טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

צ'יריפום

מטבח: בשר

03-6200022
צילום: אנטולי מיכאלו
כתובת:
אחד העם 29
תל אביב יפו
מפה


שעות פתיחה:
ראשון־חמישי
17:00־1:00
שישי
12:00־17:00
שבת עד השעה
1:00


שבת- משעה אחרי צאת השבת ועד השעה 1:00.
כדאי לדעת:

טיים אאוט אומר

5.25
אוכל4שירות5אווירה6תמורה6

ביקורת: "צ'יריפום": אוכל נטול עידון שלא מתאים לקיץ התל אביבי

הפרשנות של אבי לוי למטבח האלג'יראי גסה ולא מלוטשת, וככזו מונעת מהמטבח שלו להפוך למטבח שף. גיל אקרמן אכל והזיע
| מאת: גיל אקרמן

צ'יריפום, מסעדתו החדשה של זוכה מאסטר שף, אבי לוי היא לא מסעדה לתל אביבים. היא אמנם ממוקמת ברחוב אחד העם, אולם כל ההוויה שלה חותרת תחת החוקים התל אביביים הלא כתובים של הסצנה הקולינרית המקומית. יש לזה יתרונות (מתי בפעם האחרונה ישבתם במסעדה שמגישה קמפרי ב־14 שקלים בלבד?) ולא מעט חסרונות שיפורטו בהרחבה בהמשך. מבלי להיכנס להכללות, רק אציין שבשעתיים שבילינו במסעדה ביום רביעי שרבי בערב, רוב הקהל היו חובשי כיפה וכמעט כולם אכלו מנות עם חומוס. כן. חומוס. לארוחת ערב, ב־40 מעלות חום.

פעמיים ביקרתי במסעדתו הירושלמית של לוי "המוציא". שני הביקורים היו מוצלחים מאוד, בעיקר בגלל העדר ההפרדה בין לוי, הדמות שכולנו התאהבנו בה במאסטר שף, לקהל. ב"מוציא" עומד לוי מעל הסירים, מוודא שכל ביס יצא בדיוק כפי שהוא רצה, ברקע נמצאת אמא שלו בחלון פתוח, מגלגלת ממולאים.

בראיון שנתן לוי לפני פתיחת הבייבי החדשה, הוא אמר שהוא מעוניין להתנתק מתדמית הריאלטי שדבקה בו, ושואף שבתל אביב האורחים יגיעו בעיקר בשביל האוכל עצמו ו"לא בשביל לפגוש את אבי". ובכן, כרגע המשפט הזה מאוד לא פשוט, מכיוון שבצ'יריפום המקומית, האוכל הוא האלמנט החלש ביותר.

המסעדה אמנם מעוצבת יפה, השירות משוחרר (ייתכן שמשוחרר מידי, נגיע לזה), אך הפרשנות של לוי למטבח האלג'יראי־צפון אפריקאי, שבבסיסו מתובל למשעי, לא עוסקת בעידון או ב"פִינֵס" קולינרי, כזה שגורם למטבח שכזה להפוך ל"אוכל של שף". כמעט כל המנות שאכלנו היו גסות טעמים, לא מאוזנות, לא מלוטשות, ובעיקר ממש לא מתאימות למזון של ערב קיץ תל אביבי חם.

בגלל שלא הזמנו מקומות מראש, נאלצנו להמתין בחוץ עם הקמפרי החברתי. בזמן הזה הספקנו לנשנש שלוש מנות מטוגנות: "מחמר – פשטידה מרוקאית עם תפוח אדמה ובטטה מטוגנת", "שופלור– כרובית מטוגנת" ו"צ'יפס עמבה". למרות שלכל השלוש היה פוטנציאל להיות אחלה "סייד דיש" ליד בירה קרה, נעדרו משלושתן שני האלמנטים החשובים ביותר של מזון שיצא ממטגנת – חום ופריכות. כל המנות היו בין חמימות לפושרות, כאילו טיגנו אותן בעבר ומאז נשמרו בארון חימום (למרות שעם החום שהיה בחוץ אולי לא דמיינו במטבח שאלו יכולות להתקרר). זה היה דיי חבל כי המְחַמָר הייתה דיי מוצלחת בבסיסה, והזכירה בעיקר סמוסה הודית ממקום שממש אהבתי בדלהי.

