יהודי טוב: דירוג 20 המערכונים הכי טובים של "היהודים באים"

בעולם שאין בו "ארץ נהדרת", "היהודים באים" היא ככל הנראה תכנית הסאטירה הישראלית הגדולה ביותר. נכון, "ארץ" איתנו כבר יותר מ-21 שנה, אבל במהלך ששת עונותיה "היהודים באים" צברו זמן לא רע עבור תכנית סאטירה מקומית. יותר מ"החמישייה הקאמרית" או "החרצופים", למשל. ואין זה פלא, כי השילוב בין אנסמבל מרהיב של שחקנים ושורה של כותבים מבריקים בראשות היוצרים אסף בייזר ונטלי מרכוס הוליד את תכנית הסאטירה שמיטיבה לפרק את הכאוס היהודי-ישראלי שבו אנחנו נמצאים. לכבוד העונה השישית שמתקרבת לסיום (אף פעם לא נדע כמה פרקים באמת יש בכל עונה) החלטנו לאסוף ולדרג את 20 המערכונים הכי מצחיקים, בועטים, מבריקים או סתם אהובים עלינו, מאת היהודים האהובים עלינו.

>>

20. סאיב עריקאת (עונה 4, פרק 8)

היום כבר קשה לראות מערכונים כאלה. מערכונים שהציגו בדרך מאוד מצחיקה, אבל גם די טראגית, את הפער בין העמדות הישראליות והפלסטיניות – ובעיקר את העובדה שלמרות הדיבורים היפים על "הצענו להם הכל והם ירקו לנו בפנים", בתכל'ס כל מה שנשאר מההצעות זה זיבי בפיתה.

19. חתונאצי (עונה 5, פרק 5)

לצד הסאטירה כבדת הראש היו גם את הרגעים שבהם "היהודים" פשוט באו להצחיק מהבטן. כמו למשל בפארודיה המושלמת על הפורמט המשגשג של קשת 12 – על כל המניפולציות הרגשיות שבו, ואולי בדרך גם קצת על עולם הדייטינג הדי מאוס. מעיין בלום ושירה נאור בקטע מופתי – ואל תפספסו את עידו מוסרי בתור הפסיכולוג.

18. סיינפלד ואלוהי הכלום (עונה 3, פרק 2)

דוגמא אחת מיני רבות של שימוש בטקסט עדכני (טוב, סיינפלד זה עדכני יחסית לתנ"ך) כדי לגעת במשהו עמוק יותר. סצנה שבה אברהם אבינו משווק – בשיחת חולין א-לה סיינפלד – את אלוהים בתור ה"תכנית על כלום" המפורסמת. אלוהים שלא יודעים שהוא קיים, ולא ברור לאיזו מטרה. כמעריץ סיינפלד ותיק, זו מחווה נהדרת.

17. יצחק שמיר מפתה את דן שומרון (עונה 3, פרק 3)

"היהודים באים" תמיד הפליאה בשילוב הזה שבין סאטירה חריפה ובועטת (כפי שנראה לא מעט במצעד הזה), לבין מערכונים פשוטים ומצחיקים מאוד. כך, למשל, הם נוגעים בשמועות המטרידות שהתפתחו בשנות השמונים סביב הרמטכ"ל דן שומרון, שלפי המלעיזים היה… הומוסקסואל! (טם טם טםםםםם). וכשמחברים לזה את עידו מוסרי בחיקוי המרהיב של יצחק שמיר, קשה לסרב. חוץ מדן שומרון, שסירב כי הוא פשוט היה סטרייט.

16. ארנסט יפת ומשיח (עונה 5, פרק 3)

מערכון קצת נשכח של "היהודים", אבל מופת של כתיבה וההגדרה המילונית לאנדרייטד – האירוע הוא קריסת מניות הבנקים באמצע שנות השמונים, ובמרכזו שניים – ארנסט יפת, מנכ"ל בנק לאומי דאז, ומשיח. כן, אתם כבר יכולים להניח באיזה משיח מדובר. הרפרנס המדהים לשיר האגדי של שלום חנוך, הדיאלוג הנהדר בין מושונוב לביטון – ומעל הכל, הביקורת הקשה על מי שחומק בקלות מציפורני החוק, ומי שתמיד – אבל תמיד – משלם בסוף.

15. סלאח שבתי (עונה 4, פרק 7)

עוד שילוב נהדר בין ביקורת חברתית לבין היכולת להצחיק. מנחם גולן (עידו מוסרי) ואפרים קישון (מוני מושונוב), שני אשכנזים, ממנים אשכנזי שלישי – חיים טופול (יוסי מרשק), כדי לגלם את דמות המזרחי הסטריאוטיפי שהופיעה על המסך בשנות השישים של המאה הקודמת. ואם היום זה נשמע למישהו מגוחך (כמו המערכון המצוין הזה), דאז זה כמעט זכה באוסקר.

