האחים של כולנו: בכל זאת שיפודיה משודרגת, למרות הכל
"האחים" מספקת בדיוק את מה שאפשר להבין מהשם שלה: אווירת סחבקיה רועשת וידידותית עם אוכל מוצלח, הברקות לפרקים וכמה ביסים מהאגדות לצד נפילות של רישול וחיפוף. ואיכשהו דווקא מנות הדגים הצטיינו
באופן די מדהים, למרות היותו רחוב מרכזי חשוב בעיר, אבן גבירול אף פעם לא היה רחוב של מסעדות. בחלק הצפוני שלו, עד אזור כיכר רבין (כלומר עד אמורה מיו והבראסרי הי"ד) מדובר בשממה קולינרית דה פקטו. בחלק היותר דרומי שלו, אבן גבירול הוכרז לפני שנים כשוק האוכל הלא רשמי של הקריה. מה שהתחיל בפונדק פמפם בלונדון מיניסטור כמקום משיכה לחיילים, התרחב במהלך השנים לאחד האזורים הכי עשירים באוכל רחוב בעיר. הסניף הראשון של המזנון, ההמבורגרים של הויטרינה ושל GDB, משולש ברמודה של הדיאטות. אזור שעצם הכניסה אליו גורמת לעליה במשקל רק מהמחשבה על אופציות לקחת משהו על הדרך. למצוא מסעדה לשבת לאכול בה זה כבר יותר מסובך.
משהו בדינמיקה של הרחוב מקשה על סיכויי ההישרדות של מסעדות, שגם ככה לא בשמיים. יש את היוצאות מן הכלל, במקרה שלנו ג'ירף שכבר עשרים ומשהו שנים מצליחה לשמור על אטרקטיביות, ויש את אינדירה ההודית בלונדון מיניסטור, שטכנית אומנם לא על אבן גבירול, ומחזיקה מעמד לא רע. אבל באופן כללי נדיר שמסעדה מצליחה להחזיק מעמד כאן. ומסעדה שלא רק שורדת, אלא מחליטה לשדרג את עצמה למקום גדול ומרכזי יותר ברחוב, זה בהחלט סוג של אירוע ששווה בדיקה.
עשר שנים אחרי שיותם ואסף דוקטור פתחו את "האחים", היא נפתחה עכשיו מחדש במיקום גדול אם כי בעל קארמה בעייתית בבית ציוני אמריקה. אי אפשר להתכחש לעובדות: מדובר בחלל מרשים ומרווח שכבר הרבה מאוד שנים מגמגם. אוסף המסעדות שנפתחו שם בקול תרועה גדולה ואז התפוגגו אל הסטארבאקס הגדול שבשמיים היה יכול לפרנס חודשים של ביקורות. ובינתיים, לפחות, נדמה שהמוניטין החיובי של האחים חזק יותר מחולשת המקום. ביום שישי בערב עמדו לא מעט אנשים על הרחוב והמתינו שיתפנה עבורם שולחן. לחץ על הכניסות? הנה משהו שבבית ציוני אמריקה לא ראו כבר הרבה זמן.
>> האחים על האש: מדריך הגריל השלם של שף אסף דוקטור
>> כל המתכונים המיוחדים של שף אסף דוקטור
על הנייר "האחים" מגדירה את עצמה כ"גריל ישראלי". אין לי שמץ של מושג מה זה אומר בפועל, מלבד השמעת מוזיקה ישראלית ומערכונים של "החמישיה הקאמרית" בשירותים (מסתבר שאם אתה בשירותים ומשמיעים את המערכון של הויברגר שעף ממבדקי טיס כי הוא לא זכר אם סגר את הדלת, אתה בודק אם סגרת את הדלת. אל תשאלו איך גיליתי).
ובכל מקרה, סוגיית האוכל הישראלי והגדרתו הוכרזו מזמן כבזבוז זמן מוחלט. מלבד השילוש הקדוש של עגבניות שרי, פתיתים ושקדי מרק, אין באמת דבר כזה אוכל ישראלי. כלומר יש אוכל ישראלי, אבל כמו כמעט כל דבר ישראלי אחר, הוא גרסה מקומית של משהו שהגיע ממקור אחר. מבט על התפריט של האחים מראה את הנקודה הזו מאוד בבירור. הרבה השפעות ערביות, הרבה השפעות ים תיכוניות, כולן ארוזות במין ישראליות נעימה ומאחדת ומתובלות בסחבקיות חביבה ובינוניות קלה עם קמצוץ עיגול פינות בשביל הנשמה.
