נטפליקס מוציאה הרבה תוכן. הרבה הרבה תוכן. פלא שבתוך הר התוכן הזה יש סדרות גרועות? לא. אבל האם אנחנו עדיין מתפלאים לפעמים מכמה גרועות הסדרות והסרטים שלהם יכולים להיות? אוהו - ואלו הגרועים ביותר. מדריך להימנעות, או דווקא לצריכה, תלוי באיזה מצב רוח אתם
מאז שנטפליקס הפכו לשירות הסטרימינג המוביל בעולם נוספו לו עוד ועוד תכנים מכל הז'אנרים: דוקו, מיוזיקלס, אנימציה, פשע, אקשן, דרמות, קומדיות ואפילו סרטים אינטרקטיביים, בקיצור, המון המון תוכן – ובתוך הר התוכן הזה יש לא מעט דברים איכותיים לצפות בהם. אבל אין תוכן איכותי ללא תוכן גרוע, וחלק מהביקורת שנטפליקס חטפה (לצד הביקורת על חסימת שיתוף הסיסמה) היא שרוב התוכן שיוצא, בעיקר בשנים האחרונות, הוא ברמה מאוד רדודה – אפילו לא מתוך הצורך לפנות למכנה הרחב המשותף אלא פשוט מתוך העדפה בוטה של כמות על פני איכות. אז מה לא צריך לראות בנטפליקס (או כן לראות, אם מתחשק לכם משהו גרוע)?
מסכי עשן: המלכודת הדיגיטלית
אחת לכמה זמן מגיע הדוקו "שאתה חייב לראות" אתה יודע, הדוקו שכולם כבר ראו וממליצים לך עליו בלי הפסקה. זה לא הדוקו הזה. לא מדובר רק בתרגום טרחני וגרוע לשם המקורי (The Social Dilemma), אלא גם בסרט טרחני ומעצבן שלא מחדש יותר מדי ועובר מהר מהסברה להטפה כנגד הטכנולוגיה. בסרט מציגים ראיונוות עם אנשים בכירים, מומחים שפיקחו על מערכות ותרמו לרשתות החברתיות המבטיחים מבט מרענן ומאיר עיניים על המטאוורס הקפיטליסטי. אבל בגדול הסרט מעודד פחד מטכנולוגיה ומספר לנו בעיקר דברים שאנחנו כבר יודעים. אה, כן, הרשתות החברתיות בנויות כדי שיהיה לכם כמה שפחות פרטיות? נו שיט, שרלוק. הן מטרגטות אתכם בשביל למכור לכם שיט שאתם לא באמת צריכים? די! לא יכול להיות! אז חסכנו לכם. כן, חברות תמיד ינסו לעשות עוד כסף, כן, באינטרנט אין אבטחה והנה עוד ספוילר למציאות: אין סיבה לבזבז ערב על הסרט הטרחני הזה.
האויב שבפנים
הסדרה של נטפליקס מבוססת על סדרת משחקי Resident Evil הותיקה. מדובר בסדרת משחקי מחשב שנוצרה ב-1996, אבל למרבה הצער, רמת הכתיבה של הסדרה כל כך נאמנה למקור שהיא נשארה שם. מלבד השמות של הדמויות והתאגיד הראשי אין קשר בין סדרת הטלוויזיה לסדרת המשחקים, שכבר הספיקה לשנות לא פעם את סגנון והעולם שלה. אבל האם הסדרה הזאת שואבת משהו מהמשחקים האחרונים והמעניינים בסדרה? ממש לא, במקום אנחנו מקבלים סיפור על שתי אחיות, בנותיו של המדען שאחראי על הוירוס שהופך אנשים לזומב- סליחה, נרדמנו. בקיצור, הסיפור עובר בין עדרים של זומבים בנאליים להחריד, טוויסטים משעממים וגם פרשנות מאד לא טובה לאירועי המשחקים, אז אפילו עבור המעריצים היא לא עושה את העבודה. את הזמן שאתם חוסכים תבזבזו על "האחרונים מבינינו", עדיף לכם.
