טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

AMAMA

מטבח: אסיאתי

צילום: טל ציפורין
כתובת:
הברזל 34
תל אביב יפו
מפה


שעות פתיחה:
ראשון־שבת
18:00
כדאי לדעת:

ביקורת: אמאמא היא בעיקר המולה בלי זעם

אמאמא, מסעדת אוכל הרחוב האסייתית של אנשי ה־TYO, מתקיפה אותך מכל כיוון: הדי.ג'יי קופצני, המלצרית כפייתית, התפריט עצום והאוכל לא ממש עושה חשק לחזור
| מאת: אלון הדר

אני לא יודע איך רפי כהן יגיב כשישמע על האבולוציה שעברה מנת המסבחה חצילים המפורסמת שלו במסעדת אמאמא החדשה: ראמן טחינה. הבנדיט החדש במצעד הפיוז'ן הישראלי היא קערה מתוקה שבתוכה אטריות סובה, עגבניות שרי חלוטות, חצילים, מצעד ירקות וציר עוף מאותגר טחינה – מנה שחוסר החיבור הפנימי שבה לא מעורר חשק גדול להמשיך, לבטח בארוחת דילוגים, שכן היא פשוט אוטמת אפשרות להתקדם הלאה.

אז מה עבר שם במטבח? משחק באסוציאציות? יפן, שומשום, שומשום שחור, שמן שומשום, טחינה. רק שכחנו להוסיף תחנה נוספת: חלווה. ונדייק: מרק חלווה. ומה הייתה אומרת על זה סבתא עזיזה.

ייאמר לזכותם של אנשי אמאמא שהם הבחינו כי המנה נותרה כמעט בשלמותה, התעניינו מה קרס בה, זימנו מנהל נוסף, השתעשעו מה מהירות החרקירי שהשף היפני יעשה וגם זיכו אותה מהחשבון. חבל שתודעת השירות לא באה לידי ביטוי בשלבים הראשונים של הארוחה.

אמאמא, מסעדת אוכל הרחוב האסייתית של אנשי ה־TYO, הסושייה הפופולרית שבמונטיפיורי, מתקיפה אותך מכל כיוון וממד: די.ג'יי קופצני, תפריט עצום, מלצרית שממש אוסרת עליך להזמין מנות ובתמורה מכריחה אותך לנסות אחרות ("אני בטוחה שאתם תתאהבו בה"), אורות בוהקים, עיר גדולה. לעתים אתה מרגיש שאתה נמצא בשידור חי של תוכנית אירוח של אחד מזכייני הטלוויזיה בשמורת הטבע של רמת החייל. המולה בלי זעם. שתי דוגמניות/יוצרות ריאליטי דנו על הבר בכובד ראש על האייטם האחרון שפורסם (עליהן?) בוואלה סלבס. אבל מה אני מבין, אני לא זוכר מסעדה שבקושי סיימה את ההרצה וכבר מפוצצת ועוד בתחילת השבוע ועוד בסוף העולם שמאלה. במובן הזה, הקונספט של בעלי המסעדה, רובם עם ותק בתחום הלילה התל אביבי – להתייחס למסעדה כמעין מועדון אירוח שמגיש אוכל אקלקטי ודאבל טרנדי (גם אוכל רחוב, גם מטבח אסייתי מודרני) – הצליח.

וברחוב שומשום האוכל ממש לא יקר. הוא מאפשר לעבור ממנה למנה ולייצר מסע טעמים בלי לזוז מהכיסא. מה יכול להניע ערב כזה יותר מקוקטייל, אבל הרשימה, כמעט לא אסייתית בעליל, הייתה מרדימה, והוויסקי סוואר עם יוזו היה מתקתק ומנמנם.

בינתיים נאלצתי להתמודד – תחת רעש ארטילרי – עם תפריט שכלל 19 מנות ראשונות! הבחירות: באו באן בצקי למדי עם אנטרקוט קצוץ ופטריית שיטאקי חסר תבלון משאיר חותם, גיוזה לא מי יודע קריספית שהשרימפס בה לא הורגש וטרטר סלמון, ביצי סלמון, טונה, גבינת שמנת וממרח אצות. איך הזמנתי תצוגת תכלית של מיזון פלאס מאשר מנה מחוברת? מודה ועוזב ירוחם. לא עמדתי בלחצי המלצרית. מה שקורה ברמת החייל נשאר ברמת החייל.

שלוש מנות, ושום טעמים מתפוצצים בפה, ארומות מסתוריות או משהו מגרה לחזור אליו. וזו מסעדה שאמורה לתת ביטוי לאוכל רחוב אסייתי, אולי הדבר הכי סקסי שיש.

חיזור סקסי? לעתים זה נראה כמו בעילה אסורה בהסכמה. קחו את פיצה טונה. טונה שלא מותירה שום רושם נחה על קרקר לבן גדול (טורטייה פריכה לפי התפריט), עגבניות שרי (די כבר), פטריות שימאג'י ופרמזן. האם ככה נראות היום מנות הבופה בחתונות שמגדירות את המיינסטרים הישראלי? מנסות להרשים, אופנתיות יענו והעיקר נותנות בראש. יאסו (ביפנית).

התפריט העצום אפשר להוריד הילוך ובחרתי במנה רגועה: סיירו לוקוס, שכלל מעבר לצד פירות ים, כרוב ועלי חרדל – כולם מאודים. למרות האנמיות היחסית של הרוטב זו הייתה קערה סבירה. פילה דג היה יבש ולא רך כמתבקש מהאידוי, שני הוונגלי היו זערורים, השרימפס כמעט לא הורגשו, הטופו היה נדיב אבל להבדיל מהמנות האחרות היא לפחות לא עצבנה. ממש ביקשה תבלון עדין אך פותח חושים, הדהוד של עולם רחוק. הו, שירת הבקשות.

משום מה הרגשתי שיהיה נכון ללוות את המנה בפחמימה מאזנת ועשיתי שפטים בחלק הראשון של התפריט שכולו על טוהרת הסושי. הזמנתי רול אבוקדו. צחקו צחקו, אבל בסושיות בניו יורק כמעט בכיתי מהרול הבודהיסטי. כאן הוא היה פונקציונלי. הנורי הייתה נורי והאורז היה דחוס מדי ולא מלהיב. האבוקדו דווקא בא סבבה. ככה זה אבוקדו. לא חבר, סחבק. אז מי כאן האידיוט שרוצה לעשות מדיטציות במסיבה הגדולה של צפון העיר?

חשבון בבקשה

  • באו באן 22
  • גיוזה שרימפס 36
  • טרטר סלמון וטונה 45
  • ראמן עגבניות וחצילים: לא חויב
  • פיצה טונה 42
  • סיירו לוקוס 98
  • מאקי אבוקדו 28
  • וויסקי יוזו 39
  • כוס לה וי קסטל 42

 

סה"כ 352 ש"ח

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: a64dac95a55f6