוס ועוד אלף ואחד דברים שהם לא גלידה. אבל לגלידת אנדרי יש שורשים עמוקים ביפו.זה כבר הדור השלישי למשפחת חבש בהכנת גלידת שמנת במפעל המשפחתי שלהם בעיר, תוך שימוש במרכיבים הטבעיים והאיכותיים ביותר שאפשר להשיג. גלידה כזו אמורה להיות שמורה לעשירים בלבד אבל כאן היא נמכרת במחירים עממיים, כדי שכולנו נוכל ליהנות ממנה.
יפת 138 יפו

3. פלאפל עספור

רק בשבת, ועד שנגמר.פלאפל עספור הוא אולי המקום הכי אותנטי ביפו. פלאפל, עגבניות, כרוב, חריף וחלאס. מי שרוצה לראות דו־קיום בהתגלמותו צריך פשוט לעמוד בתור.חנות קטנה יותר ממה שאפשר לדמיין מגישה פלאפל ביתי פשוט ומעולה, ומסביבה מתאספים יפואים מכל הדתות והעדות.
אמונים 11 יפו

4. קפה נאס

המקום שלא ידענו שחסר לנו.יום אחד שני חבר׳ה צעירים החליטו לפתוח בית קפה יפואי ליפואים. בבניין אבן עתיק ובעיצוב שמחבר בין האותנטי למודרני, אפשר לשבת עם קפה ולהרגיש כאילו אתם בחצר בית יפואי בשנות הארבעים בזמן שאתם מחוברים ל-Wi-Fi ומנהלים שיחת Zoom.רוב הזמן אני מגיע לשם לבד עם המחשב. עובד קצת אבל בעיקר נהנה מהשקט ומציוץ הציפורים.
עזה 55 יפו

5. Christmas Market

למרות שאני חילוני מובהק, עם השנים מצאתי את עצמי דווקא מתחבר לקהילה האורתודוקסית של יפו. אולי זה המקום, אולי האנשים אבל כאן הרגשתי שיפו פורסת את זרועותיה ומקבלת אותי בחיבוק אימהי.בקהילה הקטנה והחמה יש משהו שמזכיר שהעיר הזאת בנויה משכבות של היסטוריה, אמונה וחיים משותפים.במיוחד בתקופות החגים הנוצריים, כאשר הרחובות מתמלאים בתהלוכות הצבעוניות שמארגנת תנועת הצופים האורתודוקסים, יפו מקבלת ניחוח מעט אירופאי: אורות, מוזיקה, דוכנים קטנים וכמובן עצי אשוח מקושטים שמזכירים קצת את האווירה של Christmas Market אירופי מסורתי.השילוב בין הים, האבן העתיקה והחגיגיות הנוצרית יוצר רגע מיוחד שבו נדמה לרגע שיפו מחברת בין המזרח התיכון לאירופה.מומלץ מאוד לבקר בעיר בתקופת חג המולד או הפסחא, להסתובב בין הסמטאות, ולהצטרף לאחת התהלוכות שמכניסות לעיר חיים, צבע ושמחה.

מקום לא אהוב בעיר:

בשכונת עג’מי במפגש הרחובות יפת ושבטי ישראל, פיסת היסטורה עומדת בדממה. הבית נבנה בשנת 1934 כווילה מפוארת עם כ-20 חדרים, חצר גדולה, קשתות ערביות ותקרות מצוירות עבור שייח’ יפואי עשיר בשם עלי אבו מחמוד.במהלך מלחמת העצמאות (1948) עזבה משפחת הבעלים את יפו, והמבנה עבר לשליטת המדינה.לאחר 1948 המבנה קיבל תפקידים שונים:בשנות ה-50 פעל בו מודיעין צה”ל,במשך עשרות שנים פעלו בו בתי הדין הצבאיים של כמה פיקודים בצה”ל,עד 2022 זה היה אחד המרכזים המשפטיים הצבאיים החשובים בארץ.כיום, כשהבית עומד ללא שימוש, עולה יותר ויותר השאלה: מה יהיה עתידו של הבית הירוק?