מתנקש הנינג'ה
חרף הכותרת האייטיזית, מדובר בסרט אמנויות לחימה בסגנון נאו-נואר משנת 2009. בהתחלה זה נשמע כמו שילוב מעניין – קרבות מכוראגרפים היטב עטופים באווירה נוארית מגניבה בהפקה של האחיות וואצ'ובסקי, הנשים מאחורי סדרת סרטי "מטריקס", מה יכול להשתבש? המון. הסרט מספר על ראיזו, חבר בשבט מתנקשים בשם האוזונו השולט באמנויות לחימה עתיקות. חברי השבט מתנקשים בחיי חברו של ראיזו שבינתיים נעלם ומתנתק מהם. בינתיים, שוטרת יורופול (נעמי האריס) עוקבת אחרי הכסף ומגיעה אל הרוצחים. השניים כמובן מוצאים את הדרך אחד אל השנייה ומשתפים פעולה כדי להפסיק את פעילות השבט. הסרט לא נשמע נורא ואיום, אולי אפילו נשמע כמו בינוני מהסוג הכיפי, אבל לא, זה ממש גרוע (ואפילו לא גרוע כיפי). המבקרים נתנו ציון כולל של 26% באתר Rotten Tomatoes. סרט של שעה וארבעים דקות שמרגיש כמו שעתיים וחצי, אפקטים גרועים, תאורה לא טובה, רמת משחק שמתקרבת לרמה של "החדר" ועלילה לא מטופלת. מדובר בתירוץ לראות נינג'ות נלחמות אחת בשנייה אבל אפילו הקרבות ממוחשבים וזה לא מרגיש שמישהו אפילו ניסה להסוות את זה.
דת' נוט
הסרטים של אדם ווינגרד אף פעם לא היו יצירת אמנות. "גודזילה נגד קונג" היה מיותר לחלוטין וחסר הפתעות או עניין ו-"V/H/S" היה סרט אימה בינוני, אבל שום דבר לא היה נורא כמו "דת' נוט" – הרימייק האמריקאי של נטפליקס לאנימה האהובה בעלת אותו השם. בכלל רימייקים אמריקאיים לסרטים הם לא דבר מובן, אז לאנימה? למה לעשות דבר כזה? ווינגרד כנראה חשב שזה רעיון טוב אז הוא אסף כמה כוכבים כמו לקית' סטנפילד, שיי ויגהם ואפילו הקשיב לבקשות המעריצים וליהק את ווילם דפו לתפקיד ריוק, אבל הנסיון לדחוק סדרה שלמה לסרט של שעתיים לא צלח במיוחד ונדמה בעיקר שווינגרד בעיקר לא שולט בחומר הגלם איתו הוא עובד. בסופו של דבר זה הרגיש כאילו ווינגרד מכוון גם לקהל המעריצים וגם ניסה למשוך צופים חדשים, אבל תפסת מרובה לא תפסת. בקיצור, תצפו בסדרה היפנית במקום או אפילו תקראו את המנגה המקורית, עדיף.
1899
הסדרה החדשה מבית היוצר של Dark (יאנטה פריס, בראן בו אודאר) מבטיחה שוב דרמה מסתורית ומותחת ומציגה לנו שלל דמויות שמדברות במספר שפות, כולם מהגרים שעוברים מלונדון לניו-יורק ונתקלת בספינת מהגרים אחרת ונטושה. הסדרה מציגהתעלומות לא ממש מעניינות, דמויות לא מורכבות וחידות שאין לך רצון להתעמק בהן. הכל קורה לאט, הכל מתיש, ואם זה לא מספיק מעייף – נזרוק לבפנים גם כמה סטריאוטיפים ונערבב. התחושה שיוצאים איתה לאחר צפייה ב-1899 היא בעיקר בלבול ורעב למשהו יותר מוצלח.
יש לנו רוח רפאים
הסרט הזה נחת בנטפליקס ממש עכשיו ומוכרים לכם אותו בתור קומדיית אימה עם מלא כוכבים מפורסמים: דייוויד הארבור, אנתוני מאקי, ג'ניפר קולידג', מדובר בקונספט שהיה יכול להיות קומדיה חמודה אבל בוחר משום מה להפוך לסרט אקשן עם אפקטים שיצאו מ"ספיי קידס 3": משפחה לא תפקדת שעוברת לגור בבית רדוף וברגע שהם מגלים שיש רוח רפאים בבית, הם הופכים אותה לתופעת רשת כלל עולמית ואפילו הממשלה מנסה ללכוד את הרוח. אם זה נשמע לכם מטומטם, זה בגלל שזה מטומטם. באמת. אין דרך אחרת להגדיר את הסרט הזה. חלטורה מוחלטת.