14. גולדה מאיר והפנתרים (עונה 3, פרק 3)

גם כאן השסע האשכנזי-מזרחי בולט – בתיעוד של הפגישה המיתולוגית ההיא בין ראש הממשלה לבין נציגי הפנתרים השחורים – והמחשה, די מצחיקה, של חוסר ההבנה לאותה מחאה. עיוורון בולט מצד השלטון, שחי בתוך עולמו הצר ולא מדבר את השפה של המפגינים. נשמע מוכר?

13. הילדים של הילדים של חורף 73 (עונה 4, פרק 2)

"חורף 73" הפך, ברבות השנים, לקלאסיקה. שיר שדיבר על דור אחד אחורה, דור של ילידי הארץ, אלה שנולדו אחרי המלחמה ומחפשים אחר הבטחת השלום. והמערכון הזה, הופך קרביים ככל שהוא, מסמל יותר מכל את הדור שלי – דור שאפילו לא הצליחו לשקר לו כמו שצריך. בונוס קטן: עידו מוסרי, האח של טל מוסרי ששר בגרסת המקור של להקת חיל החינוך, מככב גם כאן. זה עצוב כי זה נכון.

12. כשתבוא (עונה 5, פרק 1)

אולם קונצרטים חגיגי. בחור מתולתל ונמוך מתיישב ליד הפסנתר. מיד עולים האקורדים של "כשתבוא", השיר שאהוד מנור ז"ל כתב לנווט השבוי רון ארד. אבל מאז עברו לא מעט מים בנהר. ואברה מנגיסטו, מה לעשות, לא היה רון ארד – וגם לא גלעד שליט. והגרסה החדשה והכואבת שתהתה "עד מתי נשאיר אותו?", נשמעת אפילו יותר כואבת, שנתיים אחרי שידור המערכון המקורי.

11. שקרמלק (עונה 5, פרק 1)

התפתחות מעניינת בעונות של "היהודים באים" היתה הרגע שבו הפסיק העיסוק בסיפורים הישנים, והתחילה התכתבות בין השפה התנ"כית וההיסטורית – למאורעות היום. למשל, סוגיית מתנגדי הקורונה ומתנגדי החיסונים שהציפו אז בטמטומם את הרשתות והתודעה בישראל. והמטאפורה – הרגע שבו משה מספר לעם שיש איום מעמלק, אבל השומרים מסרבים לשמור בגלל הקונספירציה. אוקי, לא מטאפורה מורכבת, אבל זה הרגיש מדויק.

10. העדויות (עונה 6, פרק 2)

לפעמים גם תכניות סאטירה מוציאות אותך עם דמעות בעיניים. העונה השישית של "היהודים באים" (שמשודרת בימים אלה), לא דומה לחמש שקדמו לה – היא שודרה אחרי טראומה מדממת, זו של השבעה באוקטובר. ובמערכון אחד מצמרר ובכלל לא מצחיק היא עושה שוב את מה שהיא עושה כל הזמן – מחברת בין העבר להווה. בגורל היהודי שמלווה אותנו כ"כ הרבה שנים. זה ששוב ושוב, נאלץ לקבל את העובדה שכל העולם מנסה להרוג אותו.

9. קבר יוסף (עונה 4, פרק 1)

הדמויות של יוסף, בגילומו של יניב ביטון, היא אולי הדמות שפרצה לו את הדרך לתודעה הישראלית. ובמערכון הטוב ביותר של יוסף הוא פוגש יוסף אחר, מדחת יוסף, בקבר על שמו. במפגש הזה, שבין שני היוספים, מואר שוב סיפורו של החייל שהופקר ע"י כוחות צה"ל – עוד המחשה של הדרך שבה הופכים את הטרגדיה הישראלית לשירה.

8. התלייה של אייכמן (עונה 1, פרק 1)

משפט אייכמן היה אחד האירועים הטראומטיים של ישראל – המשפט הזכור בתולדותיה, הרגע שפתח את הפצע הגדול של השואה. אז איך מוצאים משהו מצחיק להגיד עליו? תסמכו על "היהודים באים", שייצרו את המערכון הסופר מעולה הזה, אחד האהובים עליי באופן אישי. כשהפרטץ' הישראלי פוגשת את היעילות הגרמנית – נוצר מאסטרפיס אמיתי.

