סקס הוא הכוח המניע של הסדרה הזאת. אפשר להבין את ההתלהבות

"הלוטוס הלבן 2" (צילום: יחסי ציבור/HBO)
"הלוטוס הלבן 2" (צילום: יחסי ציבור/HBO)

הסאטירה על אנשים עשירים שמתנהגים לא יפה בריזורט עובדת פחות טוב בפעם השנייה, אבל איפה ש"הלוטוס הלבן" משחררת את העוקצנות ומתמקדת בדמויות - היא גם מגיעה למקומות טובים, יפים ורגישים יותר, מה שדווקא הופך את העונה השנייה לטובה יותר. וגם הלוקיישן מרהיב וטום הולנד מרהיב

2 בנובמבר 2022

ההתלהבות הגורפת מהמיני-סדרה "הלוטוס הלבן", שעלתה למסכים בשנה שעברה, די הפתיעה אותי. ניגשתי אליה עם ציפיות גבוהות משום שאהבתי את "מוארת", הסדרה הקודמת שיצר מייק ווייט, עם לורה דרן כאשת קריירה שנבעטה אל מתחת לאדמה ומנסה למצוא דרך החוצה. אבל ששת הפרקים על בעלי הממון שמתנהגים לא יפה באתר נופש בהוואי לא הצטברו בעיני למשהו מהותי. כשהתברר לי שווייט הציב אותם על הלוח כדי להכשיל אותם בזה אחר זה, התרשמתי שהסדרה קצת יותר מדי נהנית לעשות את זה. איפה זה ואיפה "יורשים", שהחומציות שלה משולבת בטרגדיה. רק טניה, הדיווה הבודדה שגילמה ג'ניפר קולידג', זכתה למעט חמלה – והיא גם זו שכבשה את לב הצופים, זכתה באמי והמשיכה לעונה הבאה.

תשעה פרסי אמי נוספים שכנעו את HBO לשכנע את ווייט לכתוב ולביים עונה נוספת, שמספרת על אנשים אחרים במלון אחר. האורחים עדיין עשירים מדי, אבל הפעם הטון קצת פחות לעגני (יש לציין שלביקורת נשלחו רק חמישה משבעת פרקי העונה, כך שהדברים עדיין עשויים להשתנות). הבדל מיידי באווירה מייצר אתר ההתרחשות השונה: הפעם במקום הוואי מדובר בסיציליה עתירת ההיסטוריה התרבותית, ובארמון מהמאה ה-19 שהוסב למלון. מדובר בארמון סן דומניקו בטאורמינה, שבו צולם גם חלקו האחרון של "אוונטורה", סרטו הסמינלי של אנטוניוני מ-1960.

כשזיהיתי בסדרה את השער שממנו יוצאת מוניקה ויטי שבורת הלב בסיקוונס הסיום, תהיתי אם "הלוטוס" רוצה לשאול מהסרט גם את תחושת המועקה שכה מזוהה איתו. אבל בינתיים הרפרנס הברור היחידי לסרט הוא הפנטזיה של טניה להראות כמו מוניקה ויטי, אלא שהיא רוצה לעשות זאת תוך כדי שהיא רוכבת על וספה עם בעלה החדש, כך שלא נראה שהיא עצמה צפתה אי פעם בסרט של אנטוניוני. סרט אחר, מוכר עוד יותר, הופך לשדה התייחסות מרכזי בסדרה: מדובר כמובן ב"הסנדק", שארבע מהדמויות יוצאות לסיור באתרי הצילום שלו (ומוצאות מכונית עם בובת אישה במקום שבו צולמה ההתפוצצות שהרגה את אשתו של מייקל).

הארמון עדיין עומד ומשמש כלוקיישן גם 62 שנים מאוחר יותר. מתוך "אוונטורה" של אנטוניוני
הארמון עדיין עומד ומשמש כלוקיישן גם 62 שנים מאוחר יותר. מתוך "אוונטורה" של אנטוניוני

בכל אופן, האתרים שבהם הסדרה מבקרת לא רק מהממים ביופיים (וודאי יגדילו את מספר התיירים שיבקשו להגיע לסיציליה בעתיד הקרוב) אלא גם מאצילים יופי על הדמויות שמזהות אותו. כך, למשל, קורה עם דפני (מייגן פאהי, המוכשרת מבין שלוש הכוכבות של "עושות כותרות") הדמות הראשונה שאנחנו מתוודעים אליה. בסצנת הפתיחה של העונה, דפני, שעל פניה שרוי חיוך תמידי, נכנסת לים ונתקלת בגווייה צפה. משם הסדרה חוזרת שבוע אחורה, ואנחנו מגלים שדפני נשואה לאיש העסקים החלקלק קמרון (תאו ג'יימס מ"אשתו של הנוסע בזמן").

בני הזוג הגיעו לסיציליה יחד עם זוג נוסף – עורכת הדין הארפר (אוברי פלזה) ובעלה איתן (וויל שארפ), שלאחרונה מכר את החברה שלו והתעשר בבת אחת. דפני וקמרון, שלא צופים בחדשות ולא מצביעים בבחירות, נראים מאושרים יחדיו, והם כל הזמן עושים סקס. הארפר החמציצית בטוחה שזאת העמדת פנים. למען האמת, היא צריכה שזאת תהיה העמדת פנים, משום שהיא ובעלה לא שכבו כבבר מזמן. גם אנחנו מתרשמים כמותה שדפני, שנראית כמו בובת ברבי, עשויה מפלסטיק. אבל כשהשתיים נוסעות יחדיו לטיול בלי הבעלים, דפני לוקחת את הארפר לטירה עתיקה, ועל רקע האתר עוצר הנשימה הזה היא חושפת רובד נוסף של דמותה. אלא שהארפר, שכל הזמן בוחנת את הזוגיות שלה ביחס לזו של דפני, מתעקשת לא להבחין בו.

