שנת 2026 אפילו לא בחצי שלה וכבר עכשיו אפשר להגיד – היא תיזכר כשנה של חידושי סדרות טלוויזיה. רק השבוע "מלקולם באמצע" חזרה לחיינו עם מיני-סדרה מצוינת, וזה אחרי הקאמבק החמוד של "סקראבס", תוך כדי האיחוד של "האנה מונטנה", מעט אחרי שובו של "המלך היל" ולקראת הרימייקים של "משמר המפרץ" ו"נמלטים", ועוד לא התאוששנו מביטול הרימייק של "באפי". זהמוכיח שוב את מה שכבר מזמן ידענו – תרבות הרימייקים, החידושים והמיחזורים כאן כדי להישאר. מה שבכל זאת השתנה, ואולי אפילו באופן דרמטי, זה שנדמה שאחרי שנים של ניסוי וטעייה – ובעיקר טעייה – בהוליווד למדו סופסוף לייצר רימייקים כמו שצריך.

>>

מה היה לנו עד עכשיו?

עד העשור האחרון, חידושים תמיד היו חלק מאסטרטגיית ההישרדות של סדרות טלוויזיה. הדוגמה הכי טובה היא כמובן "סטאר טרק", פרנצ'ייז שכבר הוליד 12 סדרות טלוויזיה. מאז ניסו פרנצ'ייזים רבים נוספים את מזלם בדרך כלל זה נגמר בקטסטרופה כמו "המלאכיות של צ'ארלי", או "אביר על גלגלים", או "90210", כשהבעיה המרכזית המשותפת לכל הכישלונות היא שהרימייקים האלה לא קיבלו זהות משלהם.

עם זאת, נדמה שבהוליווד למדו בשנים האחרונות, את העבודה ומצאו דרך לשמר פרנצ'ייזים מוצלחים – לא בדיוק רימייק, גם לא בדיוק ריבוט, אלא Revival, החייאה אם תרצו, של סדרות שהגיעו מזמן לקו הסיום וחוזרות לעונה נוספת או סדרת בת. דוגמאות טובות לכך יכולות להיות הרימייקים של "הנסיך מבל אייר" ושל "שנות הקסם" שקיבלו טוויסט חברתי על רקע המתיחות הגזעית בארה"ב והפכו למשהו אחר לגמרי. קשה ליצור זהות עצמאית למותג קיים – וזאת לא רק בעיה של פעם. עם זאת, בעבר תאוות הבצע הייתה מורגשת יותר והרצון לספק את מעריצי סדרות המקור לא היה קיים, לפחות עד שמישהו באולפנים הבין שזה בא ביחד.אבל לפני זה הגיעה דיסני.

ואז הגיעה דיסני

בתוך אינפלציה של יצירתיות, אפשר להבין למה דיסני פעלה כפי שפעלה בשנים האחרונות. דיסני כבר עיבדה כל אגדה ששווה עיבוד קולנועי וכמעט ירדה לרמת "עכשיו למולקולות יש רגשות והן מדברות ושרות". אחרי "מליפיסנט" (2014) הם הבינו כמה כסף השוק הזה יכול להכניס והתחילו לייצר חידושים בערימות עד שכבר נחנקנו מהם, כשהשיא היה החידוש של "שלגיה".

עוד לפני "שלגיה" כבר היה לנו ברור שמאסנו בחידושים חסרי תוחלת וזה הרגיש שמצבור היצירתיות הולך ואוזל. יותר מדי רימייקים סתמיים בקולנוע ובטלוויזיה מכרו לנו זיכרונות עבר באריזה עדכנית גרועה. אבל במקביל, החלה לחלחל באולפנים הבנה שכסף זאת לא סיבה מספיק טובה להחיות מותג כלשהו מחדש. צריכה להיות לזה הצדקה מספיק טובה וחשוב מכל – ביקוש בקרב מעריצים.

