הוליווד הולכת לעיבוד: 15 הטעויות הכי מעצבנות שהרסו לנו את הכל

הוליווד לא במצב טוב. הנשיא טראמפ רוצה לעשות אותה גדולה שוב אבל מלחמת התעריפים שלו עם העולם עשויה דווקא לפרק אותה, ה-AI מאיים עליה מצד שני, ועלייתו של הקולנוע הסיני עלולה לפרק את ההגמוניה שלה. והיא יכולה להאשים גם את עצמה. ההישענות הגוברת של תעשיות הטלוויזיה והקולנוע על עיבודים להצלחות במדיה אחרת – סרטים שמבוססים על צעצוע או משחק מחשב, סדרות שמבוססות על ספרים ופודקאסטים, שוברי קופות שמבוססים על קומיקס ועל המציאות – הייתה אמורה לשמש כאסטרטגיה טובה להצלחה בטוחה, אבל היא לא. ויש לזה סיבה אחת ודפוס שחוזר על עצמו: טעות אחת גדולה ומרכזית בעיבוד למסך שפשוט הורסת את הכל. זה קורה גם בלהיטים הכי גדולים. זה קורה יותר מדי. וגם בגלל זה הוליווד בצרות.

>> כל הדברים הבוערים: מצעד 20 הסדרות הכי טובות בסטרימינג עכשיו
>> תביאו לנו אוסקר: 18 היוצרים הישראלים הכי מצליחים בחו"ל

1. ב-HBO היו צריכים לחכות לספרים הבאים של "משחקי הכס"

אחת הטעויות הגדולות והדרמטיות בכל תולדות העיבודים למסך, שחוללה גם את האכזבה הגדולה מכולן. הדבר הכי גרוע הוא שב-HBO לא היו צריכים לעשות הרבה בשביל לא להרוס את העיבוד שהתחיל כל כך טוב והפך ללהיט גלובלי כה עצום, אלא רק לחכות בסבלנות שהסופר ג'ורג' ר.ר מרטין יסיים את הספר הבא. נכון, הוא עדיין כותב אותו בימים אלה, אבל לא הייתם מעדיפים לחכות כמה שנים על פני האופן בו וייס ובניוף פשוט השמידו את "משחקי הכס" כי כסף? תכלס, אפשר להבין את מרטין, מי מסוגל בכלל לכתוב כשמופעל עליך כזה לחץ, אבל זה לא משנה את גודל הטעות. 

2. "עד הזריחה" היה צריך להיות סרט אינטראקטיבי

סרט האימה שמבוסס על משחק המחשב בעל אותו השם היה יכול להיות מדהים, אם יוצריו מבינים למה בעצם המשחק היה להיט כל כך גדול. המשחק "Until Dawn" שינה לחלוטין את האופן בו רואים סרטים אינטראקטיביים, ושילב הרבה יותר קטעי משחקיות מאשר יצירות אחרות בז'אנר. אם אתם לא מכירים את הז'אנר – מדובר במעין סרטים שנראים ומרגישים כמו שילוב בין משחק וידאו לסרט קולנוע עם האפשרות לבחור מה יהיה המהלך הבא של הדמות תעשה. ראיתם משהו דומה כשב"מראה שחורה" עשו את "בנדרסנאץ'". הבמאי דייוויד פ. סנדברג ומפיקי הסרט לא הפנימו שאם מורידים את האלמנט האינטראקטיבי מהפרנצ'ייז, נשארים עם סיפור אימה די בנאלי, במקום להרחיב את הקהל ולסלול נתיב חדש לסרטים אינטראקטיביים. 

3. "המילטון" היה צריך להיגמר עם המוות של המילטון

כשהמחזמר רק יצא, אנשים עפו על מחזמר הראפ החדש של ברודוויי והווסט אנד, אבל בחלוף השנים והפיכתו לתופעת קאלט מותר להודות שיש בו בעיה אחת מרכזית – הסוף. לין מנואל מירנדה היה צריך לסיים את הסיפור עם המוות של המילטון, בלי השיר הארוך, המייגע והבכייני של בר על כך שעכשיו הוא ייזכר כנבל שהרג את המילטון, ואחרי עוד מעבר מתיש על פני כל הדמויות שמספרות מה איתן אחרי שהעלילה נגמרה – ולא, זה לא מעניין ולא אכפת לנו בשיט. הבעיה הזאת היא תוצר לוואי של הטעות האמיתית – לין מנואל מירנדה כתב, ביים וכיכב ביצירה של עצמו, ורוב הסיכויים שאם אתה עושה את כל אלה – משהו איפשהו יתפקשש.

