שבויים בקסמו: מה 20 שנה של הארי פוטר עשו לתרבות הישראלית

כשהספר הראשון בסדרת "הארי פוטר" יצא לאור, לא ידענו איזו השפעה תהיה לילד הממושקף מבית הספר לקוסמות על עולם הספרות, על הרגלי הקריאה והצפייה של דור שלם ועל, ובכן, כל ילד ממושקף. 20 שנה אחר כך, מוקדם להספיד את הפוטרמאניה, אבל כבר אפשר לנתח אותה

מעריץ הארי פוטר (צילום: Getty Images)
מעריץ הארי פוטר (צילום: Getty Images)
21 ביוני 2017

רועי לוינגר קרא עד היום לא פחות – וכנראה הרבה יותר – מכ־80 אלף עמודים מלאים בעלילות קוסמות, כישופים, בוצדמים וקווידיץ'. הוא קרא כל אחד משבעת הספרים המקוריים בסדרת הפנטזיה "הארי פוטר" לא פחות מ־ 20 פעם. "מכיוון שהספרים בדרך כלל יצאו כאן בחורף, נוצר לי ריטואל שבכל שנה, עם הגשם הראשון, אני מתחיל שוב לקרוא". כשהספר הראשון בסדרה, "הארי פוטר ואבן החכמים", יצא לפני 20 שנה ביוני 1997 , לוינגר היה בן 4. יהודים קוראים את התורה לאורך השנה במעגל אינסופי. לפוטריסטים יש לופ משלהם – מ"אבן החכמים" עד "אוצרות המוות" וחוזר חלילה, כולל כמה ספרוני "קווידיץ' בראי הדורות", "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" וכדומה כדי לתבל את הטקס. "בכל פעם זה עושה לי צמרמורות של התרגשות", הוא אומר. "מכיתה ג', אז התחלתי לקרוא את הספרים, לא הפסקתי עד היום"

ב־20 השנים מאז פרצה לחיינו ג'יי.קיי רולינג עם הגרסה שלה לסיפור הרפתקאותיו של צעיר נבחר שגדל בלי להכיר את הייעוד שלו, הפכה סדרת "הארי פוטר" לתופעה תרבותית שאין דומה לה. מבחינת עושר, רק "מלחמת הכוכבים" ו"פוקימון" שווים יותר. המותג כולל שבעה ספרים מקוריים שתורגמו ל־67 שפות ועד היום נקראים בהמוניהם (ספר הילדים המושאל ביותר בתל אביב ב־2016 היה "הארי פוטר ואבן החכמים"), ספרי הרחבה על עולם הקוסמות, סרטים, משחקי מחשב, אתר רשמי מיוחד, קבוצות מעריצים המוניות באינטרנט, פארקי שעשועים בארצות הברית וביפן ומפגשי קוספליי ברחבי העולם.

באוגוסט הקרוב יתקיים במודיעין כנס "מיתופיה" שיוקדש, בין היתר, להארי פוטר. בקבוצת "הארי פוטר לבוגרים" בפייסבוק חברים כ־2,500 ישראלים שחולקים זה עם זה את אוספי הארי פוטר שלהם, דנים בשאלות כמו "מה קורה אם אישה בהיריון לוקחת פוליג'וס" ותוהים איך היו נשמעים קסמים אם העלילה הייתה מתרחשת בישראל. עשור לאחר צאת הספר האחרון בסדרה המקורית, לא נראה שהפּוׄטֶרמניה בדעיכה. "בכל פעם שיצא משחק לפלייסטיישן או למחשב הייתי קונה", אומר לוינגר. "לפני שנה בטיול בקולומביה נתקלתי בחנות שלמה שמוקדשת למוצרי הארי פוטר. הייתי שם שעות, חברים שלי היו צריכים לחזור ולגרור אותי משם" .

