טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

גוז' ודניאל

מטבח: ביסטרו

09-7714122
צילום: יח"צ
כתובת:
אנשי בראשית
בני ציון
מפה


שעות פתיחה:
ראשון־שבת
18:00־24:00
כדאי לדעת:

ביקורת: חסר קצת רוקנרול: גוז' ודניאל לא הולכת עד הסוף

השף שניר אנג־סלע עבד במסעדת הפארם טו טייבל החשובה בעולם. מה הוא מביא ממנה לגוז' ודניאל, המסעדה שהוא מוביל במושב בני ציון?
| מאת: אלון הדר

אסור להשוות, אבל. אחת המסעדות הכי חשובות באמריקה היא של השף דן ברבר – בן למשפחת חקלאים, פילוסוף אוכל, חוקר זנים מקומיים וכותב מחונן ("הצלחת השלישית"). המסעדה שלו בסטון בארנס שבמדינת ניו יורק עוצרת נשימה. שעה לפני הארוחה אתה מטייל ופוגש את מה שתטרוף מאוחר יותר על הצלחת. מחממות הצנון והקייל ועד האנגר התרנגולים ודיר הכבשים. דיר? אצטדיון. המושג פארם טו טייבל מקבל משמעות אחרת כשהמה והמו עדיין מצטלצלים באוזן. תוסיפו לזה את מראות הגברים בחליפות והנשים עם עקבים גבוהים שמסתובבים בבוץ בדרך לסלפי עם ערוגת הכרוב.

גוז' ודניאל. צילום: שרית גופן

גוז' ודניאל. צילום: שרית גופן

וחזרה ארצה. מושב בני ציון מוקף באזורים חקלאיים. במרכזו מגדל מים ישן. לצדו מסעדה בסטייל כפרי עדכני הממוקמת במבנה עץ רחב ממדים. בשנתיים האחרונות מנצח על המטבח של גוז' ודניאל שניר אנג סלע שעבד כסו־שף במסעדה הניו יורקית של ברבר וכשף בבלו היל.

הנתונים האלו אמורים לגרום לעלייה לרגל למסעדה שמאז פתיחתה בעיקר משרתת את תושבי האזור האמידים וגם תיירי שרון מזדמנים. נדירים השפים המקומיים שעבדו במוסדות הכי מדוברים ומעניינים בעולם. הא, אסור להשוות. איזה דירים ואיזה נעליים. ובכל זאת, סו־שף של מסעדה שהייתי מוכן למכור כליה כדי לעבוד/לאכול/לחלוב את הכבשים בה.

גוז' ודניאל. צילום: שרית גופן

גוז' ודניאל. צילום: שרית גופן

השפיץ הנכון

בגוז' ודניאל יש תפריט ארוך שמנסה לענות גם לשר וגם לנהג. ובכל זאת כמה צלחות מנצנצות בין אבקני החורש. באן עם שרימפס וצ'וריסו היה שפיץ נכון. הלחמנייה המאודה עבה מדי, אבל הצ'וריסו מושלם ולא תוקפני. שילוב ים ויבשה שבתוספת קטשופ ביתי ובצל ירוק היה נפלא. עוד מנה פחות שגרתית: רוטלו תרד ריקוטה (דפי פסטה מגולגלים ואז אפויים בטאבון) קצת אכזב בגלל ביצוע. הטאבון יבש אותו וגרם קצת לתרדמת. דווקא מבחינת טעמים הוא היה מהונדס פרפקט. פסטה טרייה, מינון נכון בין הירוקים לגבינה. והכל לצד סלט של זוקיני עם פילטים של ליים רענן ועלי מנטה.

כיף שבמסעדה כפרית אפשר לצאת למרפסת ולשאוף אוויר (או ניקוטין). כשיש ביד יין רוזה הרמוני עשיר אבל מרחף – כמו הרוזה של קסטל (שתומחר במחיר אגדה של 155 ש"ח) – שום יולי־אוגוסט לא יכול עליך. התרחבות הלב השכיחה את אחוזי הלחות אבל מנת הרביולי לובסטר התגלתה כהיסחפות. גם בציפייה, גם בהפניית העורף לגלם מקומי. ונענשנו. קלות. המבחן משולש: איכות הפסטה (מצוינת), המילוי (לובסטר ותירס מתקתק ועשיר) וכמובן הרוטב. הקטגוריה האחרונה הייתה מפוספסת. ביסק סרטנים אמור להיות הטופי קרמל של הים, שתנגב את הצלחת עם האצבע ושוטף הכלים יצא היום מוקדם הביתה. בגוז' ודניאל הוא בומבסטי ולא סוחף. מה גם שגרגירי התירס הופיעו גם פה. המרכיב הנוסף – זה שבמילוי – אמור להיות סוכן חשאי.

אולי הניעור הקל הוביל לחזור לשורשים. פורל מבריכות דן מלווה בירקות קיץ חתוכים דק וקרנצ'יים, למשל זוקיני ועגבניות שרי. הפורל, שממעט לככב במסעדות (טיפשות לשמה), היה מעולה – רך, עסיסי, עם עור קריספי. מובהק במובן החיובי של המובהקות. תבשיל הירקות שהגיע לצד ניוקי קטנים וחביבים היה עגול, נחמד ובורגני. לחזור לווילה בשלום. נקסט טיים: קצת רוקנרול, קצת קעקועים.

טעים אך מהוגן. גוז' ודניאל. צילום: שרית גופן

טעים אך מהוגן. גוז' ודניאל. צילום: שרית גופן

אטיטיוד של הוגנות ושף כשרוני

המנה שניסתה לשיר טרואר העלתה שוב שאלות: האם אי פעם יש סיכוי שתקום כאן מסעדה כמו בלו היל, גם בוורסיה הכי מצומצמת? למה לא נתקלנו כאן באנשי חזון ושפים עולים שלא רק מנסים למצוא את טרנד הפיתה הבא? ובכלל, האם יש ספקים או חקלאים שאפשר לסמוך עליהם בעיניים עצומות כדי לבנות מטבח שיתבסס על השדה? יש לי תחושה שאם יתרחש הנס, הוא יתקיים מחוץ לתל אביב.

צלחת הברד פודינג קטעה את המחשבות. קוביות של עוגת שמרים צלויה בתנור עם קרמל בוטנים מלוחים. בייקון קטלני, או מרכיב נעלם שנברא באותם רגעי התעלות חמקמים שיש לכל שף – היה חסר במנה הנדיבה והמנחמת. זה אולי מה שחסר לגוז' ודניאל כדי להפוך למסעדה ממש טובה – כי יש פה פוטנציאל גדול: נוף, טאבון, אטיטיוד של הוגנות ושף כישרוני. אבל עדין חסרה ההתאבדות על המצוינות. זה מה שמביא פודיס יאפים לנסוע כל הדרך ממנהטן לסטון בארנס. לנו לקח 40 דקות בווייז.

גוז' ודניאל

מה זה: מסעדת הדגל של השרון

שורה תחתונה: אסקפיזם וטעמים מבורכים

כוכבים: 3.5

חשבון בבקשה:

בקבוק רוזה קסטל – 155 ש"ח

לחמניות מאודות – 46 ש"ח

רביולי לובסטר – 54 ש"ח

רוטלו ריקוטה – 42 ש"ח

פילה פורל – 128 ש"ח

ברד פודינג – 44 ש"ח

2 אספרסו – 24 ש"ח

סך הכל: 493 ש"ח

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 624d517d4844f5