4. הליהוקים של "האחרונים מבינינו" הם טעות אחת גדולה

כן, זאת סדרה מעולה ועיבוד מעולה לסדרת משחקי הזומבים, אבל הבעיה הכי גדולה שלה היא הליהוק הבעייתי של פדרו פסקל ובלה רמזי. הייתי רוצה לחזור שוב על התלונות על כך שאין מספיק זומבים, אבל העונה החדשה קצת מתקנת את זה, לפחות בינתיים. מה שהם לא יכולים לתקן זה כמה פסקל ורמזי לא קשורים לדמויות המקוריות. פסקל אולי מרגיש קצת יותר כמו ג'ואל בעונה הזאת, אבל אין ספק שהפספוס הכי גדול הוא הליהוק השגוי מאוד של בלה רמזי, שזוכה להרבה לעג וביקורת ברחבי הרשת, בעיקר כשיודעים שמייזי וויליאמס, הלא היא אריה מ"משחקי הכס", הייתה גם מועמדת לתפקיד ובהחלט הייתה יכולה להתאים יותר. קם קייטלין דיוור הייתה מועמדת לתפקיד ובעונה החדשה אנחנו מקבלים אותה בתפקיד אבי. באסה.

5. "אווטאר" של נטפליקס החריבה את כשפות המים 

הסדרה הזאת הייתה אמורה להיות התיקון שכולם רצו לעיבוד הלייב אקשן הנוראי שיצא לסדרת האנימה הנהדרת ב-2010, ולמרות שהיה להם את כל התקציב והאפשרויות לדייק – הם פישלו בהרבה יותר מדי דברים. אנג לא היה אנג, הדיאלוגים היו קלישאתיים וכל הסדרה באווירת חצי טובה חצי גרועה שמשתנה מסצנה לסצנה. אבל הטעות הנוראה ביותר היא ההרס של כשפות המים. בסדרת האנימציה זאת כשפות עוצמתית שלא נופלת מכשפות אדמה או אוויר, אבל בסדרה היא נראית כמו יום כיף במימדיון. יש דרכים לגרום לכשפות מים להיראות עוצמתית, אבל בסדרה של נטפליקס הביצוע מחפיר. ברגעים משמעותיים זה נראה רע. לסדרה כזאת אסור להיראות רע.

6. אף עיבוד של "האויב שבפנים" לא הבין את הסדרה

אם אתם גיימרים ותיקים, יצא לכם כנראה לראות התפתחויות של משחקים כמו משחקי "וולפנשטיין", God of War ומשחקי Doom, ואתם כבר יודעים כמה משחקים יכולים להתפתח לאורך השנים. המון. וכשמעבדים חומרי מקור אי אפשר להתעלם מהאבולוציה שלהם. זאת הסיבה המרכזית לכישלון הקולוסאלי של "האויב שבפנים". סדרת המשחקים התפתחה ממשחק אימה בשנות התשעים למשחק אקשן ומשם למשחק הישרדות שעוסק בקניבליזם וערפדים. להתפתחות הזאת אין זכר בעיבודים, והם נשענים על עלילה גרועה ותסריט של ילד בן 5 על אפוקליפסת זומבים. איףףף.

7. "ההוביט" היה צריך להיות סרט אחד

אחת הדוגמאות הבולטות לחמדנות של הוליווד בעידן הזה היא המקרה של "ההוביט". אחרי ההצלחה של סרטי "שר הטבעות", פיטר ג'קסון החליט להפוך גם את "ההוביט" לסרט, והגרידיות של האולפנים הובילה להפיכתו של הספר הצנוע הזה לטרילוגיה. כך קיבלנו שלושה סרטים שמבוססים על ספר אחד, וכל אחד מהם באורך של כמעט 3 שעות, באחת ממריחות הסיפור הגדולות בתולדות הקולנוע. כתוצאה מכך פשוט אי אפשר לצפות בשלושת הסרטים הבינוניים שפיטר ג'קסון יצר. הלך על הפרנצ'ייז הזה (וחוסר ההצלחה היחסי של סדרת הטלוויזיה "טבעות הכוח" מוכיח את זה).

