טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

טאפאצ'ולה

מטבח: מקסיקני ולטיני

03-7754566
צילום:נועה גוטמן
כתובת:
הרצל 7
תל אביב יפו
מפה


שעות פתיחה:
ראשון־שבת
12:00־24:00
כדאי לדעת:

ביקורת: מחלקת עסקים: בטאפאצ'ולה הכל מתקתק אבל אין נשמה

טאפאצ'ולה, המקסיקנית ההיפסטרית והצוהלת בהרצל, היא לא יותר ממיזם עסקי לא מוצלח. מזל שיש דרינקים בזול לטשטוש
| מאת: אלון הדר

 

אם יש עניין אחד שאנשי הטאפאצ'ולה, המקסיקנית החדשה בבלוק, צריכים לדאוג ממנו הוא שהסועד הישראלי מתחיל לאבד את סבלנותו כלפי מיזמים שמשהו ב־DNA שלהם צועק "אני לא נכון". מהלך אבולוציוני שפותח לאחר קרבות הישרדות בשדות קרב קולינריים, בזבוז המון כסף ואיבוד לילות שלמים בישימון.
לא תמיד מריחים את האי נכונות על ההתחלה. הדרינקים שלפני מטשטשים את החיישנים, רצף נדיר של שתי מנות סבירות גורם לשכוח שאתה משחק ברולטה. אבל מתישהו זה צף. האי נכונות של טאפאצ'ולה באה לידי ביטוי בכמה אספקטים, אבל נתחיל דווקא במה שכן עובד בה. בנייה של מקום תיירותי צמוד לשדרות הכי תיירותיות בתל אביב. תפאורה של מזללת חושה באיסלה מוחרס, ודילים של מרגריטות (ליטר ב־99 ש"ח). קבוצת חיילות מחיל האוויר שפתחה שולחן הוכיחה שהמקום כבר עלה על התדר התיירותי של רוטשילד־הרצל.

טאפאצ'ולה. התפאורה מצויינת. צילום: נועה גוטמן

טאפאצ'ולה. התפאורה מצויינת. צילום: נועה גוטמן

לא מנסים לטשטש את המיזם העסקי

ייאמר לזכותם שהם לא מנסים לטשטש את המיזם העסקי. אין יותר מדי הצהרות על אוכל אותנטי והבטחות על מולה סודי. מי אנחנו שנתלונן: פעם לא היו מגישים בכנען טורטיות מקמח תירס או ליים. אפרופו טורטיות, נגמרו התירוצים. לישראל מיובא קמח תירס לבן שעבר תהליך פירוק בעזרת סיד (ניקסטמל) וממנו אפשר לייצר טורטייה טרייה נהדרת. יש טאקריות (למשל ברנינג טאקוס המנוחה) שייצרו בעצמן, אחרות קונות טורטיות קפואות אצל ספק. מהלך הערב ייתר את השיח; הצוות לא סימן שהטורטיות כאן מוגשות גם מקמח רגיל (חיוור ואנמי) וגם מקמח תירס מתבקש. אין טענות לעולם, לא קראנו עד הסוף את האותיות הקטנות בתפריט.
דווקא העטיפה הלבנה תאמה את התוכן – תמונת אילוסטרציה של טאקוס, אולי אחד המאכלים הכי שפיציים ושופעי חיים שיש. השרימפס הקצוצים היו מהזן הקטנטן הקפוא – הפעם האחרונה שפגשתי בפתיתי הקלקר האלה הייתה במסעדה רוסית בראשון לציון שהגישה קוקטייל שרימפס מאיים. איפה זה ואיפה השרימפס השמן של היוקוטן (שאגב מגיע למסעדות רבות חלוט וקפוא, אבל איזה הבדל), ששוחה ברוטב מתקתק עם נגיעות של אנאטו. גם הטאקו האהוב עליי בעולם – פיש טאקו, טיגון עמוק של דג לבן בבלילת קמח ובירה – היה עצוב. מונק פיש שהפך לסופגנייה בלילתית מדי. הכי לא קראנצ'י בעולם. הו, באחה קליפורניה.