קחו למשל את מנת הספאייח. ואל תיבהלו אם לא שמעתם את השם קודם, כי זה בדיוק כמו עראייס. ההבדל היחידי הוא שבמקום קבב, יש בתוך הפיתה בשר מפורר. הפיתה עצמה היתה עשויה נהדר. צרובה בדיוק לנקודה הנכונה של קריספיות לא שרופה. הבשר היה מתובל טוב, פיקנטי אבל לא חריף ובסך הכל ביצוע מוצלח למנה די בסיסית. הדבר היחיד שקצת הציק הייתה קערת הטחינה שהוגשה עם המנה, שמלבד לעורר דיון בשולחן על חשיבותן של ארבע חתיכות העגבניה הקטנות שצפו בה, לא תרמה כלום לאירוע.
הארטישוק המטוגן עם יוגורט המשיך באופן די מרשים את אותו הקו. הארטישוק עצמו היה מעולה. מטוגן בדיוק במידה הנכונה ומשאיר בפה טעם של עוד. רק שעד עכשיו לא ברור מה היוגורט אמור היה לעשות שם, מלבד להחביא את הטעמים העדינים של הארטישוק. מצד שני, היוגורט עבד מעולה עם הספאייח, אז בסך הכל יצאנו מרוצים.
שאר המנות הראשונות היו בדיוק מה שאפשר היה לצפות בשלב הזה. החומוס היה נעים וקרמי בדיוק באופן שמאפשר לאכול אותו במזלג (כי כידוע יש איסור הלכתי לנגב חומוס עם חלה) אבל לא מרגיש כמו יציקה. סלט העגבניות החריף לא היה מאוד חריף, אבל תובל ביד חזקה וגבינת המאירי שפוזרה בנדיבות מעל הוסיפה לו מרקם וטעם שהתחברו ביחד למנה מענגת במיוחד.
גם שתי מנות הירקות בתנור שלקחנו, כרובית ותירס, סיפקו את הסחורה. הכרובית הייתה שרופה לפרקים, ונהתה מתיבול מוצלח של טחינה, שום ולימון כבוש. התירס שהגיע על הקלח בלווית רוטב מעדת אלף האיים היה הומאז' כייפי לסלט התירס של הצופים (כלומר גרגירי תירס עם מיונז וקטשופ שאוכלים ישר מתוך קופסת השימורים. אל תפסלו עד שלא ניסיתם) וחוסל עד הגרגיר האחרון. והיו גם שלושה מאזטים. פריקי עם פירורי כרובית שהיה הפתעה מרעננת, ציזיקי חביב ופרוסות גבינת ג'בנה בשמן זית שהיו… פרוסות ג'בנה בשמן זית.
אם המנות הראשונות היו שילוב בין טברנה יוונית למסעדת שיפודים ערבית, עם דגש על מגוון, במנות העיקריות דברים נראו קצת אחרות. גם כאן יש השפעה ערבית ניכרת אבל יחסית למסעדה קוראת לעצמה "גריל" מבחר המנות היה מעט מצומצם וקצת חזר על עצמו. ולמרבה הצער זאת לא הייתה הבעיה היחידה שהתגלתה: התחלנו עם השישקבב, קבבים שמנמנים שהגיעו על סאלוף עם שברי פיסטוקים, בצל אדום ויוגורט. זאת הייתה מנה עם פוטנציאל, שהתרסקה על ביצוע מחופף עד מרושל. הקבבים היו יבשים ברמה שאפילו היוגורט לא הצליח להציל, והם עוד היו מוצלחים לעומת הסאלוף שהיה עבה מדי, וממש קר כאילו שלחו אותו לעמוד כמה שעות בעונש במקרר.
