ביס מושלם בקטע יוצא דופן: התעלפנו מההמבורגר החדש של חוות צוק
מסעדת הפארם טו טייבל הנחשבת הרחיבה את תפריט ההמבורגרים לכבוד הקורוני וזה שווה נסיעה עמוסת חיידקים בתחב"צ, אלכוג'ל, הפרת סגר או כל פעולה קיצונית אחרת כי זה פשוט מושלם
אני לא בדיוק יודע מה הסיבה לכך, אולי זו תסמונת שטוקהולם עצמית שנולדה בתקופת הבידוד, אולי זה צילו המלחיץ של הגל השני שתלוי מעלינו ואולי סתם השילוב המתיש בין החום למסיכה, אבל קשה לי יותר לצאת מהבית. וגרוע מזה, קשה לי לצאת למרחקים. התרגלתי לנוחיות הסביבה המיידית, ובינינו מי רוצה להיכנס לתרבית החיידקים שהיא התחבורה הציבורית. אז נמנעתי מלהרחיק לכת. וזה לא שהיה לי יותר מדי לאן ללכת. כלומר, עד שחוות צוק השיקו המבורגרים, אי שם במשכנם מצפון לירקון.
שמה של חוות צוק כבר הגיע למרחקים גדולים יותר מדירתי בדרום העיר – מסעדת פארם טו טייבל שמגדלת בעצמה את החיות אותן היא מגישה, מה שמבטיח גם הומניות יחסית לתעשיית הבשר ובעיקר חומרי גלם טריים ובשר משובח. נו אתם יודעים, מסעדה שבאים אליה כדי לדפוק ארוחה מבלי לדפוק חשבון על החשבון שבסוף. אבל הקורונה, כמו שכבר למדנו, משנה סדרי עולם ורק מי שמסתגל שורד – מה שהוביל להפיכתה הזמנית של חוות צוק למסעדת המבורגרים איכותית, כולל מחירים נוחים במיוחד וללא כל הפוזה הקולית של המבורגריות מרכז העיר. עדיין תוכלו להזמין איזה נתח טוב על העצם, אבל הבורגרים תופסים את מרכז הבמה.
חמוש באלכוג'ל, ללא מורא פנים ועם המבורגר בעיני רוחי עליתי על קו 125 לעבר הצפון הרגוע (AKA רמת אביב). עם כל הזיגזג הממשלתי בכל הנוגע למסעדות, אי אפשר לדעת אם זו תהיה בכלל אפשרות מחר, ואני הייתי חייב לטעום את הבורגר הזה.
בהתחשב במה שראיתי, נדמה שעבור הציבור הרחב, הבילבול מנצח את הבורגר. התיישבתי לבדי בשולחן לארבעה בשעת אחה"צ נעימה, כשהחום כבר יורד ואפשר לנשום גם דרך מסיכה, ובכל זאת הייתי הלקוח היחיד. זו אף פעם לא סיטואציה נעימה להיכנס למסעדה ולגלות שאתה הסועד היחיד, להרגיש שכל גלגלי השיניים של המכונה מתחילים להסתובב רק בגללך, אבל כשזה קורה במסעדה עם מעמד שכזה זו הרגשה מעט שונה מאשר סתם להיכנס לשניצליה שאף אחד לא אוכל בה מפאת קלקול קיבה. כאן הרגשתי שהם רק חיכו שאגיע להניע את גלגלי הכלכלה.
מעבר למנות בשר נכבדות יותר, התפריט הציע שלושה המבורגרים: קצבים, וואגיו וטלה. הזמנתי המבורגר קצבים שמורכב מ-200 גרם של בקר הולשטיין (48 ש"ח/68 ש"ח עם שתיה תוספת ושתיה קרה) לצד צ'יפס פטרוזיליה שום וגרדת לימון. זהו, פשוט. על פניו, כמעט פשוט מדי. מתוך 13 הטופינגס האפשריים צירפתי גם תערובת גבינות של גרוייר וצ'דר בתקווה לשבור את הסטנדרטיות.
כשהגיע הבשר (במהירות שיא כי בכל זאת, הייתי ההזמנה היחידה) הפשטנות הזו דווקא הרגיעה אותי – בלי לחמניית בריוש בייגלה, בלי טוויל חמוצים ובלי שכבת קרם צלפים. לחמניית המבורגר פשוטה עם שומשום, חסה, בצל וחמוצים, קציצת המבורגר נאה ועסיסית עם תערובת גבינות מגרדות בכמות הגיונית מעליה. לרגע שקלתי למרוח קצת מיונז על הלחם כדי למנוע ביס יבש. כמה טוב שהחלטתי לטעום לפני שהרסתי.
כשהבשר טרי באופן שאנחנו לא מורגלים אליו, מלא בטעם חזק ועשוי לשלמות, באמת שלא צריך את כל המסביב. אפילו לא מיונז. כמה שהביס היה פשוט, ככה הוא היה נפלא, ובניגוד לבורגרים שמכסים את טעמם עם תוספות, כאן הן שיחקו את תפקיד המשנה שיועד להן – על אף אזהרת המלצר שמדובר בגבינות בעלות טעם חזק יותר, בפועל הן רק חיזקו את טעם הבשר הנהדר. אני כבר לא זוכר מתי בפעם האחרונה קיבלתי המבורגר במידת מדיום מדויקת יותר, עם מילוי אדמדם ומעטה שחום דק כמסגרת שאוצר בתוכו את כל העסיס הזה. כל ביס היה מושלם, מההתחלה ועד לסוף שהגיע במהרה, גם כי זה היה טעים בקטע יוצא דופן וגם כי המלצר המסכן שהשתעמם כל היום הביט בי אוכל, כי מה עוד יש לעשות?
היה איזה עניין אחד עם הצ'יפס, שאולי כוסה במעט פטרוזיליה, אבל לא מצאתי בו שום או גרדת לימון, כך שנשארתי עם צ'יפס מצוין ופריך, אבל די רגיל. בכל ביקורת אחרת זו היתה נקודה שאולי שווה להתעכב עליה, אבל בחיי שרק בשלושת הצ'יפסים האחרונים שמתי לב, כי הייתי באופוריית המבורגר. מנת הברד פודינג (42 ש"ח) שהוכנה מקוראסונים עם קרם ברולה וויסקי בליווי גלידת וניל היתה קינוח מצוין, אבל כשמגיעים לאכול המבורגר באמת שלא צריך יותר מבשר מצוין, ואת זה אין שום ספק, לחוות צוק יש. לבי נכמר שהייתי שם לבד, שרק אני והמלצר חווינו את הדבר הפשוט והיפה הזה, מסוג המנות ששוות את הנסיעה גם מחיפה, גם בימי מגפה, גם בלי אלכוג'ל. אל תחכו לאיומי סגר, תפסו אותו בכל רגע שרק תוכלו.