טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

קוקו במבינו

מטבח: איטלקי

054-3377667
צילום:דרור עינב
כתובת:
הלל הזקן 12
תל אביב יפו
מפה


שעות פתיחה:
ראשון־שבת
19:00־24:00
כדאי לדעת:

ביקורת: קוקו במבינו: האם מסעדת שף זה פאסה?

"תרד יא קרוע", "קולרבי יא ראבי" ו"בוראטה לאינסטה" - מאחורי הדאחקות של קוקו במבינו מסתתר תפריט בנאלי של אוכל איטלקי סביר, מחומרים סבירים ובביצוע סביר, לא פחות ובטח שלא יותר
| מאת: דניאל שק

קוקו במבינו, בתור שם למסעדה, יכול להיחשב שטותי במובן החמוד של המילה. משהו שמשדר בלגאן שמח, צעיר וקצת פרוע, בדיוק כמו שלטי הניאון בצבעי סוכרייה שמקדמים אותך עם הכניסה לחלל המסעדה, בדיוק כמו המוזיקה הלטינית הקצבית שממלאת אותו בווליום שבשלב זה של הערב הוא עוד נסבל. מתיישבים על הבר או לאחד השולחנות במגוון גדלים, מביטים סביב ותוהים מה הדבר המדליק שממתין לנו מאחורי שלושה ימים ברשימת המתנה עד לקבלת שני שרפרפים בשולחן שיתופי צפוף דמוי בר.

קוקו במבינו, האנשים מאחורי הקלעים. צילום: דרור עינב

קוקו במבינו, האנשים מאחורי הקלעים. צילום: דרור עינב

ואז מניחה המארחת את התפריט לפנינו והלסת פשוט נשמטת. בכתבות היח"צ מדובר על מסעדת שף של טום אביב, זוכה העונה השישית של "מאסטר שף", אבל נראה שמסעדות שף זה לגמרי פאסה, הגיע תורן של מסעדות הקופירייטר. קבלו, לא נגענו: "קולרבי יא ראבי", או "בוראטה לסטורי – טפנאד של זיתים ועגבניות שמש, עגבניות שרי וכדור אחד שמצטלם להיט", וגם (ברגע נדיר של מודעות עצמית): "פלאפל ריזוטו – תכלס זה R&CHINI אבל רצינו להתחכם". מרוב מבוכה לא הצלחתי להביא את עצמי להגיד למלצרית במלים מה אני מזמין והסתפקתי בלהצביע על המנות ברשימה. נראה אתכם מבקשים "שאור עם מוסר גבוה – איולי צ'ילי לימון על לחם עם ירוקים מהכרמל וטרטר סקסי (כמו שרק מוסר יודע להיות)". במסעדה שאינה מסעדת קופירייטר היו קוראים לזה ברוסקטה טרטר דג, כי זה מה שהגיע לשולחן – שתי פרוסות טוסט עם טרטר לא ממש סקסי ולא שונה מעוד מאה טרטרים בעיר (לימון, שמן זית, צנונית ואה כן גם פלפל חריף). כך זה נמשך לכל אורך הארוחה. מאחורי נהרות המלל והדאחקות מסתתר תפריט די בנאלי של אוכל איטלקי סביר, מחומרים סבירים ובביצוע סביר, לא פחות ולא יותר ובהחלט לא משהו לכתוב עליו הביתה (סליחה, לא עמדתי בפיתוי).

דווקא מנה שהלכה לכיוון יצירתי והרפתקני בסירים ולא רק על הנייר הייתה הפחות מוצלחת. זו מנת קלמארי עם תפוחי אדמה מטוגנים, עגבניות, זיתים, בצל מטוגן, בצל ירוק, עשבי תבלין וקרם חצילים וזה מתקרא "קלמארי באבא גנוב" (חחח). זו מנה לא מצודדת ומקרה מובהק שבו השלם קטן מסך חלקיו, כי כל אחד מהמרכיבים עשוי במיומנות והם אפילו טעימים, אבל מהשידוך בין כולם לא יוצא שום דבר קוהרנטי.

בשלב הזה של הערב המסעדה עלתה על גדותיה בקהל צעיר וצוהל וגילינו שככל שהמסעדה מתמלאה כך עולה הווליום של המוזיקה, כאילו כדי לוודא שאנשים לא יוכלו לדבר תוך כדי אכילה. חזרנו לעולם האוכל האיטלקי המוכר והצבענו על מנה עם השם האלמותי "זה כולה תרד יא קרוע" שזה קרעי פסטת חלמונים, חמאת לימון, צנוברים, ברינזה ותרד. בסהך הכל זאת מנה לא רעה של פסטה עם תרד ורוטב לימוני (הגבינה והצנוברים ממש לא נחוצים), שאלמלא הפסטה הייתה מבושלת הרבה יותר מדי – רעה חולה נפוצה במסעדות בארץ – היא הייתה המצטיינת בארוחה שלנו.

מנת פסטה נוספת נשאה את השם המשעמם משהו "פפרדלה בשר מפורק – אונטריב, בצל סגול, חמאה ויין לבנבן" (לבן זה לחלשים) והיא מזכירה את הטליאטלה ראגו טלה של הקנטינה, רק הבשר שונה במקורו ובטעמו ומחסור ברוטב עושה אותה כבדה ומעט עיסתית.

פפרדלה בשר מפורק, קוקו במבינו. צילום: דרור עינב

פפרדלה בשר מפורק, קוקו במבינו. צילום: דרור עינב

למרבה האירוניה, המנה שהכי הרשימה אותנו מופיעה בתפריט בניסוח לקוני לתפארת: "פיצה ירוקה". וזהו. פיצה אישית עם בסיס של בצק דק ושוליים עבים ואווריריים ועליה תרד והרבה גבינה. פשוט וטעים.

פיצה ירוקה. וזהו. קוקו במבינו. צילום: דרור עינב

לקינוח הגה מישהו את הרעיון הקצת ילדותי לקבור עוגיית אוריאו בתוך סופגניה ולקרוא לזה "ספינג'וריאו". זה שמנוני, מתוק ולא ממש טעים.

אני לא תמים, ואני בהחלט מבין שמסעדה צריכה אריזה אטרקטיבית כדי להצליח, בעיקר אם היא מכוונת לקהל צעיר. הבעיה מתחילה כשיש דיספרופורציה בין האריזה לתוכן ובמובן הזה קוקו במבינו מזכירה מתנה ארוזה שכבות של נייר צבעוני ובתחתיתן סוכרייה על מקל. כשמקלפים ממנה את הקליפות קוקו היא מקום נחמד לצאת אליו עם חברים על אוכל איטלקי נחמד. מסעדת שף זה לא.

שניים וחצי כוכבים

מה זה:  אל תסתכל בקנקן וכו'

שורה תחתונה:  אוכל איטלקי שיגרתי עטוף במלא נצנצים

 

חשבון בבקשה

  • פיצה ירוקה – 52 ₪
  • מוסר גבוה – 54 ₪
  • קלמארי באבא גנוב – 59 ₪
  • תרד יא קרוע -49 ₪
  • פפרדלה בשר מפורק – 59 ₪
  • ספינג'אוריאו – 37 ₪
  • שתי כוסות מסע ישראלי ויתקין – 78 ₪

סה"כ – 388 ש"ח

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: abf6601