ריברדייל
רשת CW ידועה בתור רשת שמייצרת המון זבל (חלקו זבל חמוד, אנחנו מודים): "הפלאש", "סופרגירל", "גות'הם", כל אלה סדרות טראש שמבזות את המקור שלהם. אבל דווקא הסדרה "ריברדייל" הייתה ההבטחה הגדולה של הרשת, במיוחד לאור השינוי הגדול בטון ובאווירה מהקומיקס הפיפטיזי החביב של "ארצ'י קומיקס". הטוויסט המעניין של לקחת סדרת קומיקס כל כך אייקונית (לפחות בארצות הברית) ולהפוך אותה לדרמת נעורים הייתה מעניינת בעונה הראשונה, אבל עם הזמן הסדרה הפכה למגוחכת ומופרכת שנגררה לשבע עונות. התסריט רק הלך והתדרדר וההזדמנות של CW להציל את שמם התפספסה לגמרי. במרץ לפני שנה הכריזו שהעונה הבאה תהיה האחרונה, ואני רק שואל: "למי אכפת?".
אידיוט המחמד של אלוהים
בסדרה של בן פלקון ומליסה מקארת'י אין איזו אמירה מתוחכמת. על הנייר מדובר בקומדיה דתית מוזרה עם נביא בעל כורחו, אבל בפועל מדובר בעוד קומדיה סתמית עם מליסה מקארת'י: האידיוט המדובר הוא למעשה עובד זוטר בתמיכה טכנית שמאוהב בקולגה שלו, אמאלי. יום אחד הוא מקבל מכת ברק וקם עם כוחות אלוהיים, אבל בסופו של דבר לא קורה ממש כלום במהלך העונה, אלא רק המון ויכוחים ופטפוטים נוירוטיים. אם הייתי רוצה דיאלוגים נוירוטיים הייתי צופה כבר בסרט של וודי אלן. האם ליהנות מסרט של וודי אלן זה לא מוסרי לאור כל מה שאנחנו יודעים היום? חד משמעית. האם אני בכל זאת אצא מזה עם יותר ערך מוסף? גם כן חד משמעית.
השמיניסטית
רבל ווילסון היא אחת הנשים המצחיקות בהוליווד ואפילו הצליחה לצחוק על אשתו של וויל סמית' מבלי לקבל סטירה, אבל ההומור שלה לא מצליח להציל אותה בסרט "השמיניסטית", סרט על מעודדת שנפלה בתרגיל עידוד ונכנסה לתרדמת של 20 שנה. היא בת 37 וצריכה לחזור לתיכון כדי להשלים את החודש האחרון ללימודיה והיא קמה ומבינה שרוח התקופה השתנה מאד בעשרים שנה. יותר אין ריקודים סקסיים למעודדות, חנונים וקווירים הם כבר לא דחויים אלא גיבורים. במקום סרט קומדיה זה מרגיש כמו עצבים של בומרית על כך שזה כבר "לא כמו פעם". אז אם אתם רוצים תלונות בומריות על כך שפעם היה יותר טוב פשוט תדברו עם אבא או עם סבא שלכם. גם תתקרבו למשפחה וגם לא תבזבזו זמן על הסרט הזה.
הכל על הפנים!
בן-יורק ג'ונס ומייקל מוהן יצרו את הדרמה הקומית "הכל על הפנים!" שמספרת על קבוצת תלמידים באמצע שנות התשעים בעיירה בורינג באורגון והם מחליטים לצלם ביחד סרט ועל הדרך להתמודד עם נושאים כמו זוגיות ומיניות. הסדרה שמנסה להתמקד בנוסטלגיה לוחצת בכוח על כל הכפתורים הלא נכונים – ובמקום נוסטלגיה כיפית אנחנו מקבלים סדרה בינונית עם עלילה בינונית, כתיבה בנאלית שכבר שמענו וראינו באלפי סדרות אחרות וקאסט שלא מצליח להניע. זה לא שהכל על הפנים, הכל פשוט מאוד בינוני ולא מעניין, באמת כמו קומדיה שבוטלה אי שם בניינטיז.
https://www.youtube.com/watch?v=LpkGiGV_LeE
הארי ומייגן
עוד סדרה תיעודית שבוודאי חפרו לכם שאתם צריכים לראות אותה. אבל אתם לא: הסדרה עוקבת אחר הזוג מתחילת דרכם המשותפת ועד להחלטתם לפרוש ממשפחת המלוכה. ההבטחה היא אולי "היי בוא תראה סדרה על הזוג הסורר של משפחת המלוכה", אבל למי שבא ומצפה לקבל מלא ג'וס על המונרכיה, סכסוכים בין החצרות, קצת עניין – יתאכזב. אם אומרים "האמת צריכה להיחשף" אז אפשר לצפות, נגיד, שהאמת תיחשף. למרות שקיימת ביקורת על הזוג בתוך הסרט ואנחנו מקבלים עוד קצת רכילות מלכותית, זה בסך הכל סרט תדמית שאומר "היי, העברנו עליהם קצת ביקורת שהם היו מאשרים ממילא, אז זה לא סרט תדמית".