העונה החדשה של "הדוב" היא מנת ביניים מתוחכמת במסעדת שף

מהרגע הראשון ש"הדוב" נחתה, כל אדם שחווה סרוויס בחייו נשאב לסדרה בדיוק כפי שנשאבים לקצב הגבוה של המטבחים. הייתי בכמה וכמה מטבחים בחיי, ואין סדרה שהצליחה לדייק את אווירת הסרוויס כמו "הדוב", ולמרות שקצב העונה שלישית והחדשה לא תואם את אווירת הלחץ והחום הגבוה של העונות הקודמות, היא חלק בלתי נפרד מהמסע שעובר כרמי – השף שירש את המזללה של אחיו הגדול, והפך אותה למסעדת השף המצליחה ביותר בשיקגו. עזבו לטעום, זו ארוחה שלמה. 

>> משהו לכל הליידיז: 28 סדרות חדשות שלא כדאי שתחמיצו בחודש יולי

בסוף העונה הקודמת של "הדוב", כרמי נתקע במקרר (באחת הסצנות המלחיצות והחשופות בסדרה) והוא בחר להחריב הכל, ובמיוחד את היחסים עם בן הדוד ומנהל הפלור ריצ'י. העונה החדשה מתחילה בערך משם, רק שהפעם הדוד המפוקפק ג'ימי מתחיל להיות לחוץ על הכספים שהאחים ברזטו חייבים לו, והם מנסים להכניס גם את סיד כשותפה שווה. הדילמה של סיד היא זאת שמובילה את העונה, ואם בהתחלה באמת קשה להבין למה היא מתמהמהת כל כך לחתום על הסכם השותפות, התהיה הזו מתבארת ככל שההתנהגות של כרמי שהופכת מיום ליום ליותר בלתי נסבלת. התקשורת הלא בריאה מרחיקים אותה מלהדק את הקשר באמצעות חוזה, וכדי להקשות עליה על הדרך, יוצרי הסדרה אפילו מוסיפים לה הצעה מתחרה. 

https://www.youtube.com/watch?v=UHiwdDFPsZY

בתחילת העונה הייתי בטוח שהעלילה תחוג סביב כוכב מישלן, בשל ההצהרה של כרמי שהוא מכוון לשם. ולמרות שזה כמעט ולא מוזכר לאחר מכן, הלחץ שהוא שם על עצמו אכן מורגש, אבל גם שמחתי לגלות שטעיתי, והעונה לא עוסקת במרדף אחר הכוכב, מאחר ומדובר בעונת קונספט.

בסדרות טלוויזיה יש את הפרקים הסטנדרטים שמקדמים את העלילה הראשית, כשבין לבין נמצאים פרקים עם קונספט – פרק ההספד של "בוג'אק הורסמן", פרק הזבוב של "שובר שורות", פרק החניה של "סיינפלד" וכו'. עכשיו תדמיינו עונה שלמה של פרקים כאלה. כך למשל, הפרק הראשון כמעט לא מכיל התקדמות עלילתית, אלא מרגיש כמעט כמו קליפ מוזיקלי מאוד ארוך שמורכב מכרמי בהווה ורסיסי כרמי מן העבר. הפרקים האחרים דווקא כן מריצים את העלילה קדימה, או מתמקדים בדמויות שונות, כמו פרק ההיריון של שוגר או פרק הפלאשבק של טינה.

המבנה הזה אולי עבד ב"אטלנטה", כשלפתע באמצע העונה יכולנו לקבל פרקים שלא קשורים בכלל לעלילה ומספרים סיפור נפרד. אך כמו בתבלינים, זה עובד במידה. וזה עובד בעונה הזו, אבל בקושי מסוים, בעיקר כי הסדרה עושה ניסויים עם עצמה והפורמט שלה במקביל להתקדמות עלילתית מאד איטית. יש גם את פרק הסיום – לא פרק סיום סטנדרט לסדרה, כי אין פה קרב טיטאנים במטבח או קריסה של כל המערכות, אבל הוא עדיין גרם לי להסתכל אחורה על העונה באור אחר, ומדובר באחד מפרקי הסיום הטובים ביותר שתראו, דווקא בגלל שהוא לא מרגיש כמו פרק סיום. 

https://www.youtube.com/watch?v=rUlP-BkJUFs&pp=ygUTVGhlIEJlYXIgfCBTZWFzb24gMw%3D%3D

העונה השלישית של "הדוב" למעשה מורכבת כמו מנת ביניים מתוחכמת במסעדת שף: יוצרי הסדרה צמצמו את המרכיב המרכזי, העלילה, כדי שנרגיש את כל הטעמים שמסביב, אך היא עדיין קיימת ברקע – עם הסכסוך הגובר בין כרמי לריצ'י, עם הצלקות שנשארו לכרמי ועם הצלקות שהוא משאיר לסיד. מעל מפוזרים התבלינים והרטבים האהובים עלינו, כמו משפחת פאק המתרחבת תמידית, ואפילו כמה הופעות אורח שלגמרי לא ציפיתי לראות. כשאתה מסיים את המנה הזאת יש לך חשק לעוד.

השפה האמנותית של יוצר הסדרה כריסטופר סטורר משתכללת מעונה לעונה, וכך הוא מרשה לעצמו לנסות יותר דברים חדשים, ולא מפחד לתת את המושכות גם למישהו אחר – כמו בעבודת הבימוי הראשונה והמפתיעה של איו אדבירי בפרק השישי. אל תצפו שהכל ייפתר בסוף, כי העונה הזאת לא באה לסגור את הסדרה אלא רק לסבך עוד יותר את הדמויות שלנו ולהוסיף להן מורכבות לקראת ההמשך. לא שבענו, אבל איזה כיף לאכול שוב במסעדת היוקרה הזו.
"הדוב", עונה 3, זמינה במלואה בדיסני+ החל מה-17.7