הקהל הוא המפתח

השינוי בתפיסה הגיע ממקום לא צפוי: "תיקים באפלה", סדרת המד"ב הקאלטית משנות התשעים, שקיבלה בשנת 2017 רימייק לעונה נוספת. לא שהיה מדובר בעונה מפוארת, אבל באופן מפתיע היא לא קיבלה רק הייט ארסי אלא ביקורות מעורבות שהציתו שוב רצון אצל אנשים רבים – גם בקהל וגם בתעשייה – להשיב מן המתים סדרות ישנות.

כך קיבלנו תחייה מחודשת מצוינת של "טווין פיקס" בשנת 2019.סדרת המקור של דייוויד לינץ' הייתה פלא טלוויזיוני אמיתי בתחילת שנות התשעים. בעוד שהז'אנר ששלט על המסך הוא הסיטקום, "טווין פיקס" הציגה עולם מוזר ששובר את כל הקונבנציות שהיו אז בעולמות הטלוויזיה והפכה להצלחה מטורפת אצל הקהל, כזאת שמצדיקה את חזרתה כמעט 30 שנה מאוחר יותר. הקאמבק היה מושלם והציב סטנדרט חדש שהגיע לשיאו בשנים האחרונות.

מפרייז'ר עד סקראבס: הנוסחה

בשנת 2023 ראינו נוסחה שעובדת: רימייקים שעוקבים אחרי הדמויות שאנחנו אוהבים, לצד דמויות חדשות ועדכניות יותר. "פרייז'ר" הציג את זה יפה. המשך קורותיו של הפסיכיאטר האהוב שהופיע לראשונה ב"חופשי על הבר", הביא איתו מיקום חדש ודמויות ותיקות ומוכרות לצד דמויות חדשות ומעניינות. השילוב הזה כמעט תמיד מצליח – במיוחד אם הדמויות המוכרות לא מתעלות על הדמויות החדשות. זה מצליח כי לא מדובר בשחזור אלא בסדרת המשך שעומדת בפני עצמה. זה גם מה שעבד ב"דרדוויל: נולד מחדש", רק שהפעם דיסני יצרה את ההצדקה והקהל סיפק את הדרישה.

הקהל אהב את הסדרה המקורית בנטפליקס עם צ'ארלי קוקס, ועד שהוא הופיע שוב ב"ספיידרמן: אין דרך הביתה" לא היה ידוע אם בכלל יחזור. כשדיסני הכריזו על סדרת בת חדשה, היה חשש מסוים שהיא תהפוך לסדרת ילדים. הפחד הזה נעלם ו"דרדוויל" חזר בגרסה טובה בהרבה.סדרה נוספת ששדרגה את הנוסחה היא "סקראבס" – וכאן יש היסטוריה טעונה יותר: מעריצי הסדרה, שקיבלו סיום מושלם בעונה השמינית, שנאו את העונה התשיעית של "סקראבס" – ובצדק. זאת הייתה עונה שלא דומה בשום צורה לגרסה המקורית. היא לא הייתה מצחיקה, היא לא הייתה חכמה ולא מרגשת.

זאק בראף ודונלד פייזון, כוכבי הסדרה, הפכו בשנה שעברה את הפודקאסט המשותף שלהם (שעסק בצפייה חוזרת בסדרה) כדי לנתח ולהבין עם המעריצים מה היה כל כך טוב במקור. למעשה הם נתנו למעריצים הוותיקים כוח השפעה כמעט מוחלט על הרימייק. זאת אולי הפעם הראשונה אי פעם שמשהו כזה קרה בטלוויזיה.

