כאשר מיטב הקומיקאים מאחדים כוחות כדי לעשות משהו גרוע באמת

בשנת 1981, מל ברוקס, התסריטאי והבמאי מאחורי סרטי הקומדיה הגדולים "המפיקים", "פרנקנשטיין הצעיר" ו"אוכפים לוהטים" הוציא את סרטו השביעי "ההיסטוריה המטורפת של העולם", סרט מערכונים שהציג גרסאות קומיות לאירועים היסטוריים מפורסמים. הסרט אולי לא בדיוק עומד בקנה מידה אחד עם הישגיו הגדולים של ברוקס (כלומר, כל הסרטים שמוזכרים לעיל), אבל כן זכור כמשעשע, עם מלא בדיחות טובות והופעות אורח מוצלחות. למרות זאת, הסרט עשה טעות אחת מרה – שמו המקורי היה "ההיסטוריה של העולם, חלק 1". ברוקס כנראה התכוון לזה רק כבדיחה ואכן הסרט נגמר עם טריילר פרודי לסרט המשך, אבל אתם יודעים איך זה אנשים. אנשים עלולים לקחת את זה ברצינות, אנשים עלולים לרצות המשך, וכעבור 40 שנה אנשים עלולים ליצור סרט הרבה, הרבה פחות טוב מהמקור.

וכך הגענו למצב שבשנת 2023, שירות הסטרימינג של הולו מציג בפנינו את "ההיסטוריה המטורפת של העולם, חלק 2", הפקה עם השם והקול של מל ברוקס, אבל מעבר לכך זה לא באמת מרגיש כמו תוצר של הגאון בן ה-96. מה שיש כאן בעצם זו תוכנית מערכונים בכתיבתם ובכיכובם של כמה מהקומיקאים החמים של עשרים השנים האחרונות, רובם אמנם אנשים מוכשרים מאוד – ולמרות זאת התוצאה הסופית מצחיקה רק לעיתים רחוקות, ובשאר הזמן היא די מביכה.

מאז 1981, שוק ה"אירועים היסטוריים אמיתיים מסופרים בצורה קומית" הפך לרווי ביותר, יש מספר השוואות מתבקשות לגרסה המחודשת של "ההיסטוריה המטורפת של העולם", מ"היסטוריה שיכורה" עד ל"היהודים באים" שלנו, אבל פיסת המדיה שהסדרה הזאת של הולו הזכירה לי דווקא היא "איש משפחה" – אם המערכונים הקטנים אליהם התכנית המצויירת הוותיקה חותכת אליהם מדי פעם היו כל התכנית, רק עכשיו מומחזים עם שחקנים אמיתיים וקומיקאים טרנדיים. 

שלושת הכוכבים המרכזיים של הסדרה הם ניק קרול ("קרול שואו", "ביג מאות'"), אייק ברינהולץ ("מאד טיוי", "שכנים") והסטנדאפיסטית וונדה סייקס, אבל הסדרה מלאה בכוכבים אורחים אחרים: סת' רוגן בתור נח, טאיקה וואיטיטי בתור זיגמונד פרויד, ג'ק בלאק בתור סטאלין, ג'וני נוקסוויל בתור רספוטין ועוד רבים אחרים, מבחינת ליהוק הסדרה עשתה עבודה טובה, עם מיקס נחמד של קומיקאים מוכרים ופחות מוכרים, והשחקנים עושים את המיטב עם החומר שניתן להם. הבעיה היא, ובכן… החומר שניתן להם.

המערכונים בסדרה נעים בין עלילות סיטקום בינוניות (יוליסס ס' גראנט מנסה להשיג אלכוהול) לרפרנסים עצלניים ולא מעודכנים (פרודיית "ג'אקאס" על הניסיונות להרוג את רספוטין. הבנתם? כי הביאו את ג'וני נוקסוויל. או הפוך) ל… לא ברור מה הם בכלל ניסו לעשות פה (קומייל נאנג'יאני בתור יוצר הקאמה סוטרה, שאובססיבי למרקים). זה לא שחווית הצפייה בסדרה לא איומה וכן יש בדיחות טובות פה ושם (או לפחות נסיונות מוצלחים של השחקנים לבצע כמיטב יכולתם בדיחות גרועות) ון, זה כיף להצביע על המסך כאשר מזהים את השחקן ההוא מהסדרה ההיא בתור הדמות הזו, אבל זה לא באמת שווה את זה.

כן, ברור שכולנו אוהבים את מל ברוקס. הוא גאון, הוא מצחיק, הוא נלחם בנאצים למען השם (במציאות! ואחר כך הוא עשה מהם צחוק ב"מפיקים" וב"להיות או לא להיות" בקולנוע). אבל חשוב לזכור שלמרות שהתחיל בתחום הטלוויזיה עם כתיבה לתכניות כמו "גט סמארט" ו"המופע של סיד סיזר", דווקא המדיום הזה לא תמיד היה ידידותי אליו. אפשר להסתכל על הפיילוט הכושל לסדרה המבוססת על "אוכפים לוהטים", הניסיון שלו ליצור סיטקום על רובין הוד עשרים שנה לפני "גברים בגטקעס" או סדרת האנימציה האיומה של "שיגעון בחלל". אז כן, ברוקס הוא אוצר בינלאומי, וזה כיף לשמוע את הקול שלו על המסך שלנו שוב, אבל הסדרה הזאת בהחלט אינה פרק חשוב בהיסטוריה המטורפת שלו.

"ההיסטוריה המטורפת של העולם, חלק 2", עכשיו בהולו