איך אומרים קנאביס בערבית ועוד כמה עניינים לאנציקלופדיה

זיו ג'ניסוב בשדה קנאביס במרוקו (צילום באדיבות המצולם)
זיו ג'ניסוב בשדה קנאביס במרוקו (צילום באדיבות המצולם)

זיו ג'ניסוב חקר את היחס לקנאביס בעולם הערבי תוך כדי שהוא מטייל בעיראק, סוריה, סודן ומרוקו. את מה שהוא למד וגילה תוכלו לקרוא, בין היתר, ב"אנציקלופדיה לקנאביס", פרויקט ייחודי ומושקע שאתם יכולים לממן עכשיו בהדסטארט

היחס לסוגיית הקנאביס והחשיש בעולם הערבי משתנה מאוד בהתאם לאזור ולאוכלוסיה המקומית: בדיוק כמו בכל תחום אחר כמעט, גם כאן אפשר למצוא דעות המתנגדות באופן נחרץ לעניין (בעיקר מסיבות דתיות אך לא בהכרח), ומצד שני יש לא מעט מוסלמים שלא רואים שום בעיה בשימוש בקנאביס – ויש אפילו כאלה שמסתכלים על תעשיית הקנאביס כמקור לגאווה לאומית.

בשנים האחרונות שיתפתי פעולה עם יואב גלעדי, ביולוג ומומחה לקנאביס, בכתיבת "האנציקלופדיה לקנאביס", ספר ראשון מסוגו בשפה העברית המסקר כמעט כל תחום בנושא: השימושים הרפואיים של הצמח, דרכי הצריכה השונות ואופן השפעתן על הגוף, טכניקות גידול, הפקת חשיש ומיצויים וכמובן התייחסות נרחבת להיסטוריה ולתרבות הקנאביס. אחד הפרקים המרתקים ביותר בספר (בעיניי לפחות) הוא הפרק שהחלטנו לכנות "פולקלור: מסעות הקנאביס במזרח התיכון".

זה למעלה מעשור שאני חוקר את עולם הקנאביס כמעט מכל זווית אפשרית: דיווחתי מוועדות בכנסת, מתערוכות וכנסים בארץ ובחו"ל, סיקרתי הפגנות ואירועי מחאה, תיעדתי עשרות גידולי קנאביס ביתיים כמו גם חממות מוסדרות מטעם המדינה. במקביל לעניין הרב שמצאתי בקנאביס, התעוררה בי סקרנות עזה לגלות את העולם הערבי – אז החלטתי לשלב בין שתי התשוקות הללו. רכשתי ספרי לימוד, חוברות ודיסקים, והתחלתי לשבור שיניים במטרה לתרגל את הערבית שלי. כעבור כמה שנים של לימוד בשקידה, כשהרגשתי שליטה מספקת בשפה, לקחתי את הדרכון הזר, אזרתי אומץ ויצאתי למסע מזרח (ומערב) תיכוני אצל השכנים המוסלמים שלנו.

בלי סמים בבקשה, אנחנו עיראקים וסורים

לא יהיה מופרך לטעון שקנאביס וחשיש מצויים בכל רחבי המזרח התיכון – השאלה היא רק אם התופעה מתרחשת מעל או מתחת לפני השטח. כפי שציינתי בפתח הדברים, התפיסה בקרב האוכלוסייה המוסלמית בנוגע לסוגיה איננה אחידה: במקומות מסוימים שביקרתי בהם, כדוגמת סוריה ועיראק למשל, גיליתי אנטוגניזם רב לנושא, גם בקרב צעירים.

זיו ג'ניסוב בשדה קנאביס במרוקו (צילום באדיבות המצולם)
זיו ג'ניסוב בשדה קנאביס במרוקו (צילום באדיבות המצולם)

עם זאת, סיקרן אותי להבין מה הרקע להתנגדות הזו? ולא פחות מכך – כיצד הסלידה של האוכלוסייה המקומית מקנאביס וחשיש משחקת תפקיד במשחק הפוליטי והחברתי במקום? כשמנסים להבין את הסיבות לכך שרוב העיראקים והסורים מתנגדים לשימוש בחשיש, מבחינים בשני נרטיבים מרכזיים – שניהם באופן מפתיע (או שלא) יכולים להזכיר לנו גם קצת את עצמנו:

הראשון מגיע בעיקר מאוכלוסיות דתיות יותר, שבדרך כלל מנפנפות בטיעון הדתי האוסר לכאורה על שימוש בקנאביס (זאת על-אף שקנאביס וחשיש לא מוזכרים כלל בקוראן, ומדובר בפרשנויות מאוחרות יותר שהופיעו לאחר מותו של הנביא מוחמד). הנרטיב השני, המתנגד לשימוש בצמח ותוצריו שלא על בסיס דתי, נאחז במה שמכונה לעתים "תאוריית השער", הגורסת כי הקנאביס הוא סם שער או סם מעבר לסמים קשים יותר.

כך למשל כשראיינתי בשנת 2018 את דובר משטרת ה"אסאיש" (Asayîş‎ / الْأَسَايِش), המשטרה המקומית בצפון סוריה, והפניתי אליו שאלה בנוגע להסדרת שוק הקנאביס במקום, הוא טען כי מהלך שכזה יוביל רבים להתמכרות לסמים קשים מכיוון שלדבריו "ידוע שהשימוש בקנאביס מוביל במשך הזמן לשימוש בהרואין". זו גם התשובה הרווחת שקיבלתי בקרב צעירים באזור.