רבות הדרכים לחדש סדרה

חידושים לסדרות טלוויזיה אהובות עברו התפתחות מעניינת: ממסחטות רייטינג וכסף ליצירות שעובדות בזכות עצמן. כפי שראינו, יש מספר תנאים ליצירת חידוש טלוויזיוני מושלם – סיפור טוב, נאמנות למקור והצדקה עלילתית ותקופתית על מנת שסדרה תחזור מבית הקברות של אולפני הטלוויזיה, אבל הקהל הוא החשוב ביותר. במקרים מסויימים, ניתן גם לייצר חידוש טוב גם אם לא כל הכללים מתקיימים ובשנים הקרובות סביר להניח שנראה יותר חידושים כאלה.כשייגמרו כל הסדרות שצריך לחדש, סביר להניח שנראה זליגה לסדרות שוליות יותר, ושם יהיה הסימן להפסיק. זה לא יפסיק. מישהו יעשה את זה שוב, הפעם ברגש.

• המסך
• רימייק
• סדרות מומלצות

"סקראבס" חוזרת לעונה נוספת בדיסני+, תוך התעלמות מוחלטת מהעונה התשיעית והאיומה –וזה נהדר. במשך שנים המעריצים ביקשו תיקון' ועכשיו נראה שהם סוף סוף מקבלים אותו. לכבוד המאורע נזכרנו בעוד כמה סדרות שפשוט חייבות לחזור, לפחות לעוד עונה אחת. אז נכון, כבר קיבלנו כמה סדרות כאלה ולא תמיד זה יוצא טוב, אבל התופעה הזאת לא הולכת להיעלם בקרוב – אז שלפחות ניזכר בסדרות שאהבנו.

האוס (2004-2012)

גילוי נאות – הסדרה של יו לורי מעולם לא הצליחה למשוך אותי, אבל אני יודע שיש המון מעריצים שרוצים עוד עונה אחת לפחות עם הרופא הממורמר. דאז היא בוטלה משיקולי רייטינג ורצון של היוצרים לסיים בתנאים שלהם את הסדרה, אבל זה מרגיש שעכשיו יותר מתמיד הגיע הזמן להחזיר את הסדרה הזאת. רק תדמיינו את האוס מתמודד עם השילוב של פציינטים בלתי נסבלים שחושבים ש-AI הופך אותם ליותר ידענים מהרופא.

מחלקת גנים ונוף (2009-2015)

מה לא הייתי נותן בשביל עוד עונה אחת בעיירה הבדיונית פוני. זה לא רק הרצון לראות את לסלי נופ אוכלת פנקייק, או את רון סוונסון חומק מזרועותיה החונקות של הבירוקרטיה – או אפילו לא את אנדי עושה שוב משהו מטופש לחלוטין. אני רוצה את זה כי נדמה שמאז שנגמרה הסדרה, הפוליטיקה השתנתה לגמרי, בעולם בכלל ובארה"ב בפרט. היה יכול להיות מעניין את לסלי נלחמת בטראמפיזם, או נכנעת לו, או לחילופין את רון סוונסון משגשג תחת הכאוס.

גיבורים (2006-2010)

במובנים רבים, הסדרה הזאת הקדימה את זמנה. בתקופה שבה כולם דיברו אך ורק על פיטר פארקר, ברוס וויין וטוני סטארק, "גיבורים" הייתה חריגה בנוף ולכן זכתה להרבה אהבה מהקהל, עד לדעיכתה האיטית והביטול הכואב. שנים לאחר מכן יצאה לה סדרת בת שהמעריצים מעדיפים לשכוח, ודווקא עכשיו, כשיותר גיבורי מלבד DC ומארוול מציפים את המסך, הגיע הזמן להעניק לה סיום ראוי יותר ממה שקיבלה לפני קצת פחות משני עשורים.

בניחוש חוקר (2006-2014)

למרות שתקופת השידור המקורית הסתיימה ב-2014, הסדרה הזאת חזרה למספר סרטים עד שנת 2021. אם אתם לא יודעים, זו סדרה שעקבה אחר שון, יועץ לענייני פשיעה עבור משטרת סהטה ברברה, והבלש גאס. ביחד הם פותרים תעלומות תוך כדי ששון עובד על כולם שהוא ניחן ביכולות מיסטיות. למרות שהסדרה צברה קהל עם השנים, אני לא מכיר אדם בעולם שידע שלסדרה הזאת יש גם סרטים – אבל הם קיימים, ומסתבר שהם די טובים. אם זה המצב, למה כבר לא להחזיר את שון וגאס לעונה נוספת?

