אהובתי היקרה: המשלוח מהוטל מונטיפיורי לא הצדיק את עצמו
מסעדות היוקרה חזרו לפעול במשלוחים וביקורת המסעדות של "טיים אאוט" חוזרת איתן, הפעם הזמנו ממסעדת הדגל של רותי ברודו: הטרטר היה מוצלח (אבל מה ויאטנמי בו?), מנת החזיר עדיין הטובה בעיר, אבל מה עם התמחור? מה שאולי היה מחליק במסעדה, פשוט לא יורד בגרון במשלוח
אין לי מושג איזה יום היום. או איזה חודש. הכל נראה אותו דבר. הדבר היחיד שמשתנה הוא הפחדים. כל יום מביא איתו פחד חדש. מכאן הלוגיקה די פשוטה. מי שמאמין לא מפחד>>תל אביב מאמינה ברותי ברודו>>הזמנו ממלון מונטיפיורי.
כבר מרגע ההזמנה אפשר היה להרגיש את ניחוח המקצוענות. בניגוד למסעדות אחרות, במונטיפיורי פתחו בוולט את האופציה של הזמנה מראש. אישית לא ברור לי למה שמסעדה לא תעשה את זה – ויסלחו לי מנות "דג היום", אנחנו לא באמת מאמינים שהלכתם לים ודגתם את הסלמון הזה *היום*- אבל בלי קשר, כשמדובר במשהו שהוא יותר מ"בא לי משהו קטן לאכול" זה ברמת חוסר הנימוס. מסעדות, בעיקר כאלו יוקרתיות, זה לא דבר שאתה מחליט עליו בגחמה של רגע. על ארוחה כזאת, ממסעדה שנקראת "מלון" ועולה כמו לילה באחד, חושבים בראשון, מתווכחים בשני, סוגרים בשלישי ומתכוננים ברביעי לקראת האירוע בחמישי. יאיר גולן בטח היה מזהה כאן תהליכים.
התחלנו עם טרטר בקר ויאטנמי. כיוון שיצא לי להסתובב בוויאטנאם, ולא זכור לי שנתקלתי שם בטרטר בקר (וגם אם כן, לא היה עולה על דעתי להזמין שם בשר לא מבושל), לא ממש ברור הצורך לקשט את שם המנה במין תואר לא קשור. ולא, העובדה שיש בו רוטב דגים לא הופכת את זה לרלוונטי. הטרטר עצמו היה מוצלח מאוד. מנה קצת קטנה, אומנם, אבל מוצלחת מאוד ששרדה מצוין את המשלוח. הבשר היה איכותי, מטופל טוב ומתובל מצוין. את כל המחמאות האלו הייתי שמח לתת גם ל"פנקייק הסיני" שנשלח איתה, אבל לצערנו קיבלנו במקום משהו שנראה כמו חביתת פליידו ולא היה טעים הרבה יותר.
סלט איטריות הצלופן והשרימפס דווקא כן היה משהו שאפשר למצוא בוויאטנם, והיה מוצלח כמו הטרטר. זאת מנה פשוטה יחסית, אבל דווקא בגלל זה יש כאן פוטנציאל הרס משמעותי, שכאן הצליחו לדלג מעליו באופן מעורר כבוד. הוא היה מטופל ומתובל באופן מדויק, השרימפס היו עסיסיים והכל התחבר ביחד עם המלפפונים והעלים הירוקים שמילאו את הקופסא. מצד שני, אין שום דרך להתעלם מהעובדה שמדובר במנה שעולה 72 שקלים. יכול להיות שבמסעדה, עם המפות הלבנות, והכורסאות המפונפנות זה היה יכול לעבור ליד. בבית, בקופסת משלוחים, משודרגת ככל שתהיה, זה צעק לשמים.
גם אחרי המשלוח משילה נשארנו עם רגשות מעורבים
לעיקריות החלטנו להתפצל. בצד אחד לקחנו צלע החזיר עטופה בבייקון וממולאת בגבינת מנצג'ו ושוב נזכרנו שמדובר במנת החזיר הטובה בעיר, ולא רק בגלל שכמעט אי אפשר למצוא מסעדות – גם כאלו שעובדות בשבת ומגישות פירות ים – שמגישות חזיר. השילוב בין הרכות של הבשר לקרנצ'יות של הבייקון הוא לא פחות ממעולה, וגבינת המנצ'גו מוסיפה לא רק טעם נהדר אלא גם עוד מרקם לתוך החגיגה. וכשזה מגיע עם פירה נהדר, בדיוק כמו שאתם מצפים שהפירה כאן יהיה, החוויה היא מושלמת.
העוף בקלמנטינה, שהלך לצד השני היה לגמרי… הצד השני. העוף היה עשוי טוב, אי אפשר להתלונן, אבל מעבר לזה, מדובר היתה באחת המנות הכי משעממות שפגשנו בתקופה האחרונה. אם היתה כוונה שהרוטב יהיה בעל טעם בולט של מנדרינות היא לא הצליחה להתגשם. היה שם, ברקע, אולי, הדהוד קטן במקרה של משהו שהזכיר פרי הדר. תוסיפו לזה תמחור שערורייתי במיוחד (92 ש"ח למנת עוף? באיזה עולם בדיוק) ותקבלו אכזבה בקופסה.
קדירת פירות הים החזירה את העניינים לצד החיובי. מנה גדולה ומאוד מאוד טעימה של שרימפס, מולים וקלאמרי, מלווים בפרחי ברוקולי, ששוחים ברוטב נהדר מהסוג שאתה רוצה למלא איתו ג'קוזי. אם היינו מזמינים גם לחם, סביר להניח שכאן הוא היה מאוד שימושי. רק שבמקום לחם הלכנו על קינוח וסיימנו עם רביעיית פחזניות סנט הונארה שהיו נהדרות. גם מפוצצות בקרם וגם עם קרמל מושלם מבחוץ.
בסוף הגענו לאותה הנקודה בדיוק. גם אם נשאיר בצד את מנת העוף, המחיר של הארוחה מתקשה מאוד (שלא לומר נכשל) בניסיון להצדיק אותה. מחירים שאולי היו מחליקים במסעדה פשוט לא יורדים בגרון כשאין לך את החוויה מסביב ואתה יושב על מפה מוכתמת עם כלי הגשה פשוטים בסלון בבית. חלק מהתפקיד של המסעדנים בעידן הלא פשוט הזה הוא לגרום לנו להתאהב מחדש בחוויה של אוכל איכותי. להמשיך ולגבות מחירי מסעדה על מנות במשלוח, עושה בדיוק ההפך, ומראה לנו כמה המחיר שהתרגלנו לשלם היה לא הגיוני.
טרטר בקר ויאטנמי 72
שרימפס אטריות צלופן 72
צלע חזיר בייקון מנצ'גו 118
קדירת פירות ים 118
עוף בקלמנטיה 92
פחזניות סנט הונורה 39
הוטל מונטיפיורי, מונטיפיורי 36, משלוח בוולט