טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

אבושדיד

מטבח: בית קפה

צילום: יח"צ
כתובת:
לבונטין 16
תל אביב יפו
מפה


שעות פתיחה:
שני־שבת
19:00־2:30
כדאי לדעת:
- מחיר: בינוני
- מתאים לישיבה בחוץ

טיים אאוט אומר

6
אוכל6שירות4אווירה8תמורה6

ביקורת: מסעדת אבושדיד: התפאורה לא מספיקה ליצירת חוויה

דניאל שק ביקר באבושדיד וחזר עם המון שאלות, שכדאי שמישהו שם ייתן עליהן תשובה. ויש לו גם עצה טובה
| מאת: דניאל שק

עשר דקות בדיוק אחרי שסיימנו למסור את ההזמנה למלצר מצאנו את עצמנו פעורי פה מול שולחן שהתקשה לאכלס ארבע מנות ראשונות שבקושי טעמנו מהן וארבע מנות עיקריות. ביני לביני תהיתי: איך מסעדה יורה לעצמה ברגל בקלות כזו? איך זה שבכל שרשרת השירות איש לא הבחין בתקלה? איך זה שבמטבח נראה לכולם טבעי שכל המנות לשולחן מסוים ייצאו בטווח של 90 שניות? איך אין מנהל משמרת במסעדה שפוקח עין ומתערב בזמן? איך זה ששני המלצרים שהביאו את המנות העיקריות לא עשו אחורה פנה והחזירו אותן למטבח כדי להציל את כבודה של מסעדה כביכול “נחשבת"? מדוע הסתפקו במלמול אדיש “אה, אתם עוד בראשונות? טוב, לא נורא…", הורו לנו לפנות טלפונים, תיקים, סיגריות ושאר חפצים אישיים מהשולחן, ערמו עליו את המנות והסתלקו?

כך או כך, במקום שולחן עם ארבעה סועדים שמחים לקראת ערב מהנה של אוכל, יין וויכוחים סוערים על עניינים חשובים וחשובים פחות, הם קיבלו שולחן מבואס ועוקצני (“תביאי גם קינוח, יש כאן עוד פינה פנויה") שיושביו מיצו את הביקור במסעדת אבושדיד תוך פחות משעה וברחו להתנחם במרפסת של הקנטינה.

התפאורה דווקא מזמינה ויפה – בית היסטורי משוחזר ומשומר בטעם טוב וגם סיפור מסגרת רומנטי של בעליו – איתמר בן אב"י ולאה אבושדיד שניהלו מערכת יחסים טרנס קהילתית בסגנון רומיאו ויוליה – שמנוצל היטב לצורכי שיווק על ידי הבעלים החדשים. אבל תפאורה וסיפורים יכולים אולי להעצים את חוויית האוכל והשירות, הם לא יכולים להחליף אותה.

התפריט באבושדיד מגוון ובחלקו מעורר סקרנות, כשחופי הים התיכון מהווים בו מכנה משותף. שתי מנות פתיחה טובות נהנו מתשומת לבנו המלאה בטרם הומטר על שולחננו גל הצלחות השני. קפרזה ארטישוק היא וריאציה מעניינת של הקלאסיקה האיטלקית, המורכבת מנתחי ארטישוק ומפרוסות ארטישוק ירושלמי, מוצרלה טובה ועגבניות מרוסקות. התוצאה הרמונית וטעימה. סלט ניסואז תוניסאי יצר קונצנזוס נדיר ביני לבין עורכת מוסף נחשב, צייר מחונן ומופנם ויועצת תקשורת דעתנית. כולם סברו שזו המנה המוצלחת של הארוחה: טונה צרובה, תפוח אדמה גדול ומשובח בקליפתו, שעועית ירוקה פריכה, ירקות, זיתים והרבה אריסה תוניסאית מתוקה. הכל מתחבר לחוויה ים תיכונית כיפית.

עוד הספקתי לטעום ברבוניה מטוגנת לא יותר מסבירה ולהביט בסלט ישראלי צבעוני עם פיתה מטוגנת, שאורך המלל עליו בתפריט עמד ביחס הפוך לעניין הקולינרי שהוא עורר בפה, ואז כבר נדרשנו למנות העיקריות שהלכו והצטננו. שרימפס ובמיה ברוטב עגבניות הם בהחלט מנה מעוררת סקרנות, אלא שמרקם השרימפס העיד על איכותם (ולא לטובה) ולרוטב המלוח מדי היה גם טעם שרוף. אותה רמה של רישול בהכנה ניכרה במנת כרוב וקישואים ממולאים בבשר טלה, אורז, צנוברים וחמוציות, שלמרות שמה ה"אותנטי" – מחשי – נפלה באיכותה מכל מה שמוגש במזללה ביתית בדרום תל אביב. הממולאים היו יבשים להחריד, בפנים ובחוץ, טעמם היה תפל ורק הרעיון להגישם עם ריקוטה שיקף איזה ניצוץ של מקוריות. מנת טיבון טלה הייתה טעימה בסך הכל, אף שגם תבשיל הפריקי שהוגש לצדו סבל מאותה מכת בצורת שפגעה בממולאים. נציין לשבח את פרוסות הלימון הצלויות על הגריל, שכדרכו של לימון הקפיצו את טעם המנה.

לבסוף, מנת דג ים על ריזוטו כתום התגלתה כפילה בורי (אפשר את זה ביותר חסכוני?) על ריזוטו מאורז לא מתאים, שנדבק לשיניים באופן לא נעים. לזכותו ייאמר שהוא אכן היה כתום ושטעמי הדלעת ניכרו בו היטב והיו נעימים לחך. קינחנו עם כנאפה טעימה מאוד ופאדג' שמתאים רק למכורים לסוכר.

אני לא נוהג לעוץ עצות לבעלי מסעדות. אחרי הכל, מה אני מבין בניהול מסעדה? אבל הפעם מתבקש הניתוח הבא: זה מקום יפהפה, שנעים להעביר בו ערב על בקבוק יין או על בירה ונשנושים. אז אולי כדאי שהמקום המתקרא “קיטשן לאונג'" (כך במקור) יתרכז בשלב זה בחלק של הלאונג' וידחה את עניין הקיטשן לרגע שבו הצוות ידע להכין ולהגיש את האוכל בדייקנות נאותה שתכבד את הסועדים.

חשבון – ארבעה סועדים

ברבוניות בשמן – 62 שקלים
קפרזה ארטישוק – 53 שקלים
ניסואז תוניסאי – 60 שקלים
סלט לחם ישראלי – 51 שקלים
שרימפס ובמיה – 76 שקלים
מחשי – 78 שקלים
דג ים על ריזוטו – 66 שקלים
טיבון טלה – 101 שקלים
כנאפה – 32 שקלים
פאדג' שוקולד – 38 שקלים
הוגרדן גדול – 34 שקלים
מים מוגזים – 25 שקלים
2 קולה – 24 שקלים

סך הכל: 700 שקלים

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: f2fadbfc0df0