טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

יאקימונו - רוטשילד

מטבח: יפני

03-5175171 / 03-5175172
צילום: יח"צ
כתובת:
שדרות רוטשילד 19
תל אביב יפו
מפה


שעות פתיחה:
ראשון־שבת
12:00־2:00
כדאי לדעת:
- מחיר: יקר מאוד

ביקורת: קפצנו לטעום את תפריט הטעימות של יאקימונו

יאקימונו, ספינת הדגל של היפניות בתל אביב, החליטה להנגיש עצמה להמונים והשיקה ארוחת טעימות. לא הצלחנו להתאפק ויצאנו לבדוק
| מאת: אלון הדר

2017 הייתה שנת יפן בישראל, אף שלא הוכרזה רשמית ככזאת. שיראטויה, יא־פאן, הירו, מן טן טן ובקרוב דיסקו טוקיו. דווקא בתקופת הגל החדש מעניין לחזור לספינת הדגל של המטבח היפני בישראל (או בשפית מדוברת ״פה אוכלים אנשי שגרירות יפן בישראל כבד דג מותסס״).

כמו מוסדות האולד סקול בעיר, יאקימונו בשדרות רוטשילד שהושקה בשנת 2000 לא השקיעה ביחסי ציבור ובלהטוטים. אין סלבריטי שף שהוטס מאוסקה. בכל השנים היה הפוקוס על הבעלים, אלי ואבי כהן. האחרון נפטר לפני שלוש שנים וילדיו אוחזים בצ׳ופסטיקס. אלי מצדו נמצא במרדף אחר הגלם הימי הטוב ביותר שאפשר להשיג, כולל קשרים אישיים עם בעלי ספינות דיג.

בלק קוד ביאקימונו החדשה. צילום: מיטל סלומון

בלק קוד ביאקימונו. מרדף אחרי חומרי גלם טובים. צילום: מיטל סלומון

לאחרונה הושק במסעדה תפריט טעימות שנחשב לדיל ברייקר של העיר: 185 ש"ח לאדם עבור מסע יאקימונו מובהק. הבעיה היא שהפנינים, הנדירות במונחים מקומיים, אלו שמוצגות לראווה בוויטרינה ומהן מכינים קונצרט של סשימי – פשוט אינן נגישות בתפריט זה; פארידה קטנה בגודלה למשל עולה לסועד יותר מכל הארוחה. כלומר, המרחק בין הארוחה היקרה בעיר לדיל הכי משתלם בעיר תלוי אם התאהבתם בדוגמני היום. הסכם ביניים: אם שיחק לכם המזל – נגיד דג במשקל נמוך, כמו טרחון טרי שבטריים, או מקרל יפני – זה יכול לעשות את הארוחה במחיר שפוי יותר.

הארוחה עצמה נפתחה בהילוך נמוך – סלט של אצות היזיקי, גילופי דלעת כבושה ורצועות אינארי (טופו מטוגן) תובל באופן מאוזן, אבל לא הלך לכיוון השפיצי. גם הדים סאם, בייחוד במילוי הבשר (בעלה מטוגן) והעוף, היו חיוורים מעט, אבל אז הגיע התעתוע – עלה דק של אורז עם מילוי תרד. חמקמק, מסחרר, כאן ולא כאן, עדינות שכה חיפשנו.

סלט היזיקי, יאקימונו. צילום: מיטול סולומון

50 גוונים של היזיקי. סלט היזיקי, יאקימונו. צילום: מיטול סולומון

מיאקימונו אתה מצפה לתפריט סאקה רחב יותר, ופה על המסעדה לעשות עבודה. הסתפקנו בניהון סקאראי גינג׳ו – בסיס רחב, נפח בינוני ורמת יובש נמוכה.

ואז הגיעה המנה המסעירה של הערב: לכאורה מרכיבים מוכרים – טונה, פלפל שחור, לימון, סויה וג׳ינג׳ר. אבל מה שקרה על הצלחת יכול להילמד בכל בית ספר לבישול, לאו דווקא יפני. הטונה המשובחת נצרבה בטמפרטורה גבוהה, אבל לזמן קצר, כך שרוב הנתח נותר נא. היא נפרסה לדפים דקים והוגשה על צלחת בין פיסות לימון שקופים שהקליפה הדומיננטית הוסרה מהן. הרוטב, שכמעט לא היה מורגש – ובאוכל מצוין הקשרים המחברים צריכים להיות סמויים מהעין – סייע ליצירת מרקם עדין, כמעט קרמי. קשה לי להיזכר במנה שהשיגה בצלחת בדיוק מה שרצתה.

מאגורי פפר. מרדף אחרי חומרי גלם טובים. יאקימונו. צילום מיטל סלומון

מאגורי פפר. יאקימונו. צילום: מיטל סלומון

נדיבותה של יאקימונו – והרצון לפתוח אותה לא רק לאוליגרכים של אוכל – באים לידי ביטוי בכך שתפריט הטעימות לא מתקמבן על הגב של הסועד. לא נרגענו מהטונה ומהמטבח יצאה מנת ג׳מבו שרימפס באמת ענקי. הבשר היה חלוט טיפה מעל המידה, אבל איכות הגלם פנטסטית. הוא הוגש ברוטב חמאת ווסאבי, שנתנו לו מרקם עגלגל וקרמי, כמו שהישראלים אוהבים (אני פחות).

החידה בארוחה המתינה במגשי הסושי (חמש יחידות לכל סועד). כל וריאציה הייתה אמורה לפוצץ את המוח לנוכח הדגה והיד במסעדה, אבל בפועל היו תנודות באיכות הגימור. צלופח קצוץ על נגירי שרימפס היה מעולה וכך גם הנגירי טונה, אבל היתר היו מעט בנאליים ורכים בטעם. בכל זאת הוגשה אחת היציאות של יאקימונו מאז ומעולם: כדור אורז עם דג לבן משתנה על רוטב גומא (טחינה – עוד חומר גלם יפני מרהיב, שלהבדיל מהמוכר בוער משומשום וסמיך ומשחתי יותר).

הבו לנו סושי. צילום: מיטל סלומון

הבו לנו סושי. צילום: מיטל סלומון

המנה הבאה הייתה פילה דוראד רויאל (דניס למתקדמים). הוא בושל כרבע שעה אבל נותר רך ומעופף והוגש ברוטב מיסו חרדל. קצת בנאלי, יש שיאמרו מעט מיושן, אבל הביצוע טוב.

הניסיון לחבק ברכות – גם את השר וגם את הנהג – נראה במנה האחרונה: שרימפס וקלמרי בתועפות חמאה וסלרי. זו גם הייתה המנה המאכזבת בארוחה. שוב אמולסיה ולא תרחיף עם גוני טעמים. חבל שליאקימונו אין תפריט ״שחור״ (כמו של לונג סאנג הסינית למשל) שמביט למזרח ולא למערב ושהיה הופך בקלות ערב כזה לסוער. אולי בפעם הבאה נצהיר שאנחנו שגרירים (של כבוד) ונתעקש על כבד של דג.

3 וחצי כוכבים

מה זה? מחלוצות היפניות בתל אביב

שורה תחתונה? כמה טוב שאת עדיין איתנו

 

חשבון בבקשה:

2 ארוחת טעימות 370 ש"ח

2 ניהון סקאראי גינג׳ו 220 ש"ח

סה"כ: 590 ש"ח

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: 4865fe341de