https://www.instagram.com/p/BRkzi0Xj8b3

דור הסדרות

לוינגר הוא אולי לא דוגמה מייצגת, אבל הוא לא חריג. תום כהן בן ה־27 קרא מכיתה ה' עד היום כל אחד מהספרים לפחות תשע פעמים. "מזה המשכתי לספרים אחרים", הוא אומר, ומשמיע את הטענה הרווחת שילידי שנות ה־80 ושנות ה־90 חבים את הרגלי הקריאה שלהם לסדרה הזו. "אני חושב שיש דור שלם של אנשים שהתחילו לקרוא בזכות הספר הזה. אתה מתבגר עם הארי. בכל ספר הוא גדל בשנה וכך גם אתה. החוויות שלו בהוגוורטס דומות לחוויות שלנו בתיכון. וזה לא שהייתי ילד בודד שמחפש מפלט בספרים, הייתי מאוד חברותי בתור ילד ונער, אבל הסדרה הזו מספקת עולם שלם – סיפור בלשי, פנטזיה, דרמת התבגרות ומסע של גיבור. בלי הספרים האלה לא הייתי קורא. מה שיפה זה שככל שהסדרה ממשיכה הספרים נעשים יותר ארוכים ומורכבים, וכך לומדים לקרוא".

ליאת אלקיים, מבקרת ספרות במוסף "ספרים" של "הארץ", מסכימה. "הסיבה שהספרים האלה מושכים עד היום היא שהם נעתרים לחוקים ספרותיים ברורים: התחלה, אמצע וסוף, גיבור בעל כורחו שעובר מסע התבגרות. שאר ספרי הפנטזיה לא נכתבו באופן כל כך קפדני כמו 'הארי פוטר'. זה שער מצוין לקריאה כי הוא מכיל בתוכו המון רפרנסים לדברים אחרים במיתולוגיות שונות". אלקיים מאמינה שלא מדובר רק בספר שהדליק את פתיל הקריאה לילדים, אלא פתח את הדלת לתופעות תרבותיות שרווחות עד היום. "בזכות הארי פוטר ספרות פנטזיה, ופנטזיה בכלל, היא לא מילה גסה. זה כבר לא כמה גמדים עם חרב, אם כי גם גמדים עם חרב זה נהדר. לפני 20 שנה היו מעקמים את הפרצוף לדברים כאלה, והיום זה מובן מאליו. הארי פוטר הפך את זה ללגיטימי".

לדברי אלקיים, גם החלוקה החכמה של הפרקים בתוך הספרים, שכל אחד מהם הוא כמו סיפור קטן בפני עצמו, עוזרת לחבר את הספרים לדור הילדים של היום שרגילים לסדרות טלוויזיה.  במובן מסוים, גם את העובדה שאין לנו בעיה עם ספרות יפה שיוצאת בסדרות, כמו ספריה של אלנה פרנטה, אנחנו חבים להארי פוטר, כי כמעט כל מי שקורא היום ספרות יפה קרא את סדרת 'הארי פוטר'".

https://www.instagram.com/p/BRHHaAjhcLr

"אנחנו מכורים לספרים מאוד ארוכים", אומרת נועה שקרג'י, משוררת, אשת ספרות ומייסדת בית הספר לאמנויות המילה. "יש משהו קפיטליסטי וצרכני בזה שפעם בשנה יוצא ספר בן 600 עמודים וילד בן 12 מחכה ועף על זה. זה השפיע על הדור שלנו מבחינת צריכת התרבות. אנחנו דור הסדרות וזה מתבטא גם בטלוויזיה וגם בספרים. אפקט הציפייה חזק מאוד".

כל הקוראים שהתראיינו לכתבה הזו חזרו לספרים שוב ושוב. ושוב. וכולם, למרבה ההפתעה, היו בגיל של הארי בזמן שהם קראו את הספרים, בהם כאלה שהיום בתחילת שנות ה־20 שלהם או מבוגרים בעשור, כאלה שהתחילו לקרוא את הסדרה בגיל 7 או בגיל 13. ההזדהות עם דמות הגיבור עד כדי כך חזקה. הדס נבנצל, בת 30, חברה בקהילת המעריצים של הארי פוטר בישראל, התחילה לקרוא את הסדרה כשהייתה בת 13. "הסיבה שכל הזמן מצטרפים מעריצים, עד היום, היא שהארי מדבר להמון גילים. את הראשון קראתי יותר מ־20 פעם, את השלישי קראתי שמונה פעמים. הוא הציג קסם בצורה חדשה ואמיתית – אתה יכול להזדהות עם מה שקורה לו בשיעורים ועם החברים, זה היה ממש דומה למה שקרה בחיים האמיתיים שלי".