בית הבובות (2009-2010)

למרות שבוטלה בשל הירידה ברייטינג, מדובר בעוד סדרה שהקדימה את זמנה, על מוסד תת קרקעי שמחזיק בבני אדם שנמחקה להם התודעה. הם נקראים "בובות", כי בכל פעם מכניסים לבובה אופי חדש ומשכירים אותה לאנשים עם כוח וממון. למרות שזה לא אמור לקרות, בין משימה למשימה הבובות מתחילות ליצור קשרים אחת עם השנייה, ולאט לאט התהליך מתחיל להיחשף יותר ויותר. זה קונספט מאוד מגניב ומאוד שאפתני ברמת הסטוריטלינג שיכול לעבוד הרבה יותר טוב עם רמת ההשקעה שיש כיום בסדרות מד"ב. הבעיה היחידה היא מה יעשו עם ג'וס ווידון המבוטל.

רוק 30 (2006-2013)

מאז שהקומדיה הזאת יצאה לאוויר העולם, תעשיית הטלוויזיה השתנתה לגמרי. יש פחות תכניות שבועיות, הערוצים הפכו לחזקים פחות' ושירותי הסטרימינג הפכו למקור הבידור המרכזי. יהיה מעניין לראות את החבורה מאולפני NBC מתמודדת עם היתרונות, האתגרים והכאוס שמביאים איתם עולמות הסטרימינג והבינג' לצוות הטלוויזיה הכי כאוטי שהיה לנו אי פעם על המסך.

הבורר (2007-2014)

סדרת הפשע של רשף לוי מזמן הפכה לקאלט ישראלי, אבל בואו נודה באמת – מגיע לה סוף טוב יותר.לא אשכח את הקרינג' שעבר בי כשיגאל הנאצי אמר לנדב שהוא אבא שלו בסצנה פרודית שיצאה מסטאר וורס, גם אם אני מאוד רוצה לשכוח. דווקא עכשיו, כשהפשע חוגג ברחובות ישראל, זה הזמן לעונה נוספת. נדב פרידמן המבוגר יורש את אימפריית הפשע של אביו המנוח (כי גם פה צריך למצוא פיתרון למשה איבגי), ויחד עם יגאל הנאצי צריך להתמודד עם ארגוני פשיעה ערביים שצברו כוח, לאחר קריסת שאר משפחות הפשע היהודיות – לפחות זה יאפשר לנו לקבל סיום הולם לסדרה. רשף לוי, לטיפולך.

ריפר (2007-2009)

בגיל 21 סאם גילה שהוריו מכרו את נשמתו לשטן, ועכשיו הוא עובד עבורו כמלאך המוות. זאת העלילה של הקומדיה הנשכחת הזאת מסוף שנות האלפיים המוקדמות, ותכלס? היא נגמרה מוקדם מדי. עם זאת, מדובר בסדרה שסללה את הדרך לסדרות אחרות שעסקו בתחומים שמימיים, כמו "פריצ'ר" או "לוציפר", והיה לה כל מה שצריך כדי להיות מוצלחת – קאסט מצוין עם ריי וייס בתפקיד השטן, שתי כותבות מעולות וסדרה שלא הייתה כמותה על המסך באותה תקופה. חבל שהיא שרדה רק שתי עונות, הייתי שמח לגלות מה עלה בגורלו של סאם.

