טיים אאוט timeout

"להפוך ישן ושבור לחדש ויפה": המתפרה שמעסיקה שורדות זנות

| מאת: רות פרל-בהריר

Kite.pride היא מתפרה קטנה ברחוב שוקן בה נתפרים תיקים ממצנחי רוח ישנים על ידי נשים שרק לפני כמה חודשים עסקו בזנות בסמטאות ליד. עכשיו הן וחומר הגלם מקבלים יחד חיים חדשים

  • https://static2.timeout.co.il/media/2018/03/sizes/photo-by-Din-Aharoni-Rolland-7486_H_wo_680_382.jpg
העסק החברתי Kite.pride, המעסיק נשים שנחלצו ממעגל הזנות. צילום: דין אהרוני רולנד

בסטודיו הקטן עם החלונות הגדולים שברחוב שוקן עומדות שתי צעירות ומשוחחות בשקט ליד מכונת תפירה. צמד נשים מבוגרות יותר, אחת מהן עוטה חיג'אב, נמצאות ליד משטח גבוה, מדייקות את הזווית של הגזרה על גבי יריעת הניילון הצבעונית שתהפוך בקרוב לתיק. שאר הנשים, כחמש במספר, שקועות בעבודה. אין כל רמז בפנים הנעריות והנקיות שלהן לכך שהן נחלצו מגיהינום הזנות רק לפני זמן קצר.

וואו: דובוני הגומי שגורמים לשיזוף מושלם!
מתנות מושלמות לחג עד 200 שקלים
מרקס אנד ספנסר מכריזים על שירות משלוח חדש לישראל

העסק החברתי Kite.pride, המעסיק נשים שנחלצו ממעגל הזנות. צילום: דין אהרוני רולנד

העסק החברתי Kite.pride, המעסיק נשים שנחלצו ממעגל הזנות. צילום: דין אהרוני רולנד

"אני מגיעה לכאן שלוש־ארבע פעמים בשבוע כדי לתפור את התיקים", מספרת קטי (שם בדוי), טרנסג'נדרית בת 39, שנחלצה ממעגל הזנות וההתמכרות לפני שנה ושמונה חודשים וחצי, כדבריה. "זאת סביבת העבודה הנורמטיבית הראשונה שלי לאחר הניקיון", היא אומרת, "יש הזדהות גדולה בין הנשים שעובדות פה, כולן עברו דברים קשים בחיים, וזה מאוד עוזר לי".

הסיפור של קטי נחשב מוצלח במיוחד. באחרונה היא נרשמה ללימודי מנטורינג ובאוקטובר היא אף תחל ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, בשאיפה לסייע לנשים בעל עבר דומה לשלה. למרות החוזק הבלתי ניתן לתיאור של קטי, אפשר לזקוף לפחות חלק מההצלחה שלה לזכותה של טביאה אופליגר השווייצרית, שמתגוררת בתל אביב כבר ארבע שנים.

בעוד רוב האנשים שמסתכלים על פיסת בד ישנה או על משטח עץ שהושלך לצד הדרך רואים זבל, אופליגר רואה שולחן או תיק. הגישה האופטימית הזאת הפכה לאתוס שעומד בבסיס העסק החברתי שייסדה בעיר בשנה שעברה עם בעלה. תחת המותג Kite.pride השניים מעניקים לנשים, גברים וצעירים שורדי זנות מקום עבודה במתפרה שלהם, שממחדשת (Upcycling) מצנחי רחיפה ישנים שלא ניתן לתקן יותר והופכת אותם לתיקי יד וצד צבעוניים ועמידים. "תמיד ידענו שנעשה משהו בתחום המיחדוש, כי המצנחים הישנים האלה הם בדיוק כמו האנשים שהחברה השליכה אותם. אנחנו רוצים לעזור להם להתחדש ולחזור להיות מה שהם היו אמורים להיות".

טביאה, אופליגר, בעלת העסק החברתי Kite.pride, המעסיק נשים שנחלצו ממעגל הזנות. צילום: דין אהרוני רולנד

טביאה, אופליגר, בעלת העסק החברתי Kite.pride, המעסיק נשים שנחלצו ממעגל הזנות. צילום: דין אהרוני רולנד

עבור עבודתן בסטודיו משתכרות הנשים באופן התחלתי משכורת מינימום, 28.50 ש"ח לשעה. לדברי קארן לולינג, מנהלת הייצור של המותג, ישנה אפשרות לקבל העלאה כבר לאחר שלושה חודשי עבודה, בהתאם ליחס לשאר חברות הצוות ולאיכות העבודה. לולינג מוסיפה ואומרת כי נוסף למשכורת הנשים מקבלות קצבה מהביטוח הלאומי, מפני שבמצבן נקבעת נכות מלאה. כיום, אומרת לולינג, כמה מתוך שמונה נשים שעובדות במתפרה כבר מרוויחות 35 ש"ח לשעה נוסף לקצבת הנכות שלהן.

"אין דבר כזה שקשה לי לקום ולבוא לעבודה", מעידה קטי, "קודם כל מאוד נוח שהיום מתחיל יחסית מאוחר בתשע בבוקר, ולא כמו אצל אנשים שצריכים להיות בשמונה או בשבע בעבודה. יש לנו גם הרבה הפסקות, שעה לצהריים ועוד רבע שעה לפני או אחרי, אבל מה שבאמת מקל זה לא ההפסקות אלא הצוות. אין כאן לחצים כמו אצל 'בלבייתים' ומנהלי עבודה שכל הזמן רוצים הכל מהר מהר".