8. "המצפן הזהוב" צריך להיות הרבה יותר ביקורתי כלפי הכנסייה

בתור ילד אהבתי מאד את טרילוגיית "חומריו האפלים", שכללה את "המצפן הזהוב". היו שם חיות-כוח שמחוברות לילדים, דובים משוריינים (דובים משוריינים!!!!), מיתולוגיה שלמה סביב העולם שנשלט על ידי המגיסטריום הדתי, ושלל אלמנטים ממש מגניבים כמו מצפן שעונה על כל שאלה בקוד, או סכין שיכולה לחתוך את היקום. יותר מכל בלטה בספר הביקורת על הכנסיה. בסרט היא התרככה מאוד, והבמאי שנכנס להשלים את הסרט אחרי שקודמו התפטר העיד כי רובה פשוט נחתכה מהסרט. שני סרטי ההמשך בוטלו לאחר ש"המצפן הזהוב" לא הכניס מספיק כסף. הרבה שנים אחר כך נוצרה הסדרה "חומריו האפלים" ב-HBO והוכיחה את גודל הטעות הקולוסאלי בניסיון ההוא להשיק פרנצ'ייז.  

9. "אמונת המתנקש" לא הבין למה אנשים אוהבים את המשחקים

כל הכיף במשחקי Assassin's Creed הוא הצלילה לתקופות היסטוריות שאין סיכוי שנוכל לחוות בחיים. בין אם מדובר באיטליה, יוון העתיקה, להפליג כפיראט באיים הקאריביים או להילחם כסמוראי ביפן – זה מרכז הכובד של סדרת המשחקים. "אמונת המתנקש" בכיכובו של מייקל פסבנדר גם סידרו לנו לוקיישן מעניין – ספרד בימי האינקוויזיציה. פוטנציאל מדהים, לא הייתי מתנגד למשחק שמתרחש בתקופה הזאת. לצערנו קיבלנו סרט שמתרחש יותר בהווה מאשר בעתיד, ואם זה לא מספיק גם שינו בו לגמרי את איך שהאנימוס עובד, כי מיטה משוכללת כמו במשחקים לא נראית טוב כמו זרוע רובוטית ענקית שמדמה תנועה או שיט מד"בי כזה או אחר. מדובר בפרנצ'ייז שסייע לבנות מחדש את כנסיית נוטרדאם למען השם, הגיע לו סרט יותר טוב מזה.

10. "מבוקש" פשוט השליך את הקומיקס לפח

לא כולם חנונים כמוני וקראו את הקומיקס, אבל היה פה פספוס מטורף. "מבוקש" היה אחד הקומיקסים הכי אהובים של מארק מילר. מחזון של סרט על נבלי-על בכיכובם של אמינם וריהאנה (מוזמנים לראות את התמונות מהקומיקס, זה די אחד לאחד), העיבוד הפך לקשקוש מוחלט עם אנג'לינה ג'ולי וג'יימס מקאבוי, ובמקום יקום מקביל שבו גיבורי העל הפסידו במלחמה לנבלים שמתחלקים בשלטון העולמי, קיבלנו ערימת שטויות עם נול קסום (כן, אני אמרתי "נול קסום") שקובע מי האנשים שיחיו וימותו. כשחושביים על זה בדיעבד ברור שהיה עדיף לעבד את המקור עכשיו, כשהטכנולוגיה מספיק זולה ומתקדמת. היי הוליווד, בואו נעשה כאילו זה בכלל לא קרה ופשוט ננסה שוב.

11. כולם אוהבים את הנרי קאביל, אבל הוא הוא לא "המכשף"

נטפליקס רצו לעשות עיבוד טוב לספרי "המכשף", והם בטח חשבו שהליהוק של כוכב כמו הנרי קאביל הוא הברקה. אבל כמה שהם טעו. הם עשו את הבחירה הזו כי כולם אוהבים את הנרי קאביל, ועל הנייר הוא בחירה מעולה – גיק אמיתי, מעריץ של הספרים ושל המשחקים, ובא לתפקיד בשיא הרצינות. זה לא משנה את העובדה שהליהוק שלו גרוע. קאביל הוא פריטי בוי, יפיוף אלגנטי ונחמד. בגלל זה הוא היה סופרמן כל כך טוב. לתפקיד של גרלט היו צריכים לקחת מישהו קצת מחוספס יותר, מצולק יותר ולא רק פיזית. הנה בשלוף רשימת שחקנים שהיו יכולים לשחק את גרלט יותר טוב: מאדס מיקלסון, טום הארדי, קלייב אוון, אפילו אדם דרייבר היה עושה עבודה יותר טובה. צדק פואטי: קאביל עזב כדי לחזור ולגלם את "סופרמן", הוחלף ובסוף גם הליהוק שלו ל"סופרמן" בוטל. "המכשף" אכלה אותה.