7. תרצחי אותו (עונה 1, פרק 1)

הצהרת כוונות ברורה כבר מהפרק הראשון. המערכון המבריק של משפחת עמיר, ישובה סביב שולחן האוכל, ומדגימה את הבנאליות של הרוע – זו שבעקיפין, הובילה גם לאתם יודעים מה. טראומת רצח רבין תחזור לא מעט בעונות השונות של "היהודים", זה היה השימוש הראשון בה, ואחד מהיותר חכמים בה.

6. משה רבנו, שלושה מונולוגים

החלטתי לאחד במקום הזה שלושה רגעים משלוש עונות שונות – הראשון, הוא זה שטבע את הביטוי "עם של קקות", בפרק הראשון של העונה הראשונה. ככל הנראה, הסלוגן הכי מזוהה עם היהודים באים. אבל גם כאן יש התפתחות – בפרק ה-13 של העונה החמישית, מתקיים מונולוג מרהיב שבו משה מרפרר ל"everybody's free to wear sunscreen" של באז לורמן. והרגע המרגש מכולם הגיע דווקא בעונה הנוכחית, הכואבת והמדממת. כי משה, שהיה כל כך מזוהה עם "עם של קקות", חזר בפרק הראשון כדי להזכיר את הטבע האמיתי של העם הזה. רחוק מהסיסמאות, מההתלהמות – העם שידע להתאחד בשעה הכי קשה שלו. והבחירה שהיתה ונותרה – האם נהיה עם של חורבן, או עם של בניין?

5. הבית של פיסטוק (עונה 3, פרק 7)

זו לא תהיה הפעם האחרונה שבה נראה את השימוש המוצלח בטקסט תרבותי כדי להגיד משהו חזק. הפעם השימוש היה ב"בית של פיסטוק", קלאסיקה שכל ילד גדל עליה, כדי לספר את הסיפור של הטבח בסברה ושתילה. פיסטוק חוזר ממילואים, עייף ובעיקר הלום קרב, ומנסה לספר לרגע על מה שעבר. בסוף הוא בוחר להראות לו סרט מצויר – שמציף את המסך בכאב. אחת הבעיטות הגדולות ש"היהודים" שחררה לבטן של כולנו.

4. חנה רובינא (עונה 2, פרק 2)

סאטירה, משמעויות, סיפורי תנ"ך, היסטוריית עם ישראל – בסוף, זה צריך להיות מצחיק. מצחיק כמו המערכון המצוין הזה, שהציג את השחקנית חנה רובינא (אגדת תיאטרון ישראלית) בגילומה המושלם של יעל שרוני. אני יכול להגיד הרבה דברים וחבל – פשוט תראו, ותיהנו. פסגת היכולות הקומיות של התכנית משתקפת במערכון, הרבה יותר מכל מילה שאני אכתוב.

3. אסתר המלכה (עונה 1, פרק 2)

כנראה המערכון הכי מפורסם, וזה שפרץ את הסכר, לגבי "היהודים באים" בראשית הדרך. דיאלוג פשוט בין מושונוב ליעל שרוני, שבו מנסה מרדכי היהודי לשכנע את אסתר המלכה לעשות דברים קצת מפוקפקים למען העם שלה. בדרך, הוא גם קבע את האופי של חג פורים. מצחיק, סאטירי ורלוונטי עד היום.

2. סגור ת'להקה (עונה 3, פרק 7)

הדמות של רפול, בגילומו של יניב ביטון, היא אחת הזכורות והאהובות ועוד תחזור גם בהמשך. אבל המערכון הזה, שבו פשוט דרש שוב ושוב "לסגור ת'להקה", הוא מופתי, אין מילה אחרת. חיקוי שמרפרר לכל היסטוריית החיקויים של רפול (ד"ש לטוביה), ובו בזמן תוקע בהם סיכה שמוציאה את האוויר מהקלילות והנחירות הקלות, ומזכירה שמדובר במצביא די אכזר. אבל מערכון גדול באמת יש רק אחד.

1. ברוך הגבר (עונה 1, פרק 2)

מה תכנית סאטירה טובה יודעת לעשות? לקחת טרגדיה מטורפת, ולנסות לתת בה פשר. הסיפור המטורף של ברוך גולדשטיין, המחבל היהודי שרצח 29 מתפללים בערב פורים 1994, הוא הכל חוץ ממצחיק. ובכל זאת, סאטירה טובה יודעת לשחוט פרות קדושות – ומה יותר קדוש מאשר הרצח המזעזע ההוא? תחת החיבור לקלאסיקת ההיפ-הופ "Stan" של הראפר אמינם והזמרת דיידו, יניב ביטון בתור גולדשטיין מדהים את כולם והופך את הבטן, במה שהכניס את "היהודים באים" לכל בית בישראל – וגם סיבך אותם לא מעט בימי רשות השידור – והוכיח למה היא תכנית כל כך גדולה.