טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

אל עאשי

03-7327888
צילום: אפיק גבאי
כתובת:
עולי ציון 4
תל אביב יפו
מפה


שעות פתיחה:
שני־שבת
12:00־23:59
כדאי לדעת:

ביקורת: למסעדת אל עשי יש עוד דרך ארוכה למעלה

יש לנו משהו חשוב להגיד לסלאח כורדי, השף של אל עשי היפואית: עזוב משחקים. אם אתה רואה את עצמך כשף ולא רק כטבח שמבשל את האוכל הגאוני של סבתא - נא להתנהג בהתאם
| מאת: אלון הדר

לא יודע לאיזה קהל רצה לפנות סלאח כורדי כשפתח (מחדש) את מסעדת אל עשי, שמתהדרת במטבח היפואי שלה בטייטל מסעדת שף. תושבי יפו? תיירי יפו? פודיז? חובבי ריאליטי (כורדי הופיע בתוכנית "משחקי השף", סוג של מקפצת קהל לחמש דקות עד הפרסומות)? גם הצלחות לא נתנו רמז לכתב החידה, שהיא הרבה מדיון על קהל יעד. מסגירות הצהרת כוונות, חיבור בין ה־DNA הפנימי שלך ותרגומו העדכני לעולם שבחוץ. קונטקסט, להבדיל מקונספט. וזו מהותה של הקולינריה, לפחות בשלב אבני הבסיס.

בדיוק כמו בגלגול הקודם (אל ג'מילה קראו לה אז) כורדי מיקם את עצמו בשוק הפשפשים מטר וחצי מכיכר השעון. רגל ימין נוגעת בלב הפועם של יפו הערבית, רגל שמאל באחד ממתחמי תיירות הפנים הפופולריים בעיר. הדואליות באה לידי ביטוי בעיצוב: כל כולו מסלסל פולקלוריזם. בניין אבן ששומר, תבלינים, ירקות ופירות עונתיים בוערים בתוך קערות (מי ייתנני רימון טרי בקוקטייל העראק, ולא רק כדקורציה, משל היינו בתוכנית הבוקר).

זו לא המסעדה הערבית הראשונה שתפריטה סוטה מהחומוס־צ'יפס־סלט (תירס משומר) ושיפודים. כיום אפשר למצוא לא מעט מסעדות כאלו, בייחוד בכפר ראמה ובנצרת, ועכשיו התור של יפו.

הלכתי בעקבות הלב: ראשונות שיעיפו את הלסת – קובה גבינות, שישברק ועטייף טלה. לפני כן חיפשתי בתפריט את היין של אשכר, המיוצר בכפר יאסיף על ידי צאצא של עקורי אקרית ובלעם. תגידו קולוניאליזם, פטריארכליות, אבל לא תצליחו לשכנע אותי למה יותר הגיוני למצוא את הבקבוקים המצוינים של היקב הזה למשל במסעדת הבסטה ולא באל עשי. הרי הצהרת הכוונות של המסעדה היא מסעדת שף (ואת זה גם רואים בתמחור הגבוה). מה שמחייב איזה מאמץ נוסף, אג'נדה, אידיאולוגיה מצד בעל הבית; לא רק להטיל את מלאכת הבקבוקים על ספק משתלם. שתיתי עראק ג'בלנא.

הקובות של כורדי היו הכי לא כורדיות. חיוורות, בלי שפיץ, לא קרנצ'יות, במילוי עגול של גבינות ניינטיז. גם הפרזנטציה על הצלחת הייתה אוטומטית ולא הובילה שום מהלך מסעיר או ניגנה ניואנס של טעמים: טחינה ירוקה, סלק מתוק, יוגורט וקרם חציל. ההתמודדות עם הטיגון נכשלה גם עם הקטייף (המרענן הרשמי של קיץ 2016), שהיה ספוג משמן והזכיר סופגנייה. המילוי היה מתקתק ונעדר כל עקצוץ. השישברק (דווקא היו מקוריים, במקום רביולי בשר רכים קיבלנו כיסונים קטנים ופריכים שנאפו בתנור). שאפו. אבל במבחן הגדול הם נכשלו: שכף אחת תאחד את הרוטב (איפה, איפה החמאה שלי) והכיסון. הזיכרון שנותר: דפי השום מרירים מחימום יתר.

כורדי, עזוב משחקים. אתה רואה את עצמך היום כשף ולא רק טבח שמבשל את האוכל הגאוני של סבתא, אז נא להתנהג בהתאם.

הייתי סקרן לטעום את הים. בכל זאת, יפו. בחרתי בדג אפוי בבצק. באתגר הגדול – עסיסיות הדג (שני פילטים של דניס) ובצק שיתפוצץ בפה – עמדה המנה בהצלחה יתרה. אבל בכל הנוגע לתיבול משלים ורוטב מפעים – נכשלה אל עשי. זה בדיוק מה שקרה עם מנת המנסף אוסבוקו. הכבש היה מעט יבש ולא נפל מהעצם, אבל האכזבה הגדולה הייתה בצלחת האורז, לב המנה, שיכולה להכיל את כל הארומות בעולם – תערובת התבלינים הסודית של משפחתך – ובכך להסגיר את הטעם הכי ספציפי שאתה אוהב. היא הייתה משעממת ובנתה אוכל תעאבן. באסה.

אבל החשיבות של שפים כמו סלאח כורדי (כמו גם אוסמה דלאל ממאייאר) היא הרבה יותר מהשאלה אם מנה הותקנה כראוי, או לחידה אם סטאז' במסעדת עילית ו/או לימודים במוסד שווה בחו"ל היו גורמים לו לסגירה טובה יותר של הצלחת. משהו בספקטרום הרחב של ההתפתחות של הקולינריה המקומית מבקש לטעום את המהלכים שלהם. זו הסיבה מדוע הוכתרו עוד לפני שהוציאו אלף מלפופים מידיהם או זכו למחיאות כפיים על כל גחמה. מנת הסינייה טלה, אולי הטובה שאכלתי בארץ, הוכיחה כי כורדי יכול להצטיין בביצוע המנות המסורתיות. קציצה שטוחה מתובלת היטב בפטרוזיליה וניחוחות בהרט, טחינה סמיכה במידה, תפוחי אדמה מושלמים, בצל לבן מפנק ועגבנייה מעדנת. מנה של ביצוע, פחות של פרשנות או וריאציה מודרנית בלי שרכשת את הכלים לכך. אולי מזה צריך להתחיל.

חשבון

  • קובה לבנייה 48
  • שישברק 46
  • קטאייף בלחמה 43
  • תעשימה אל ג'מילה 115
  • סינייה כבש בטחינה 84
  • מנסף אל עשי 118
  • 3 עראק ג'בלנא 102

 

סך הכל: 556 שקלים

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 53d3ab1e9d120e