דנה פרנק, בת 28, עורכת בתאגיד "כאן", מזדהה. "הארי ואני היינו באותו גיל כשהתחלתי לקרוא את זה. התבגרתי עם הספרים. אתה עובר איתם חוויה בזמן ומתפתח איתם. כל הילדים חושבים שהם חריגים ומיוחדים, ופתאום אתה קורא על ילדים שהם באמת חריגים, ומוצאים את מקומם בעולם של חריגים כמוהם. זה מושך. גם בכתיבה שלי אני מושפעת מהארי פוטר, ומנסה גם להשתמש בעולם מלא פרטים כשאני כותבת".

פתח למשבר זהות

עד כמה השפיעה הסדרה על הקוראים והכותבים בני דור ה־Y אפשר להתרשם מהדוגמה של שקרג'י. "כשהקמנו את בית הספר וישבתי עם מורים, מרצים, גדולי הספרות בישראל, אמרתי להם שהדימוי שיש לי לבית הספר הוא הוגוורטס. היו בהם כאלה שלא הבינו אבל חלק אמרו 'לגמרי'. כמו שלהוגוורטס מגיעים אנשים גם ממשפחות שאין בהן קוסמות, אלינו מגיעים אנשים ממשפחות של רואי חשבון ומגלים כאן את הכתיבה".

עמנואל יצחק לוי, כותב וסטודנט למדעי הדתות בן 22, הזדהה בילדותו עם הארי ברמה פיזית. "נראיתי ממש כמוהו, שיער והכל. בגיל 6, אחרי שהקריאו לי את הספרים לפני השינה, רציתי להתחפש אליו בפורים אבל חטפתי כינים והיו צריכים לספר אותי. בכיתה א' עשו לי בכיתה חתונה עם הארי פוטר. הפנטזיות הראשונות שלי היו על דמויות ב'הארי פוטר'. עד היום יש לי חלומות שבהם אני נמצא בהוגוורטס. מה שכל כך השפיע עליי לאורך השנים היה החוויה, לא הספר. מדובר בעולם שלם, והייתה חוויה חזקה של להיות בקבוצה של אנשים שמנהלת שיח ער סביב הנושא. עשינו מיונים לבתים השונים של הוגוורטס, ניהלנו דו קרב של קוסמים. בתקופה של מצוקה חברתית גדולה זה עזר לי ליצור עולם מקביל, פנטסטי".

אבל המפלט הזה, טוען לוי, עלול גם לסגור את הילדים בתוכו. "היום אני רואה את זה אחרת. זה יצא משליטה. התרבות הזו שפעם הייתה בשוליים אוחזת במיינסטרים בצורה מסוכנת וילדים שוקעים בעולמות הקוספליי בלי לדבר זה עם זה באמת אלא רק במשחקי תפקידים. העולם של הארי פוטר פרץ מעבר לספרים, יש עולמות שלמים של עלילות מעבר לעלילה המקורית. אני חושב שזה עלול ליצור משבר זהות מטורף, והארי פוטר השריש את זה יותר מכל".

כיאה לספר שהפך לסדרה שהפכה לעולם שלם, גם הפרשנויות מסתעפות בהתאם. מי שמעוניין למצוא בסדרה הוכחה לכך שהמודרניזם עוד שולט, ימצא נחמה במלחמה הברורה בין טוב לרע; מי שחפץ בקצת פוסט מודרניזם לנשמה יאהב את העובדה שגם בהארי הוטבע קמצוץ רוע, כמו גם את שאלת המעמדות והזהויות. הנרטיב, שכולל שאלות גזע וגזענות (סוגיית הדם הטהור שבה ועולה בסדרה), הדליק אצל קוראים רבים את ההשוואה למלחמת העולם השנייה.