12. הארי אוסבורן היה צריך להיות ונום ב"ספיידרמן 3"

חלק מהרעיון של עיבוד קולנועי, במיוחד לסרטי קומיקס, זה לנסות להפתיע את הקהל ועדיין לשמור על נאמנות למקור. אחרי שני סרטים מוצלחים בתחילת שנות ה-2000, סם ריימי היה לקראת סיום טרילוגיית ספיידרמן שלו, וכולם היו בטוחים ש"ספיידרמן 3" (2007) יהפוך להצלחה ענקית, ואז ריימי החליט לדחוף כמה שיותר דמויות לתוך העלילה והכל הלך לעזאזל. היה לנו את סנדמן, את ונום ואת הארי אוסבורן בתור הובגובלין. ונום וסנדמן? קניתם אותי. הובגובלין? מיותר לחלוטין. כל ההתערבות של הארי אוסבורן ואדי ברוק יוצרת עלילה מסורבלת ומיוותרת, ג'יימס פרנקו בתור ונום היה יכול להיות הרבה יותר טוב מטופר גרייס, ולא היינו צריכים נבל שלישי ומיותר. המשחק השני של ספיידרמן לפלייסטיישן עשה עבודה ממש טובה בתיקון הטעות הזאת. 

13. "המשחק של אנדר" היה צריך להיות יצירה בוגרת

אחת מחוויות הקריאה הראשונות של רבים בז'אנר המד"ב הוא הספר "המשחק של אנדר", ספרו של אורסון סקוט קארד בו ילדים נשלחים לבתי ספר צבאיים כדי להתאמן לקראת מלחמה נגד חייזרים. אנדר הוא ילד בעייתי ומחונן שנשלח לבית הספר ללחימה והופך בהדרגה למצביא. אין הבדלים משמעותיים באירועים המרכזיים של העלילה בעיבוד הקולנועי, אבל הסרט לא הצליח לתפוס את הבגרות של היצירה הספרותית וסיפק מעיין גרסת דיסני לספר שלא היה ממש מכוון לילדים, בלשון המעטה. התרחשויות מחרידות ומזעזעות נמחקו, אירועי העלילה נדחסו לשנה אחת במקום שש שנים, וכל המשקל הסגולי של היצירה התאדה. מה שכן, זו הזדמנות מצוינת לראות את אסא באטרפילד הצעיר, אתם יודעים, לפני שהוא התחיל לעשות סשנים של חינוך מיני בבית ספר נידח באנגליה.

14. זאק סניידר פספס שני סיפורים מושלמים ב"באטמן נגד סופרמן"

זאק סניידר לא יודע לכתוב תסריטים, אז על אחת כמה וכמה שהוא לא יודע לעבד אותם כמו שצריך למסך. היו לו מעט מאד סרטים טובים, ולמרות שכולם יפים ויזואלית, הוא לא הבין את הפוטנציאל שהיה לו כאן ביד. יש שני קווי עלילה מיתולוגיים בסיפורי באטמן: המוות של רובין בסיפור "מוות במשפחה" וכמובן "עלייתו של האביר האפל" מאת היוצר האגדי פרנק מילר, שהכיל את אחד הקרבות הכי טובים ומותחים בין שני הגיבורים. קל מאד לשלב בין שני הסיפורים האלה: לאחר המוות של רובין, באטמן מאבד שליטה ושובר את הקוד המוסרי שלו ומתחיל להרוג. היחיד שיכול לעצור אותו – סופרמן. במקום זה קיבלנו סרט עם דיאלוגים מזעזעים, מזימות מטומטמות של לקס לות'ר, הסצנה המפורסמת של "מרת'ה" ואת באטמן דופק לסופרמן כיור בראש. כי למה לא בעצם? לעזאזל עם הכל.

15. "מלחמת העולם Z" הייתה צריכה להיות סדרת ראיונות

אי שם בשנת 2013 יצא סרט זומבים בינוני עם בראד פיט – "סוף העולם Z" שמבוסס על ספר בעל אותו שם. בעוד הסרט עוקב אחר פיט שמסתובב בעולם ומחפש אחר תרופה, הספר בנוי מראיונות עם אנשים ששרדו את המגפה, ביניהם גם בכיר במערכת הביטחון הישראלית אנשים שחוו את המגפה כבני נוער, יוצאי צבא למיניהם ועוד מלא ראיונות כתובים היטב. אם למישהו בהוליווד היה שכל, היו הופכים את זה לסרט עלילתי בסגנון דוקו שמורכב מראיונות עם אותם אנשים. אם הם היו ממש חכמים – הם היו עושים מזה סדרת טלוויזיה. ולמרות שזה לא נראה באופק, נותר רק לקוות שמישהו בקרוב ירים את הכפפה ויממש את החזון של הסופר מקס ברוקס (ואם אפשר שזה יקרה באפל TV+ זה בכלל יהיה מדהים).