העסק החברתי Kite.pride, המעסיק נשים שנחלצו ממעגל הזנות. צילום: דין אהרוני רולנד

העסק החברתי Kite.pride, המעסיק נשים שנחלצו ממעגל הזנות. צילום: דין אהרוני רולנד

העסק החברתי Kite.pride, המעסיק נשים שנחלצו ממעגל הזנות. צילום: דין אהרוני רולנד

העסק החברתי Kite.pride, המעסיק נשים שנחלצו ממעגל הזנות. צילום: דין אהרוני רולנד

הסיפור של המתפרה שברחוב שוקן מתחיל במקום הכי רחוק משם שניתן לדמיין, בשנת 2011. טביאה אופליגר, בת להורים שווייצרים מיסיונרים שגדלה בפפואה גינאה החדשה, החלה אז להיות פעילה במאבק נגד סחר בבני אדם. "הוריי תמיד עסקו בעבודה הומניטרית וגדלתי עם מטרה מאוד ברורה לנגד עיניי", היא אומרת, "לקדם את רווחת האחר".

באותה תקופה סייעה אופליגר לנשים להיחלץ ממעגל הזנות תוך שיתוף פעולה עם אתר שבו היה ניתן לדווח באופן אנונימי על נשים שככל הנראה נכלאו בדירות בניגוד לרצונן, שם נמכרו לצרכני זנות מדי יום. במקביל היא הקימה עם בעלה מתיאס ארגון ללא מטרת רווח, ותחתיו פועלת היום המתפרה. "סייעתי לנשים רבות, אבל תמיד התמודדתי עם אותה הבעיה: בסופו של דבר הנשים האלה נזקקו לעבודה, ובמקום זאת הפנו אותם למקלטים שבהם הן נאלצו להיסמך על עזרה. כשהן כבר כן פנו לשוק העבודה המעבר אליו היה קשה מאוד עבורן, מאחר שהן היו פוסט טראומטיות. נוסף על כך הן לא היו רגילות לתפקד במקום עבודה נורמטיבי כי ב'עבודה' הקודמת שלהן הן היו רגילות לכבות ולאלחש את עצמן, להפוך למכונות או למוצר צריכה שאפשר להתייחס אליו כמו זבל".

אף שהייתה לאופליגר מטרה ברורה, היא הבינה שלא יהיה פשוט להגיע אליה במקום כמו שווייץ. "החשיבה היא מאוד 'בתוך הקופסה' שם, ואפילו שהם אנשים מבריקים צריך שם מסמכים ואישורים לכל דבר, ואי אפשר לבוא בגישה סטארטאפיסטית", היא אומרת. השינוי המיוחל הגיע עם נסיעת עבודה של מתיאס לתל אביב ששינתה את התמונה. "אנחנו מאמינים באלוהים ובנשגב, וברגע שמתיאס נחת בעיר הוא הרגיש משהו בלב והבין שזאת העיר שלו", היא אומרת.

העסק החברתי Kite.pride, המעסיק נשים שנחלצו ממעגל הזנות. צילום: דין אהרוני רולנד

העסק החברתי Kite.pride, המעסיק נשים שנחלצו ממעגל הזנות. צילום: דין אהרוני רולנד

העסק החברתי Kite.pride, המעסיק נשים שנחלצו ממעגל הזנות. צילום: דין אהרוני רולנד

העסק החברתי Kite.pride, המעסיק נשים שנחלצו ממעגל הזנות. צילום: דין אהרוני רולנד

למרות המוטיבציה הגבוהה בני הזוג חששו שלא יוכלו לקבל את האישורים המתאימים, מכיוון שהם אינם יהודים. "אנחנו תמיד אומרים שאמונה מביאה חסד", אומרת אופליגר. עם המנטרה הזאת החליטו השניים ללכת עם הראש בקיר והגיעו ארצה ב־2014 עם שלושת ילדיהם, שאותם רשמו למוסדות לימוד עבריים, מבלי לדעת אפילו אם יקבלו ויזה ומאיזה סוג. החסד לא אחר להגיע. "בגלל המנטליות כאן כולם ישר היו סקרנים לדעת מי אנחנו, וכשגילו הם ישר נרתמו למאמץ והכירו לנו אנשים. ובצירוף מקרים סבתה של חברה של בתי מהגן עבדה באו"ם, והיא מאוד עזרה לנו לקדם את המטרה שלנו".

בשנת 2016 כבר הפעילו בני הזוג סטודיו למיחדוש משטחי עץ ברחוב שוקן שלימים יוסב למתפרה. גם קטי הועסקה שם כנגרית במשך חצי שנה. "בתוך זמן קצר הבנו שרהיטים הם משהו שקשה להניע מבחינה עסקית ושיהיה קשה לייצא אותם משדמיינו", אומרת אופליגר. בעוד צירוף מקרים, או בחסד עליון, גולשת קיט משווייץ שהקימה מותג לייצור תיקים ממצנחים שלא הצליחה לתקן החליטה לתרום את העסק שלה לבני הזוג, מתוך הבנה שיהיה להם קל יותר לבנות עסק חברתי על התשתית הקיימת שלהם. את שם המותג, Kite.pride, הם שמרו, אבל הוסיפו מוטו: "Second wind for kites and people". לדברי אופליגר, רבות מהנשים שמועסקות במתפרה מזדהות עם המילים האלה: "הן אומרות: 'נולדתי להפוך את הישן והשבור לחדש ויפה'".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: abf6601