אך ייתכן שבעניינים אלה יש להעלות בדמיון דווקא לא את הארי, אלא את חברתו הרמיוני, שמעלה סוגיה חשובה ביותר שעד סדרת הספרים הזו לא כל כך עלתה בספרות ילדים. "הדמות של הרמיוני היא הפעם הראשונה שמהללים דמות של אישה, או ילדה, על האינטליגנציה שלה ולא על טוב לבה או היופי שלה", מעירה אלקיים. "היא אמנם לא הגיבורה המרכזית, אבל היא כן גיבורה חדשה מסוג שלא הכרנו עד אז. היא אולי אפשרה את מה שהגיע אחריה". ואכן, הרמיוני – וביתר שאת השחקנית שגילמה אותה בסרטים, אמה ווטסון – הפכה למודל לחיקוי פמיניסטי. גם לוי שם לב לכך. "ב'הארי פוטר' יש כמה סוגי דמויות של נשים. עקרות בית כמו מולי וויזלי, מוזרות־גאונות ללא חיים רומנטיים כמו פרופ' מק'גונגל, ודמויות כמו ג'יני שיש להן קסם, חיים רומנטיים, אך ללא עומק פסיכולוגי. רק הרמיוני שונה במובן הזה".

הילדים רוצים ריאליזם

ובכל זאת, ההשפעה של הארי פוטר על עולם הספרות גדולה יותר מזה. מלבד הכניסה של ספרות פנטזיה למיינסטרים, יוצאים בשני העשורים האחרונים אינספור ספרי קוסמים ובתי ספר לקוסמות: "ג'ינקס" של סייג' בלקווד, "הקוסמים" של לב גרוסמן, "רשומות קוטל המלך" של פטריק רותפס ורבים נוספים, שמגוללים עלילות דומות יותר או פחות לאלה שמתרחשות בהוגוורטס וסביבותיו. למתרגמת גילי בר־הלל, שתרגמה להפליא את כל ספרי הסדרה והספרים הנלווים, יש עמדה חד משמעית בנוגע למעמדו של הארי פוטר בעולם הספרות. "הארי פוטר היה קו פרשת מים בכל הנוגע להוצאה לאור של ספרות ילדים ופנטזיה, ובנוגע לאיך ספרים נמכרים ומשווקים. בכל מדד רואים את ההבדל בין לפני לאחרי".

האם יש השפעה ישירה על הספרות?

"הדורות אצל ילדים מתחלפים מהר מאוד. הילדים של היום הם לא הילדים של לפני חמש שנים, עשר שנים או 20 שנה. אם בתחילת הסדרה הייתי נכנסת לכיתה וידעתי שכל הילדים קראו את הספרים והיו בהתרגשות, היום זה פחות ככה. פעם הארי פוטר היה חריג והיה צמא מאוד גדול לפנטזיה אינטליגנטית שתדבר ליותר מדור אחד, אז הוא פתח סתימה והיום יש תור זהב והיצע גדול לילדים קוראים אינטליגנטים. מצד שני, קצת לוקחים אותו כמובן מאליו".

מו"לית הוצאת הספרים לילדים טל מאי, מאירה פירון, דווקא מברכת על כך ורואה ניצנים של מרד נעורים בעולם הפנטסטי. "מאז ש'הארי פוטר' נכנס ילדים לא רצו לקרוא שום דבר מלבד פנטזיה. זה היה מבורך, אבל כמה אפשר? כמה עוד חיקויי הארי פוטר נראה? הייתה אינפלציה. והנה, השנה בשבוע הספר זו פעם ראשונה שראינו שינוי. פתאום לא הייתה התנפלות על ספרי פנטזיה אצלנו, כמו תמיד. לדעתי עכשיו נראה יותר ספרות ריאליסטית לילדים ונוער, בדיוק כמו אצל מבוגרים".