צוות איי.טי. (2006-2013)

שנה לפני ש"המפץ הגדול" הגיע למסכים, קומדיית הגיקים הבריטית על אנשי צוות טכנולוגיות מידע בתאגיד בדיוני היתה להיט אנגלי. הרפתקאותיהם של מוריס, רוי וג'ן לא התקבלו בתחילת הדרך, אבל הכותבים למדו ושיפרו את הסדרה בכל עונה מחדש עד שהפכה לבסוף לאחת מהסדרות האהובות על הקהל. בלשון המעטה, טכנולוגיות המידע השתנו מקצה לקצה מאז שהסתיימה וכך גם החברה, כך שהצוות, שגם ככה מאותגר חברתית, יכול בעונה חדשה אפשרית להמשיך להיתקל בסיטואציות מביכות שיגרמו לכם לקרינג' כמן שהבריטים אוהבים.

הכל דבש (2007-2010)

לפני שיעל פוליאקוב טינפה על שמנות בפודקאסט, היא יצרה את אחת מסדרות הדרמה הטובות ביותר שעלו בישראל. הסדרה מבוססת על חייה וחיי משפחתה' וכפי שלמדנו להכיר אותם בשנים האחרונות – מדובר בחתיכת משפחה. היא אמנם נגמרה בטעם מעט מר,לאחר מותו של ישראל (פולי) פוליאקוב, אב המשפחה, אבל אני בטוח שלא חסרות דרמות בחייה של פוליאקוב הבת. אם כבר, היא יכולה להמשיך ברוח פרקי הסיום המקוריים ולכתוב על כל ההסתבכויות בעקבות הפה הגדול שלה.

אי אפשר בלי טד (2009-2010)

כשאני רוצה להוכיח שפעם היו תוכניות טלוויזיה יותר נועזות מהמיינסטרים של היום, אני מציג את "אי אפשר בלי טד" – תוכנית על ראש מחלקת פיתוח ומחקר בתאגיד הענק "ורידיאן דיינמיקס", שמייצר כל דבר שתוכלו להעלות על הדעת. מדובר בחברה שתשקר, תסלף ותנצל את עובדיה עד שתשיג את מה שהיא רוצה – ובדרך כלל זה כסף. התפקיד של טד, שעומד בראש מחלקת הפיתוח, הוא לדאוג שכל הדברים הנבזיים יצאו לפועל. בעיקרון, זה סיפור על אדם שרוצה להיות טוב במגה-תאגיד מרושע וכיום, כשהעולם שלנו מלא במגה-תאגידים מרושעים שמוכנים למכור את העולם בשביל כסף – עונה נוספת מרגישה רלוונטית מתמיד.

בטיפול (2005-2008)

הסדרה האחרונה שנהנתה מאסי דיין נחשבת עד היום לסדרה המצליחה ביותר בטלוויזיה הישראלית. אז נכון, אסי דיין ז"ל כבר לא יחזור לתפקיד הראשי של ראובן, אבל לאור המלחמה והטבח הנורא, נושא בריאות הנפש עלה מחדש לכותרות, ועכשיו ראוי יותר מתמיד לדבר על זה. מה שצריך כאן זה לא המשך, אלא חידוש או סדרת בת עם דמויות חדשות ועלילה חדשה באותו הפורמט. זוהי קריאה ליוצרי הסדרה חגי לוי, אורי סיון וניר ברגמן להרים את הכפפה ולהתחיל לעבוד.

קוראים לי ארל (2005-2009)

ארל היקי הוא נוכל חביב שזוכה במאה אלף דולר בלוטו, אבל נדרס רגע לאחר מכן, וכמעט מת. לאחר שהוא נחשף לרעיון של קארמה (מקרסון דיילי), הוא מחליט לשפר את הקארמה שלו ומכין רשימה של כל החטאים שלו במטרה לכפר עליהם. המשימה, שהתחילה מהרצון הדי אנוכי שלו להפסיק את המזל הרע, הופכת עם כל סעיף שנמחק מהרשימה הארוכה להרבה יותר משמעותית לאורך העונות. כיום כשאנחנו נמצאים בתקופה שבה השחיתות חוגגת, יהיה נחמד להיזכר שיש גם אנשים טובים באמצע הדרך, ויהיה טוב לראות אותו סוף סוף מסיים את הרשימה.

• המסך
• רימייק
• סדרות מומלצות
• דיסני+