"הלוטוס הלבן 2" (צילום: יחסי ציבור/HBO)
"הלוטוס הלבן 2" (צילום: יחסי ציבור/HBO)

סקס משמש כגורם מניע גם בקווי העלילה המקבילים. צמד זונות מקומיות (ליתר דיוק, זונה בעלת ניסיון והחברה שהיא גוררת בעקבותיה) מגיעות בשלב מסוים לחדריהם של שאר גיבורי הסדרה, וכך מחברות בין הסיפורים. מייקל אימפריולי (כריסטופר מולטיסנטי ב"הסופרנוס") מגלם מפיק הוליוודי מצליח ומכור לסקס בשם דומיניק די גראסו, שהגיע לסיציליה עם אביו הזקן ברט (פ. מארי אברהם מ"אמדאוס" ו"הומלנד") ובנו הסטודנט אלבי (אדם די מרקו). הם באו לשם במטרה מוצהרת לבקר בכפר שממנו הגיעה המשפחה לאמריקה, אבל בחמשת הפרקים הראשונים הם עדיין לא עשו שום מהלך בכיוון.

בעוד הסב והאב הם זאבים ביחס לנשים, אלבי הוא צעיר מעודכן, שנרתע מהפטריארכליות של הדורות הקודמים, וכשהוא מחזר אחרי פורשה (היילי לו ריצ'ארדסון), הוא עושה זאת בעדינות ובזהירות. אבל ווייט מתעקש להכניס מקלות לגלגלים של me too ולטעון שנשים דווקא רוצות גברים יותר אגרסיביים, כמו פעם. זאת נראית כמו האשמה כמעט אינסלית, על אחת כמה וכמה משום שדי מרקו כזה שחקן אטרקטיבי ומתוק, שלא השתכנעתי שמישהי תחמוק ממנו בגלל שלא מיהר לקפוץ איתה למיטה כבר בלילה הראשון.

באותה רוח, צמד הזונות הצעירות, לוצ'יה (סימונה טבסקו) ומיה (באטריס גראנו), שהיא בעצם זמרת שחושבת לסלול לעצמה קריירה דרך המיטה, הן הדמויות הנשיות הכי חינניות ומשעשעות בסדרה, ונראה שהן רוצות לשכב עם הקליינטים יותר משהקליינטים רוצים לשכב איתן. כן, יש כאן עניין של פרנסה, אבל נראה שלוצ'יה מצליחה להוציא מדומיניק הרבה כסף גם בלי לשכב איתו. היא אומרת משהו על סרסור שהיא חייבת לשלם לו, אבל בינתיים לא ברור אם הוא אכן קיים.

בסך הכל בעונה השנייה יש יותר דמויות סימפטיות, אלא שדווקא טניה, שהיתה כאמור הדמות הכי אהודה בעונה הראשונה, הופכת כאן לבלתי נסבלת. אחרי שזכתה באהבתו של גרג (ג'ון גריס), השניים נישאו ולעונה הנוכחית הם מגיעים כזוג לא מוצלח. את תחושת אכזבתה וחוסר בטחונה באהבת בעלה, קולידג' מביעה בעיוותי פרצוף ובהשמעת רעשים צורמים, באופן שהופך אותה לקריקטורה גרוטסקית ומעורר תחושת בגידה בדמות. היא מתחילה להירגע מתישהו בפרק הרביעי, כשטום הולנדר הנהדר תמיד מצטרף לצוות השחקנים בדמות הומו בריטי שמתגורר בסיציליה ופורס חסותו על הדיווה הנוירוטית שנראית כמו דראג קווין.

לא שומרת על החן שלה מהעונה הראשונה. ג'ניפר קולידג' ב"הלוטוס הלבן", עונה 2
לא שומרת על החן שלה מהעונה הראשונה. ג'ניפר קולידג' ב"הלוטוס הלבן", עונה 2

כאמור, בתחילת העונה התגלתה גווייה בים, ובאותה הזדמנות סופר לנו שיש עוד כמה כאלה. בהמשך העלילה אינה רומזת מי יהיו הגוויות ולמה. רק דימוי חוזר של גלים משתברים על צוקים אמורים לשמש כסימן מבשר רעות. זה כל כך בולט, שזה לא באמת תורם ליצירת אווירה כלשהי. גם פסלי החרסינה של ראש כרות, שמוסברים לנו כדימוי של מעשייה מקומית על נקמה עתיקה, לא עושים את זה. פרט לאתרי הצילום המהממים, לא מצאתי כאן איכויות קולנועיות יוצאות דופן (כמו אלה שמשדרגות את הבן דוד הקולנועי "משולש העצבות").

אחרי חמישה פרקים (כשבסוף החמישי אנחנו נדרשים להתמודד עם גילוי לא נוח) אני מעוניינת לדעת איך הסיפורים יסתיימו (גם כדי לראות אם ווייט אכן חשב על "אוונטורה"), אם כי אני לא ממש מושקעת רגשית בגורלן של הדמויות. אם השתגעתם על הרובד הסאטירי של "הלוטוס הלבן", יכול להיות שתחושו פחות מסופקים למול העונה השנייה. אני דווקא מעדיפה אותה על פני הראשונה, בגלל סיציליה ובגלל השחקנים, אם כי גם היא יכלה להרוויח מקונפליקטים פחות מסומנים ומנבירה עמוק יותר מתחת לפני השטח של הדמויות.

>> "הלוטוס הלבן", ימי שני ב-HOT, ב-yes ובסלקום TV