בשלב זה המלצרית שלנו, אביחיל, הודיעה לנו שנמצא שולחן בפנים, וכדי לנסות ולרענן את החוויה, הזמנו שניים משלושת הסלטים המוגשים במקום: רוקט, שרי וחצילים מטוגנים וסלט עדשים שחורים וכרובית. שניהם הזכירו לי בעיקר את הסלטים "בהרכבה אישית" שנאלצתי לאכול במכללה כאשר חשקה נפשי בירק חי. בהכללה – כל חומרי הגלם אשר מהם הורכבו הסלטים היו "חסכוניים" (במיוחד עגבניות השרי החיוורות מהזן הנמוך ביותר) וצורתם הדגישה בעיקר שהונדסו על מנת לאפשר לכל טבח להרכיבם גם אם לא עסק יום במקצוע. אפשר להעריך את כוונתו של לוי לתת לקהל אוכל הכשר סלט גדול במחיר השווה לכל כיס, אך אם שני הסלטים נשארים כמעט שלמים בצלחת, אז מה זה שווה…?

בצ'יפירום טוענים שהם מכינים הכל לבד, במיוחד פיתות אלג'ראיות בטאבון פתוח, כך שהיינו חייבים לאתגר את עצמנו בפיתה כזאת לצד "חומוס דגים" אוונגרדי. אביחיל הייתה צריכה ללכת לבדוק איזה דגים מככבים לצד החומוס (בס) רק כדי לחזור ולשאול אותנו אם היה טעים, ואז לנפק את המשפט האלמותי: "רציתם להתאתגר, התאתגרתם!". לצערנו, החומוס היה דיי תפל וסתמי, והדגים, שהיו לא רעים שלעצמם, לא התאימו ליציקת החומוס. גם הפיתה המדוברת הייתה קשה ולא כיפית. האלמנט החיובי היחיד במנה היה מעטפת הדגים – רוטב צרמלה מקומי, אחד הרטבים הפופולריים של המטבח הצפון־אפריקאי לשידוך עם דגים (בכל מטבח יש לו שם ותיבול מעט אחרים –צרמלה אצל המרוקאים, שרמלה אצל האלג'יראים – חלק עושים עם חומץ, חלק עם מיץ לימון וכו').

המשכנו עם עוד שלוש מנות בשר, שהיחידה מבניהן שהייתה אכילה הייתה הסנייה קבב. הבשר היה טוב, התיבול עדין, והכרוביות ששודכו למנה עידנו אותה כך שהחליקה בגרון. מנת החריימה שקדי העגל, וה"מבעאר– מעיים של עגל ממולא בבשר, טחול וטלה", היו כה אגרסיביות בתיבול שלהם, וממש גרמו לי לחשוב על ההבדלים בין אוכל של ריאליטי לכזה שבאמת אנשים צריכים לאכול. זה השלב שאביחיל כבר הרגישה איתנו ממש בנוח ("סיימתם כבר? אני יכולה לצאת לעשן סיגריה בחוץ בשקט?") וכיוצא מזה ביקשנו ממנה קינוח וחשבון כמה שיותר מהר.

הגיעו שני קינוחים, כך שאחרי שאכלנו בסבוסה שהייתה דיי סתמית ויבשה, וחשבנו שבזה נגמרו יחסינו, דווקא שם, ברגע אחרון שלנו במסעדה, נגע בנו שרביט הקסמים של לוי, שעד כה נחבא אל כלי המטבח. אלו היו שתי פחזניות שחומות ופריכות, עם גלידה וניל רכה לא מתוקה מדי, שעורבבה עם כמות מדויקת של חוטי זעפרן עדינים. מנה עם כל כך הרבה רוך, תבונה וכישרון, עד שלא הצלחנו להבין הכיצד יצאה מאותו המטבח.

אז מצד אחד אבי לוי מנסה לברוח מהריאליטי ולתת לאוכל לדבר, ומצד שני הוא מוותר על הלקוחות של "הבועה" ועל כל יומרה קולינרית. המסקנה היחידה היא שלוי פונה בעיקר ליושבי המשרדים הסמוכים – קהל לבן ממעמד בינוני־גבוה שלא חרוטה בזיכרונו איזו חריימה נשגבת מבית סבתא שבזכותה הוא יכול להבין למה החריימה של לוי מפספסת בגדול. זה חבל גם בגלל שלוי מסוגל להרבה יותר – אפילו למסעדת שף, וגם מפני שהעם צריך חריימה אלג'יראית אמיתית, אפילו בחום של 40 מעלות.

 

חשבון (ארבעה סועדים):

6 קמפרי – 84 ש"ח
6 תוספת סודה – 42 ש"ח
מחמר – 34 ש"ח
צ'יפס עמבה – 22 ש"ח
כרובית מטוגנת – 34 ש"ח
סלט שרי – 34 ש"ח
סלט עדשים – 34 ש"ח
חומוס דגים – 44 ש"ח
סינייה קבב – 54 ש"ח
חריימה שקדי עגל – 58 ש"ח
מבעאר – 58 ש"ח
קולה זירו – 13 ש"ח
2 טובורג – 58 ש"ח
פחזניות – 29 ש"ח
בסבוסה – 29 ש"ח
קפה שחור – 9 ש"ח

סך הכל – 635 שקלים

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: f2fadbfc0df0