יש לי חלום לראות את המבנה נפתח מחדש לציבור, לא עוד כמוסד סגור, אלא כמרכז תרבותי וחברתי חי.הבית הירוק יכול להפוך למוזיאון של יפו: מקום שיספר את סיפורה של העיר דרך אנשיה, פרדסיה, שווקיה ונמליה; מקום שבו יוצגו פרקים מהעבר המשותף של קהילות שונות שחיו כאן לאורך הדורות.מעבר להיותו מוזיאון, יכול הבית הירוק לשמש גם כמרחב לפעילות קהילתית, מקום לכנסים, מפגשים חברתיים, אירועי תרבות ופעילויות חינוכיות לכל גיל. מרחב שיפגיש בין תושבי העיר מכל הדתות והמגזרים ויעודד שיח, היכרות ושיתוף פעולה.הבית הירוק יכול להפוך מסמל של עבר סגור למקום פתוח שמחבר בין ההיסטוריה העשירה של יפו לבין עתיד של דו־קיום, תרבות וחיים משותפים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מאז שהתחילה המלחמה, פחות הצגות, פחות מופעים, ובטח פחות חשק לצאת בערב. אבל איכשהו דווקא הסיטואציה הזו יצרה סוג אחר של “אירועי תרבות”.פתאום מפגשים משפחתיים נהיו הפקה שלמה: יום אחד מישהו מחליט להכין בצק לפיצה ומביא טאבון, יום אחר מישהו משתלט על המטבח עם בשר מפורק. בין לבין הופיעו גם קטאייף, עראייס, עוגיות תמרים ומה לא. ואם כבר כולם יחד, אז גם מפעילים את הילדים, כל פעילות אפשרית, העיקר שלא יישארו על המסך.בקיצור, אם להיות כנים, בתקופה הזו גיליתי שאירוע התרבות הכי מוצלח הוא לפעמים פשוט ערב בבית עם האנשים שאני אוהב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בשנים האחרונות אני כמעט לא צופה בטלוויזיה בטח לא בחדשות ולא בריאליטי. אבל איכשהו נסחפתי דווקא לתוכנית אחת: “בואו לאכול איתי” (تفضلوا ع العشا).אולי זו האותנטיות של האנשים, אולי העובדה שבניגוד לחיים המושלמים שעל המסך כאן מותר גם לטעות, להתבלבל, לשרוף קצת את האוכל ולהמשיך הלאה. זה בדיוק מה שתפס אותי.בסוף אפילו מצאתי את עצמי משתתף בעונה השנה של تفضلوا ع العشا. מעבר לצילומים ולחוויות, הדבר הכי יפה שנשאר מהתוכנית הוא האנשים: הכרתי שם מתמודדים מיוחדים, וכל אחד מהם עולם בפני עצמו. עד היום אנחנו שומרים על קשר, נפגשים כשאפשר, ממש הפכנו לחבורה.לא כל תוכנית טלוויזיה נותנת השראה אבל זו, מסתבר, גם נתנה לי חברים לחיים.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
זה אולי יישמע קצת קלישאתי, אבל בעיניי הדבר הראשון הוא פשוט לפתוח את העיניים לסביבה הקרובה. כמעט בכל בניין, רחוב או שכונה יש מישהו שזקוק לעזרה. לא הכול חייב להיות כסף, לפעמים זמן, תשומת לב או אוזן קשבת עושים הבדל גדול יותר. לשאול את השכנה אם צריך משהו מהשוק, לקפוץ לבקר מישהו שנשאר לבד, הדברים הקטנים האלה מחזיקים קהילה.אם כל אחד יעשה קצת בשביל מי שסביבו, אולי נצטרך פחות עמותות.ובכל זאת, למי שמחפש מסגרת מסודרת להתנדבות או תרומה, אני בהחלט ממליץ על העמותה האורתודוקסית לצדקה יפו.

מה יהיה?
אני מאמין שהעתיד כאן יכול להיות טוב יותר, רגוע יותר וגם משותף יותר.יפו לימדה אותי משהו חשוב: כשאנשים באמת נפגשים ומדברים, הרבה דעות קדומות פשוט מתמוססות. עם הזמן אנשים מתפכחים. לכן אני תמיד אומר: אל תסתפקו בדעות ששמעתם מאחרים. צאו החוצה, תפגשו אנשים, תדברו, תכירו, ותגבשו דעה משל עצמכם.אני כאן, כמו רבים אחרים בעיר הזאת, לכל מי שרוצה דיאלוג אמיתי. כי בסופו של דבר, עתיד של דו־קיום לא נבנה בסיסמאות אלא במפגשים קטנים בין בני אדם.