https://www.instagram.com/p/8Yc2dMKGUz

יותם שווימר, עורך כתב העת "פנקס" ועורך הוצאת טל מאי, אומר גם הוא שלצד ההשפעה החיובית של "הארי פוטר" על ספרות הילדים היו גם השלכות שליליות. בין השאר הוא מציין את העובדה ש"הארי פוטר" והסדרות שהגיעו אחריו – כגון "דמדומים", "משחקי הרעב", ובגזרת הילדים הקטנים יותר "יומנו של חנון" ו"אייבי ובין" – מיצבו את סדרת הספרים (מינימום טרילוגיה) כקונספט כמעט הכרחי.

"הרבה סופרים בחו"ל חתמו מראש על חוזים לסדרת ספרים, כיוון שהמו"לים הבינו שזו עשויה להיות תרנגולת שמטילה ביצי זהב", אומר שווימר. "מיותר לציין שחלק קטן מהסדרות הללו הפכו להצלחה בינלאומית משמעותית, וכמובן רבות מהסדרות לא היו מוצלחות מספיק. הספר הראשון היה יכול להיות מוצלח, אבל אחר כך חלה הידרדרות מבחינת הביטוי הספרותי ועיצוב העלילה. ספר ראשון שהיה יכול לעמוד בגאון בפני עצמו, נגמר בצורה בעייתית או חלשה רק כדי להשאיר פתח לספרי המשך, ואלה היו חלשים בהרבה".

מה ילדים ונוער אוהבים לקרוא היום?

"במפגש עם בני נוער בשבוע הספר האחרון הופתעתי לגלות שרבים אמרו שנמאס להם מספרי פנטזיה ושהם מחפשים 'סיפורים אמיתיים'. אני לא חושב שזו מגמה גורפת – כלומר, שספרות הפנטזיה כבר לא מעניינת את הנוער, אבל ייתכן שאנחנו מתחילים לראות שינוי שנובע מתוך רוויה מסוימת. כל סוגה ספרותית מוצאת לה קהל נאמן מאוד שאינו תלוי בטרנד מתחלף. אבל כאמור, ייתכן שמתחילה מגמה למעבר לספרות ריאליסטית יותר. ההצלחה של ספרים כמו 'אשמת הכוכבים' ו'היינו שקרנים', למשל, היא דוגמה טובה לכך.

"לצד העניין הרב בלהיטים הגדולים, כבר שמעתי בני נוער ישראלים רבים מעידים על כך שלא פעם יש להם תחושה שלא מתייחסים אליהם מספיק בכבוד ומזלזלים באינטליגנציה שלהם. הם נתנו כדוגמה את החיקויים הרבים לסדרות וז'אנרים פופולריים, ובאופן כללי – סופרים מתייחסים לבני הנוער כאילו הם לא קוראים חכמים ולא מציגים להם יצירות מורכבות ומעניינות מבחינה ספרותית. זה עוד שלב שעולם המו"לות צריך לעבור ולהפנים: בני נוער רוצים טקסטים חריגים, מסעירים, יוצאי דופן ומתוחכמים – ממש כפי שמבוגרים רבים מבקשים לעצמם".

אבל גם אם "הארי פוטר" והפנטזיה שבאה בעקבותיו קצת נלקחים כמובנים מאליהם, ברור שעדיין לא נס ליחו של הקוסם הצעיר. לא רק שהוא עדיין שומר על מקומו בפסגת הספרים המושאלים בספריות, קוראים שקראו אותו בילדותם חוזרים אליו בבגרותם, מה שמבטיח לו חיים ארוכים. "אני קראתי כל אחד מספרי הסדרה ארבע פעמים. אם לא קראתי ספר פעמיים הוא לא נשאר אצלי בבית", מבהירה אלקיים. "ספר טוב הוא ספר שאתה יכול לחזור אליו ובכל פעם למצוא בו משהו חדש. הפוזיציה שלך משתנה וכך גם הספר. במובן הזה הארי פוטר לעולם
לא מתיישן".

[interaction id="594a210df03c53313d6ed76a"]