מהפיכה בסלון: ממפעל לעיבוד עורות לאחד הלופטים המוארים שראינו

מי: תמר דגני (31), אפי שפירו (34)
איפה: ידידיה פרנקל
ותק: חצי שנה 
מטראז': 90 מ"ר

אפי מגייס משאבים בעמותת "הגל שלי", ותמר היא מעצבת טקסטיל עצמאית כשלשניהם אהבה גדולה ליצירה, ליקוט ומלאכות יד. הם גרים בבניין תעשייתי ישן בפלורנטין, בחלל ששימש בעבר כמפעל לעיבוד עורות. המפעל הפך לאחד הלופטים הכי מוארים ונעימים שראינו, מלא בצמחים מאושרים, סיפורים יפים, ופריטי וינטג' מיוחדים.

>> הים הנמצא בכל פריים: בית קטן שהוא סט צילום אחד גדול
>> דירות להכיר: 12 הדירות הכי יפות שראינו ב-12 החודשים האחרונים

"אמא שלי, אפרת דגני, היא מעצבת וחוקרת תרבות חומרית", מספרת תמר. "גדלתי בבית שהוא כמו מוזיאון – מלא בחפצים מיוחדים שאמא שלי הייתה אוספת מהארץ ומחו"ל. תמיד היינו נוסעים בעקבותיה למדינות אקזוטיות כמו גואטמלה, נפאל או אתיופיה, ואני חושבת שמשהו מהתרבות העתיקה וממלאכות היד האיטיות שראינו, נתפס אצלי והתאהבתי. את רוב הרהיטים בבית שלנו לקחנו מההורים שלי, והם מדגם מייצג של הבית בו גדלתי". 

"נדלקנו על הרעיון של לופט בעקבות הכתבה שהתפרסמה במדור על הלופט של חן ומתן ברחוב הסדנה", היא ממשיכה. "אנחנו אוהבים לארח והבנו שזה יתאים לנו מאוד, ומאז התחלנו לפקוח עיניים. חברה שגרה בבניין חיברה אותנו לחלל הזה שהתפנה ממש במקרה לכניסה מיידית, אפי שכנע אותי שזה זה, ותוך יומיים ארזנו את הדירה הקודמת ועברנו לפה. למרות ההחלטה המהירה, הכל התארגן בצורה קוסמית סביב המעבר, והיום אנחנו הכי מרוצים בעולם".

הסלון

"את הכורסא והספה לקחנו מהבית של ההורים שלי, כשאת הספה ריפדנו מחדש", מספרת תמר. "את הכריות שעליה אמא שלי הכינה מרקמה אוזבקית ורקמה מגואטמלה, ואת ההדומים היא הכינה משטיחים שונים. את שולחן הסלון הכנתי בעצמי מתריס שצבעתי בלבן והוספתי לו זכוכית ורגליים. השטיח של "איוטה" – סטודיו מהמם לרהיטים ואביזרים סרוגים בעבודת יד, שגם עבדתי בו עד לא מזמן".

 

פינת הנגינה

"אפי מנגן כמעט על כל כלי אפשרי, ועושה עם חברים שלו לא מעט ערבי ג'אם בדירה, תמיד עם דרינקים ונשנושים טובים", מספרת תמר. "בבעלותו מבחר גיטרות, סקסופון, כינור, ופסנתר, שמעליו תלוי פסנתר מפורק שהוא מצא ברחוב. אנחנו קוראים לו פסנתר בחלב אימו. את השטיח קניתי לאפי ליומולדת, עוד כשגר בבית הקודם שלו, בתקווה שהוא יעבור בעתיד לדירה המשותפת שלנו".

 

 

הספריה

"כאמנית טקסטיל, פיתחתי שיטה מיוחדת של צביעת בדים על ידי חלודה", מספרת תמר. "הייתי אוספת מחניוני גרוטאות ומוסכים חלקי מתכת ישנים ומשתמשת בהם, כשאת היפים שמרתי ומיקמתי בספריה. במדפים לוח תחריט להדפס ששמרתי מעבודה גדולה שעשיתי לתערוכה, וכל מיני פריטים שאספנו מהטבע וקסמו לנו כמו אבנים, צדפים, ומאובנים. שנינו רואים בפשטות שלהם את היופי".

 

 

חדר השינה

"חדר השינה פתוח לפינת הנגינה, ומקבל אליו את האור מהחלון הגדול. בכניסה אליו, עומד כד מים פלסטיני בן מאה שקיבלנו מההורים שלי", מספרת תמר. "בחדר שטיח שארגתי וצבעתי בחלודה, על הקיר עבודת טקסטיל של האמנית רניה עקל, ולצד המיטה גוף תאורה של האמן גור ענבר".

 

פינת האוכל

"את השולחן והכיסאות לקחנו מהבית של סבתא שלי, עליהם כד וכלי קיסמים שקניתי בשוק הפשפשים בחיפה ב20 שקלים בלבד", היא אומרת. "על הקיר מדף שאני ואפי בנינו, עליו ייחורים בכלי קרמיקה שהכנתי ועבודה שעשיתי מאבנים, שהם בעצם שברי מרצפות שאספתי מחוף העלייה ביפו. המדף כולו מסודר בהשראת צילום שראיתי ואהבתי, ככה שבמקום לקנות את הפריים – בניתי אותו".

 

 

המטבח

"המטבח הוא מגרש המשחקים של אפי, הוא בשלן על וממש אוהב לארח", אומרת דגני. "על המקרר, קולאז' שהכנו יחד בדייט יצירה, ומעל הכיריים צילום של האמן דניאל אלקיים שהוא גם חבר טוב. לאחרונה התחלנו לפתוח את המטבח ואת כל חלל הלופט שלנו לכל מיני אירועי בוטיק וסדנאות אוכל אינטימיות".

 

חדר העבודה

"את שולחן הראטן לקחתי מהבית של ההורים שלי, ושמתי עליו זכוכית כדי שיוכל לשמש לי כשולחן עבודה. עליו נול ומכונת תפירה שקיבלתי ליומולדת 16, בהם אני עושה בעיקר תיקונים ועבודות קטנות. את ההדום והכרית הכנתי מהבדים שאני יוצרת עם החלודה, ועל הקיר עבודה שעשיתי משאריות הטקסטיל שלהם".

הכניסה

"בכניסה שידת טורקיז מהבית של ההורים שלי, ובפתח שמעליה הוספנו מדפים עם כל מיני פריטים שבטיים שהבאנו מטיול במקסיקו. בשידת המדפים שליד, פרינט יפני שגם כן קנינו במקסיקו, סלסלות של טורטיות, כלי זכוכית שמצאנו ברחוב, ועוד מציאות מהשוק רצפה בפשפשים".