• העיר שלי
• בואו לאכול איתי
• יפו
• אבו חסן
• גלידריות בתל אביב
• פלאפל
• קפה נאס
• כריסמס

קצת חדשות טובות לא יזיקו לקולנוע הישראלי (וגם לא לכם, תודו), ורגע לפני פרוץ הקרבות עם איראן התקבלו חדשות קולנועיות טובות מאוד מכיוון עיריית תל אביב-יפו, שמקימה חממת יוצרים ויוצרות חדשה בעיתוי חשוב ואפילו קריטי, בדיוק כשהיצירה הקולנועית בישראל תחת מתקפה מטעם השלטון מצד אחד ומה שמסתמן כחרם תרבותי בעולם מצד שני.

>>

מדובר בפרויקט מעניין ויוצא דופן: מרכז תרבות אניס היפואי של עיריית תל אביב-יפו, הפרח של יפו ד', יפעיל חממת קולנוע שתשמש פלטפורמה לטיפוח קולנוענים צעירים ולקידום קולנוע קצר ישראלי מקורי אל קהל רחב, במטרה לחזק את יפו כמרחב תרבותי פעיל ורב־תרבותי, לתת במה ליוצרים צעירים ולהנגיש קולנוע איכותי לקהלים שלא תמיד מגיעים לסינמטקים ולפסטיבלים.

18 יוצרים ויוצרות צעירים מתחום הקולנוע כבר נבחרו לפרויקט בניהול וליווי של דפני ליף (שחוץ מהובלת מחאה חברתית לפני 15 שנה היא גם מעורכות הווידאו המנוסות בארץ), בעקבות קול קורא להגשת סרטים קצרים בני 30-10 דקות שהופץ בשיתוף איגוד הבימאים והבימאיות והחוגים לקולנוע במוסדות להשכלה גבוהה. בנוסף, הסרטים הקצרים שובצו לאשכולות לפי תמה, ואחת לחודש יוקרן באניס מקבץ סרטים תחת השם "קצרקו". ההקרנות אמורות להיערך במוצ"ש האחרון של כל חודש בחודשים הקרובים, אך הראשונה שבהם שהייתה אמורה להתקיים במוצ"ש האחרון נדחתה עקב המתקפה באיראן.

החממה משמשת כמרכז המעניק ליוצרים כלים מעשיים להרחבת ההפצה של הסרטים הקצרים שיצרו, דרך מפגשים עם מומחים וחשיבה קבוצתית. בין השאר לומדים היוצרים על אסטרטגיה שיווקית, חשיבה עסקית, דיגיטל ומוצרים שמכוונים להבאת קהל. מרכז תרבות אניס, למי שהחמיץ עד כה, נמצא בלב שכונת יפו ד' ומשמש בית לקולנוע ולתיאטרון. על בימת המרכז מוצג מיטב התיאטרון הרפרטוארי העכשווי, לצד מתן במה להצגות של תאטראות ללא בית למבוגרים ולילדים. בית הקולנוע מקרין סרטים בין לאומיים חדשים, סרטי פסטיבלים, סרטים ישראלים וסרטים מהעולם הערבי.

"בימים שבהם מנסים לצמצם את מרחב הביטוי, התפקיד שלנו בעיריית תל אביב-יפו הוא להתעקש ולהרחיב אותו", אמרה חן אריאלי, סגנית ראש העיר תל אביב–יפו ומחזיקת תיק התרבות. "​הבחירה להקים חממת קולנוע דווקא במרכז אניס היא בחירה בסיפור היפואי, המורכב, הרב-תרבותי והיפה. קולנוע טוב הוא קולנוע שמעז להסתכל למציאות בעיניים, והאחריות שלנו היא לתת במה למגוון הקולות האלה ואת הכלים להוציא אותם לאור".