פילה הפורל, לעומת זאת, הייתה מנה כמעט מושלמת. הדג עצמו היה נפלא, מטופל ומתובל בדיוק במידה. היוגורט וסלט השעועית עם הארטישוק המעושן שהוגשו איתו הצליחו להקפיץ אותו אפילו עוד יותר. הסיבה היחידה שהוא לא מקבל כאן סופרליטיבים חסרי תקדים היא שיחד איתו הגיע לשולחן המסח'ן דג ים. זאת הייתה, בפער, המנה הכי מוצלחת בארוחה. למעשה מדובר במנה שביום רגיל היא ארוחה בפני עצמה. פילה דג בשרני ומתובל באופן שמהדהד את המרחב המזרח תיכוני, על פיתה צרובה באופן מושלם ועם בצל מקורמל, שקדים, צנוברים ו(בשלב הזה כבר להגיד "כמובן") יוגורט. התוצאה היא ביס מהאגדות: הפיתה עוטפת את הרכות של הדג ביחד עם הקרנצ'יות של השקדים והצנוברים, המתיקות של הבצל והמרירות של הטחינה. חלום שהיה באמת. אחת ממנות הדג היותר מוצלחות שאכלנו בשנה האחרונה.
ואז הגיעה התקלה. כלומר לא הגיעה. הייתה טעות בהזמנה והמסח'ן פרגית נפל בין הכיסאות. הצוות מיד נכנס לפעולה, מנהלת המשמרת הגיעה להתנצל באופן אישי והבטיחה פיצוי, מגש עם צ'יסרים הגיע כדי לעודד את האווירה, והייתה תקווה אמיתית שהאירוע ישכח כמו ערבי ישראלי בשבי החמאס. למרבה הצער זה לא קרה. בעיקר כי גרסת הפרגית של המסח'ן לא התקרבה בכלל לזו של הדג. היא הייתה כבדה, הפיתה שלה הייתה עבה מדי, הבצל המקורמל נכח בכמות מוגזמת והשתלט בברוטליות. בטח לא האופן שבו אתה רוצה לסיים ארוחה שהיו בה כמה שיאים מרשימים.
בשביל הטעם הטוב לקחנו גם קינוחים. מלבי מוצלח שנגמר הרבה יותר מדי מהר, טארט שוקולד עם טופי וקצפת רכה שהשתלבו נהדר ביחד וטארט פקאן טבעוני שהיה בדיוק מה שחיפשנו – מתוק אבל לא מדי, טעים אבל לא כבד. ובשורה התחתונה: "האחים" מספקת בדיוק את מה שאפשר להבין מהשם שלה. אווירת סחבקיה, רועשת וידידותית עם אוכל מוצלח, שיש לו הברקות לפרקים, לצד נפילות פה ושם. לא פסגה קולינרית מבריקה או מתוחכמת, אלא מקום לבוא לשבת עם חברים ועל הדרך לאכול כמה דברים במחירים סבירים עם וואליו פור מאני נהדר, גם כשמשקללים את החלקים הפחות מוצלחים. או כמו שנאלצתי להסביר לחבר למחרת – "בסוף זאת שיפודיה משודרגת, שלא רוצה שיתייחסו אליה כמו אל שיפודיה, אז היא לא מוכרת שיפודים, אבל בסוף היא די שיפודיה, למרות השידרוג". כלומר, לא יודע אם הייתי מזמין מקום ומגיע במיוחד, אבל לגמרי אופציה מוצלחת אם אתם רעבים ונקלעתם במקרה לאבן גבירול.
האחים, אבן גבירול 26, ראשון-שבת 12:00-00:00
★★★✯ 3.5 כוכבים, ★★★★4 כוכבי ים לדגים. ❤❤❤3 מסיכות קורונה (בדקו תו ירוק בכניסה, הצוות ברובו עם מסיכות סנטר)
3 מאזטים – 48 ₪
כרובית בתנור – 45 ₪
תירס בתנור – 39 ₪
חומוס – 32 ₪
ספאייח טלה – 47 ₪
סלט עגבניות – 48 ₪
ארטישוק בלבנה – 49 ₪
שישקבב – 72 ₪
מסאחן דג ים – 82 ₪
פילה פורל – 82 ₪
מסאחן פרגית – 72 ₪
טארט פקאן – 42 ₪
טארט שוקולד – 43 ₪
מלבי – פיצוי