טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

מאייאר

03-9017652
צילום: אנטולי מיכאלו
כתובת:
יבנה 2
תל אביב יפו
מפה


שעות פתיחה:
ראשון־שישי
19:00־23:59
כדאי לדעת:

ביקורת: מאייאר בדרך להפוך לציון דרך בקולינריה המקומית

הארוחה במאייאר משאירה חותם טעמים מעניין, לא שגרתי, עם אמירה משלו. נדרש רק הידוק ברגים קטן כדי שתהפוך למהותית בנוף הקולינרי שלנו
| מאת: דניאל שק

תקראו לי אולדפאשנד, אבל אני אוהב לראות את טבח המסעדה שלי מבשל ולוקח אחריות על מה שמגישים. בעידן כוכבי המטבח המתרבים כחול על שפת הים, שבמקרה הטוב רואים אותם מתמנגלים בין הסועדים בסינר ללא רבב ובמקרה הרע נתקלים בהם רק באיזה ריאליטי בטלוויזיה, זה לא עניין טריוויאלי לראות שף מלכלך את הידיים. מנקודת המבט בשולחן שלי במאייאר, המסעדה החדשה שבמלון עלמה, יכולתי להציץ דרך אשנב המטבח על אוסמה דלאל, שבמבט מלא דאגה בוחן כל צלחת לפני מסירתה למלצרים, מעיר משהו, מנגב משהו ולפעמים מחזיר למטבח לתיקונים.

אוסמה דלאל הוא הכוכב העולה של הסצנה הקולינרית בתל אביב. ריאיון

אני לא ממש מקנא בדלאל. שובל של ציפיות מלווה אותו כל הדרך ממסעדונת בעכו אל מרכז הבועה של עוטף רוטשילד והוא רק בן 25. הרבה עיניים עוקבות אחריו ומן הסתם לא כולן מחפשות את טובתו. מצד שני, הידיים הכי נבונות ומנוסות בעיר מלוות אותו, ידיו של ג'ו מרסיאנו ממסעדת קנטינה, שבוודאי חסם בגופו פיתויים לקיצורי דרך קורצים. עובדה – יותר משנה לקחה הדרך הזאת.

יש עוד לא מעט ברגים להדק במכונה הזאת, אבל הארוחה במאייאר היא כבר עכשיו חוויה טובה עם איזשהו חותם טעמים מעניין ולא שגרתי, שמלווה אותה לכל אורכה.
לחם חם ופריך מגיע לשולחן עוד במהלך ההזמנה, מלווה במטבל טעים של חומוס שחור ועגבניות. כבר מן המנה הראשונה – מנזלה, תבשיל חצילים, חומוס ועגבניות – אתה פוגש תופעה שתלווה אותך לאורך כל הארוחה: הטעמים במאייאר הם מורכבים ונבנים בהדרגה בבלוטות הטעם. תערובות התבלינים לא קלות לפיענוח ויוצרות טעמים עמוקים שבהדרגה ממלאים את החך מבלי להלום בו באלימות (עם יוצא מהכלל אחד שתיכף נגיע אליו).

כך גם עם החריפות, היא נוכחת בכל המנות כמעין נעימת רקע, אבל באף אחת מהן היא לא משתקת את הטעמים האחרים. קוסא מחשי, הקישואים הממולאים של דלאל, רחוקים מאד מעיסת הקישואים במילוי בשר ירוד שמגישים במקומות רבים. כאן הקישואים מוצקים (אפשר היה לבשל אותם עוד פחות), המילוי הוא של ראגו מקוביות קטנות של בשר טלה והרוטב הוא יוגורט חמצמץ ומתובל במעט זעפרן.

המנה שהכי נשביתי בקסמיה היא דווקא זו שכולה עדינות ואיזונים דקים: פטאייר, מאפים קטנים ופריכים דמויי אוזני המן ממולאים בתערובת נהדרת של עשבי בר ומונחים על קרם חלק של פלפלים ועגבניות שרי שצבעו מרהיב וטעמו מתקתק ורענן. את סבב המנות הראשונות ליווינו בסלט ירקות קצוץ דק שהזכיר לנו שגם הסלט הכי בנלי, כשהוא טרי טרי ועשוי כהלכה עושה שמח על השולחן.

מבין מנות היום בחרנו אינטיאס שלם עם עגבניות שרי ופלפל חריף. המנה יפה למראה ודווקא רוטב שנראה מימי משהו מתגלה כגולת הכותרת שלה, ביטוי מובהק לטעמים הרב־שכבתיים שהזכרתי קודם. השחקן הראשי לעומת זאת היה מאכזב. הדג בושל יתר על המידה ובשרו היה יבש וצמיגי. זו תקלה שאסור שתקרה במסעדה שמתעתדת להתמחות בפרי הים.

שושברק היא מנה קלאסית של המטבח הערבי בארץ ומלבד העובדה שדלאל מגיש את הכיסונים הממולאים מלווים בשתי קציצות קבב עסיסיות מאד (ומלוחות מאד) אין הרבה מה להגיד.

לבסוף אני רוצה לדבר בשבחה של מנה שלא הייתה טעימה לי. כפי שנהוג לומר: זה לא את, זה אני. לבעיה קוראים עמבה. מעולם לא הסתדרתי עם עמבה וזה חבל, כי שווארמה דג במאייאר זו מנה מרתקת ונועזת, שמכה בחך עם טעמים קשוחים של ירקות מוחמצים ו… עמבה, ובאמצע המערבולת הפראית הזו מונח נתח לוקוס אצילי ומבושל בדייקנות. המנה הזו תהיה להיט, אין לי ספק.

טעמנו שני קינוחים, סמיפרדו קקאו והל שהוא, במלוא הכנות, על גבול הבלתי אכיל, וקרמשניט פיסטוק שבו שכבות בצק בקלאווה מחליפות את בצק העלים, ואת טעם הווניל מחליפים מי ורדים. קינוח נהדר. למאייאר יש עוד לאן להתקדם ואני מקווה שכך תעשה, כי היא עשויה להיות תוספת מהותית של ממש לנוף הקולינרי שלנו, עם אמירה משלה ולא סתם שכפול של עוד מאה מסעדות כמוה.

חשבון (4 סועדים)

  • קוסאמחשי – 63 שקלים
  • סלט קצוץ דק – 39 שקלים
  • 2 מנזלה – 82 שקלים
  • פטאייר– על חשבון הבית
  • דגים קטנים מטוגנים – 88 שקלים
  • שווארמה דג – 97 שקלים
  • שושברק – 87 שקלים
  • אינטיאס שלם – 115 שקלים
  • סמיפרדו קקאו והל – 37 שקלים
  • קרמשניט פיסטוק – 39 שקלים
  • בקבוק ברברה פיו צ'זרה – 170 שקלים
  • סן פלגרינו גדול – 27 שקלים

 

סך הכל – 844 שקלים

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 750d02952ce142a498