מי שמים סמים בעורף האויב

במקומות במזרח התיכון שבהם השימוש בקנאביס איננו מקובל חברתית או תרבותית, ניתן לראות שימוש מעניין בסוגיית החשיש כאמצעי להשחרת פניי האויב והצגתו כגורם מסית ומשחית. מדובר בנרטיב מוכר וידוע שנמצא בשימוש נרחב בעולם הערבי, בבסיסו עומדת הטענה ש"האויב מעבר לגבול מבקש לפגוע בחברה שלנו באמצעות הצפת האזור בסמים".

נשים בעיר הסורית א-רקה (צילום: זיו ג'ניסוב)
נשים בעיר הסורית א-רקה (צילום: זיו ג'ניסוב)

הטיעון הזה עלה פעמים רבות כשביקרתי ברמאללה, בית-לחם ומקומות נוספים בשטחי הרשות הפלשתינית, שם היה ברור לכל ש"הכיבוש הציוני" אחראי להפצה של סמים בחברה הפלשתינית, במטרה לפגוע בנוער ובמרקם החברתי שלהם. ב-2015 עדנאן אל-דמירי, דובר כוחות הביטחון הפלשתינים, אף הגדיל לטעון במסיבת עיתונאים מתוקשרת כי הם חשפו מעבדה ישראלית בטול-כרם, שכל ייעודה היה להפוך קנאביס להרואין (מיותר לציין שמדובר בתהליך בלתי אפשרי מבחינה כימית).

אולם הפלשתינים כאמור לא לבד, וגם במקומות אחרים "בשכונה" ניתן לשמוע טענות דומות: לדוגמא כאשר ראיינתי עיתונאי סורי ושאלתי אותו אודות מקור החשיש שמגיע לאזור – הוא מיד הפנה אצבע מאשימה כלפי ארדואן, נשיא טורקיה, שלדבריו מציף את האוכלוסיה הכורדית בצפון סוריה בחשיש בכדי להחליש אותה מבפנים.

וואלה מסטולים: מסיני ועד מרוקו

על-אף הדברים הללו, חשוב לציין שלא בכל המזרח התיכון מסתכלים על סוגיית הקנאביס באופן שלילי: את תרבות הקנאביס והחשיש של מצרים הישראלים מכירים היטב, במיוחד באזור החופים הדרומיים של חצי האי סיני, אשר זוכה מידי שנה לביקורם של אלפי תיירים כחול-לבן, כאשר חלק לא קטן מהם נהנה לשאוף עשן מתוק של חשיש מצרי.

דרווישים סופים מתפללים ורוקדים בסודן (צילום: זיו ג'ניסוב)
דרווישים סופים מתפללים ורוקדים בסודן (צילום: זיו ג'ניסוב)

בביקור שערכתי בשנה שעברה בח'רטום, בירת סודאן, נוכחתי לגלות כי השימוש בקנאביס וחשיש נפוץ למדי באזור, ולמרות שאין זה מקובל לעשן קנאביס באופן פתוח במרחב הציבורי בסודאן – הנוכחות של הצמח במדינה גבוהה למדי. כך למשל כאשר ביקשתי מהנהג שלי למצוא משהו לשרוף, הוא נתן לי לדבר עם שני סוחרים שונים שהציעו מגוון אפשרויות: "באנגו" – הכינוי לקנאביס המקומי, "שאש" או "שאשיה" – הכינוי לקנאביס האתיופי, הנחשב למעט חזק יותר, "חשיש" רגיל, או "חשיש ערבי" כפי שאנו מכירים מסיני ולבנון, ואחד מהם אף הציע לי "אייס", כינוי נפוץ לחשיש שהופק בטכניקה המערבת מים וקרח, מה שמאפשר להפיק חשיש בעל ריכוז חומר פעיל בו גבוה יותר מהחשיש הערבי המסורתי.

כמובן שאי-אפשר לכתוב על קנאביס בעולם המוסלמי מבלי להתייחס למרוקו, בירת החשיש של אפריקה. המדינה בעלת תרבות קנאביס ענפה רבות בשנים, במיוחד בקרב הברברים ברכס הרי הריף שבצפון המדינה – שחלקם מסתכל על תעשיית החשיש כמקור אמיתי לגאווה.

מעניין לראות כיצד גם למקום היחסית מבודד הזה הגיעה ההשפעה המערבית: לאורך מאות שנים תעשיית החשיש במרוקו התבססה על זן קנאביס מקומי (שכונה "בלדיה"), והחשיש הופק בשיטת מסורתית של סינון הטריכומות (החלק בצמח המכיל את החומרים הפעילים) באמצעות תיפוף במקלות עץ ובד משי, אולם החל משנות השישים ועד היום הגיע זרם אדיר של מערביים לאזור, אלו הביאו עימם זנים "מעורבים" ("היברידים") בעלי עמידות חזקה יותר, כמו גם תפוקה ואחוז חומרים פעילים גבוהים יותר. בנוסף הם לימדו את המרוקאים שיטות הפקה מתקדמות יותר בדומה לשיטות המיושמות כיום במערב אירופה, צפון אמריקה וישראל. כך שחלק ניכר מהחשיש שיוצא כיום ממרוקו שונה בתכלית מהתוצר שיצא משם בעבר.

פרויקט "האנציקלופדיה לקנאביס" גייס כבר 67 אלף שקלים בהדסטארט. הצטרפו ותמכו בו עוד היום