• ❤ תרבות
• קולנוע
• יפו
• מרכז תרבות אניס

החל מהשבוע הבא (17.2) יציין העולם המוסלמי את חודש הרמדאן, וכמיטב המסורת של העשור האחרון הוא מלווה בסקרנות גוברת מצד הציבור הלא-מוסלמי שיוצא בהמוניו לסיורי רמדאן וארוחות איפטאר ביישובים הערביים הגדולים, וכאן אצלנו ביפו. זו תמיד הייתה מסורת יפה, אבל עכשיו כשהממשלה מאיימת בווליום גובר על מרקם החיים המשותפים זו גם מסורת חשובה. כך, כמדי שנה וביתר שאת השנה, תציין עיריית תל אביב-יפו בשבוע הבא את חודש רמדאן עם שלל פעילויות במרכזי הקהילה, התרבות והספורט ביפו. ויש לנו את ההיילייטס:

>> ואינם נראים: בטלוויזיה של היהודים אין ערבים. קווים לדמותם
>> מה נסגר כאן 11: אל תשאירו את הסדרה הזאת בגטו הערבי שלה

1. מיצבי אמנות במרחב הציבורי

"דיוואן הזהב" יוצב בגן השניים, פינת הרחובות יפת וד"ר ארליך ביפו, ויהפוך את המשרבייה המסורתית למקום מפגש חי. הספסלים המשולבים במבנה יוצרים "דיוואן" מודרני, מרחב עוטף המזמין את הקהילה לעצור, לשבת ולחלוק רגעים של חיבור ושיח ברוח חודש רמדאן.

"סהר יפו" יוצב ברחבת כיכר השעון, כשהסהר המפורסם מוצב באוריינטציה אופקית כפי שהוא ניצב על מסגדי העיר יפו. המיצב מזמין את המבקרים ליהנות מהזדמנות צילומית ייחודית וחגיגית כאשר ברקע התמונה יופיע מגדל השעון האייקוני של יפו.

2. תהלוכת רמדאן

ב-17.2 או ב-18.2, תלוי במועד תחילתו המדויק של רמדאן, תתקיים תהלוכת רמדאן מסורתית שתעבור ברחובות יפו החל מהשעה 19:00. הקהל הרחב מוזמן להשתתף בתהלוכת משאית מקושטת בתפאורה, ועליה שחקנים ואפקטים מיוחדים. המשאית תנגן מוזיקת חג, תשמח את התושבים והמבקרים ותחלק הפתעות מתוקות.

מסלול התהלוכה: יציאה מהמועדון המוסלמי (יפת 110) לכיוון דרום – פנייה שמאלה לרח' עבודת ישראל – פנייה לרחוב ציהתל"י (עד סוף הרחוב) – ישר לרח' דב ממזריץ'- ימינה לרח' כ"ץ יעקב יוסף – שמאלה לרח' רבי נחמן מברסלב – ימינה לרח' יפת – הגעה לכיכר חג' כחיל (יפת 130) הדלקת פאנוס רמדאן וחלוקת ממתקים – וחזרה לכיוון המועדון המוסלמי.

3. צעדת עיד אל פיטר

ב-19.3 או ב-20.3, תלוי במועד סיום הרמדאן, תתקיים צעדת עיד אל פיטר חגיגית ברחובות יפו בשעות 18:00-15:00. מסלול הצעדה: יפת 110 (דרום) עד צומת הרחובות הבעש"ט/יפת – מבצעים פניית פרסה – רח יפת (צפון) עד המועדון המוסלמי (יפת 110) – סיום.

4. ארוחת איפטאר קהילתית יפואית

כמדי שנה עורכת המישלמה ליפו של עיריית תל אביב-יפו סעודת איפטאר משותפת ליהודים וערבים. זוהי ארוחת האיפטאר הגדולה ביותר בארץ ומגיעים אליה כ-500 איש. הקהל מוזמן להגיע (חינם בהרשמה מראש באתר העירייה) וליהנות מארוחת איפטאר גדולה ומפעילויות לכל המשפחה ברוח החודש.
חמישי, 12.3 17:00, המרכז הערבי-יהודי, קדם 109 יפו

5. מארחים רמדאן: משפחות נפגשות סביב השולחן

לקראת חודש רמדאן, עיריית תל אביב-יפו מזמינה את תושבות ותושבי יפו להשתתף בפרויקט קהילתי חדש, "מארחים רמדאן", מיזם המחבר בין שכנים דרך הדבר הכי פשוט והכי מקרב: אוכל, אירוח ומפגש אנושי. המעוניינים להתארח ולארח יוכלו להירשם באתר העירוני. עם הנרשמים תיערך שיחה מקדימה לחיבור, ליווי ותיאום. כל משפחה מארחת תקבל שוברי תשלום לסיוע במימון רכישת מוצרי מזון בעסקים ביפו. המפגשים ייערכו לפי שעת השקיעה.ההרשמה כאן.

• הבועה
• רמדאן
• יהודים וערבים
• יפו