טאפאצ'ולה. לא מתהדרים ברוטב מולה סודי. צילום: רן בירן

טאפאצ'ולה. לא מתהדרים ברוטב מולה סודי. צילום: רן בירן

ושוב הפחמימות מצילות את המצב

נרגענו בתפוחי אדמה עם רוטב איולי צ'יפוטלה. כמה פשוט, ככה טעים, וסגולתו אף עולה ככל שנותנים לו להצטנן. זה הזמן להודות, הרבה פחמימות על בסיס תפוחי האדמה (אולי חוץ מאשר פירה) נמצאות בשיאן דווקא בטמפרטורת החדר. משהו עמילני משתחרר שם, והכל הופך להיות יותר מנחם. טיגון או אפייה בחום גבוה לפעמים אוטמים את היכולת ליהנות מכל פוטנציאל הטעמים.
קצת מעוף היה בטאקוס הצלי בבישול ארוך. קודם כל כי הזמנו את הטורטייה מקמח תירס, ושנית כי בשר בבישול ארוך, שמתובל בהיגיון, מפורק ומוגש עם פריחולס, גוואקמולי ופיקו דה גאיו, סוגר שדרת טעמים מלטפים. מנה עגולה, הכי רחוקה ממסתורין או מארומות רחוקות של סוגי פלפל שונים – מעושנים, חריפים, מתקתקים ותבלינים ארומטיים טחונים. אסור להשוות: ברבקואה מוגשת במקסיקו פעמים רבות מבשר טלה או חזיר שנצלו בבור גחלים במשך שעות רבות (זה הרגע שהבנתי שבמסעדה אין מנת חזיר אחת).
דווקא כשקיבלנו את כל הגודיז מפורקים עם מנת הפהיטאס עוף התגלתה בינוניותה של המסעדה. הפיקו – קוביות עגבניות עם בצל, כוסברה ופלפל ירוק חריף – היה מה שהוא נשמע: קוביות עגבניות עם בצל, כוסברה ופלפל ירוק חריף. כל פיצוח מסורתי לא היה שם – זילוף וודקה או שימוש במיץ תפוזים לסלט. גם הגוואקמולי לא היה העיפרון הכי מחודד בקלמר. נעדר בלאנס מטריף של בצל לבן קצוץ, כוסברה ופלפל ירוק חריף (סראנו). רצועות העוף היו נחמדות, מזמינות ולא יבשות, והפלפל שנצרב באש גבוהה היה טעים. האם זו מנה למסעדה? האם מישהו במטבח עף בזמנו החופשי על אוכל מקסיקני? האם יש ולו חיבור רגשי כלשהו למטבח העצום הזה? ובכלל, מלבד ניהול נכון (העסק נראה דופק, קשוב ומסביר פנים) האם יש קיימות כלכלית־קולינרית למקום כזה? תשובה תתקבל מידי הסועד הישראלי בעוד כמה חודשים.

טאפאצ'ולה. מזל שיש דרינקים בזול. צילום: רן בירן

טאפאצ'ולה. מזל שיש דרינקים בזול. צילום: רן בירן

 

 

מה זה: עוד טאקרייה בעיר

שורה תחתונה: מיזם עסקי עם אנרגיה טובה

כוכבים: 2.5

 

 

חשבון בבקשה:

ליטר מרגריטה קלאסית – 99 ש"ח

תפוח אדמה מקסיקני – 29 ש"ח

טאקוס דה פסקדו פריטו – 39 ש"ח

טאקוס דה קמרונס – 39 ש"ח

טאקוס ברבקואה – 39 ש"ח

פהיטאס פיו אל פסטוק – 69 ש"ח

2 צ'ייסרים פטרון אנייחו – 48 ש"ח

סה"כ: 362 ש"ח

 

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 7f7f836870b7e6