נטע אלקיים מוציאה את המוזיקה המרוקאית מהכלוב שלה

אלקיים (38) פועלת בשנים האחרונות בכמה זירות תרבותיות: מוזיקה שמדברת גם לתל אביבים שיורדים לאינדינגב (שבו היא הופיעה בסוף אוקטובר) וגם לאוהבי מוזיקה מרוקאית, קולנוע (התפקיד שלה בחידוש ל"מאמי" הוא אחד האירועים הגדולים של השנה) ואמנות חזותית. הצורה שבה היא מביאה את המוזיקה המרוקאית לקדמת הבמה היא הדבר שעשה לה שם, אבל אל תטעו לקרוא לסגנון שלה החייאה. מדובר במוזיקה יפהפייה, רלוונטית ומגניבה, שחודרת ישר ללב.

אנו מבטיחים בזאת: היוצרים שיעשו לנו את 2020

"אני לא מתחברת למילים 'הנצחה' ו'החייאה'", היא מתייחסת לשירים, שאותם היא יוצרת עם בן זוגה לחיים ולאמנות, עמית חי כהן. "המוזיקה המרוקאית היא מוזיקה לכל דבר. היא נקראת בקונטקסט פוליטי רק בגלל שבמרחב שלנו להיות מרוקאי זה קצת שונה. במרוקו לא מסתכלים על המוזיקה שלי כמוזיקה עם אג'נדה, אבל יכולים לראות בה מוזיקה יהודית כי אני לוקחת השראה מהמנגינות היהודיות. הדברים האלה חלחלו למוזיקה שלי ומשפיעים עליי בדרך שבה אני מפרשת את הדברים. יכול להיות שאנשים יגידו שזו אג'נדה אבל מבחינתי אני עושה מוזיקה. אני לא מתנגדת, להפך, זה הרווח שלי. ההשפעה של זה היא שליהודייה ישראלית שבוחרת לשיר בערבית יש אימפקט פוליטי חיובי. התגובות שקיבלתי ממדינות ערב הן דברים שלא הייתי מקבלת בחיים", היא מסכמת.

מתי התחילה הכמיהה שלך ליצור ולחקור את התרבות המרוקאית?
"מגיל צעיר, כשרק התחלתי לכתוב שירים, הבנתי שיש פער בין התרבות שבה אני חיה בתוך המשפחה, בבית של סבתא, למה שקורה בחוץ, והפער הזה עניין אותי. התחלתי לכתוב טקסטים על דודה ועל סבתא ועל דברים שחוויתי בניסיון לדייק את הפער הזה. זה בא לידי ביטוי גם ביצירות אמנות. בתערוכת הגמר שלי, שנקראה 'אבוחצירה 7', ציירתי אנשים ונשים מהרחוב של סבתא שלי בנתיבות. לקחתי את הדמויות מתוך אלבומים משפחתיים שנזרקו לפח. תמהתי למה אנשים במשפחה לא מעוניינים לדבר על העבר ומדחיקים סיפורים מפעם. עשר שנים עסקתי באמנות פלסטית, עשיתי פרפורמנס ועסקתי בשפה הערבית במרחב היהודי והישראלי. פתאום היה שלב שבו חיפשתי דרך להיות קרובה יותר לקהל, לא להתחבא מאחורי יצירות ופסלים, והתחלתי לשיר. עמית ואני צילמנו קטע קטן בבית ומשם זה התפשט ברשתות, והבנתי כמה כוח יש בזה. המוזיקה היא כלי ישיר ובלתי אמצעי ללבבות של אנשים בלי יותר מדי הסברים אינטלקטואליים, היא ישר נכנסת ללב".

איך את רואה את היצירה שלך כאמנית רב־תחומית?
"דיסציפלינות זה מאוד מערבי בעיניי ושייך לאוניברסיטה. בחיים עצמם אין גבולות והפרדות. כל מה שאני מתעסקת בו הוא יצירה. כשיש למישהו צורך לומר משהו לפעמים זה יוצא בציור ולפעמים במשחק, תלוי מה החיים מזמנים לי".

מהם הפרויקטים שאנחנו עתידים לראות ממך בקרוב?
"הפרויקט הבא הוא להוציא את ה-EP'ארנאס', שאנחנו משיקים את המופע שלו. הוא נוצר בהשראת מוזיקה ממחנה המעבר במרסיי־ארנאס. זה נתן לנו השראה לפרויקט שהוא לגמרי אלקטרוני, להיפטר מהסאונד האנדלוסי שהיה לנו עד עכשיו וללכת למקום שהוא קצת יותר קרוב לתמצית של מי שאנחנו".