החדשות הרעות: נטפליקס חושבת שאנחנו סתומים. ואולי היא צודקת

מאט דיימון ובן אפלק ידועים בתור צמד שעובד מצוין על המסך וכשרואים אותם עובדים ביחד – אפשר להבין למה. הכימיה בין השניים מדהימה ולמרות שלאורך השנים כל אחד מהם פיתח גם קריירה עצמאית, אין דבר שהוליווד אוהבת יותר מלקחת דברים שעבדו בעבר ולחזור עליהם שוב. זה וכסף. כלומר, גם זה כסף. אפשר להבין אם כך למה נטפליקס שפכה מזומנים כדי להביא אותם לשחק זה לצד זה בסרט החדש "המכה". גם כאן החיבור הזה עובד כמעט באופן מושלם. אבל רק כמעט. כי נטפליקס מנסה לטמטם אותנו.

>> עשור לנטפליקס בישראל: 10 דברים שלא ידעתם על שירות הסטרימינג
>> מה ראינו בלילה: 5 סדרות וריאליטי מופרע שהחזיקו אותנו ערות השבוע

 

הסרט מתחיל ברצח. בכלל, יש תחושה שבהוליווד במקום להשתמש בנוסחה הקבועה של "הנבואה", החלו לעטוף את העלילות בתעלומות רצח, אבל בסדר, נספוג את זה. בכל מקרה, הנרצחת היא בלשית במשטרת מיאמי, שרגע לפני שיורים לה בראש היא שולחת הודעה למספר 2 שלה ומי שעתיד להחליף אותה, ובו מיקום למחבוא של כסף. כשהוא מגיעים למקום עם הצוות הם מגלים את גודלו האסטרונומי של הסכום ושהם ממש לא היחידים שמחפשים אותו. במהלך הסרט גם בתוך הקבוצה עצמה מתחילים להתעורר סדקים ואי אפשר לדעת על מי לסמוך.

את "המכה" ביים ג'ו קארנהאן, שבעבר עשה לא מעט סרטי אקשן מסוג ג', אבל נדמה שהפעם הוא מנסה לעלות רמה ולביים מותחן אקשן איכותי. הוא עושה את זה גם בזכות הקאסט המצוין, שמלבד דיימון ואפלק כולל גם את סטיבן יאון, טייאנה טיילור ואת קייל צ'נדלר, אבל גם בזכות החזקה של המתח לאורך מספר סצנות ויצירת התחושה הפרנואידית שבאמת אין על מי לסמוך. זה לא רק המשחק המשובח, כל האלמנטים בסרט פועלים מצוין ביחד: כשיש אקשן הוא עשוי טוב מבלי להיות מוגזם, התאורה משמשת מרכיב מרכזי בבניית המתח וקידום העלילה, ובבסיס יש ליבה חזקה של סיפור די מגניב על שחיתות וביקורת עצמית, עם מסר שלא יזיק גם לשוטרי ארצנו. אז למה הכל צריך ליפול בגלל זלזול בצופים?

מאט דיימון ציין לאחרונה בעצמו בריאיון שבנטפליקס דרשו לחזור בטקסט על מספר נקודות בעלילה, כי הם חושבים שהקהל שלהם, במקביל לסרט, נמצא עם הראש במסך של המכשיר הנייד, ולכן צריך להזכיר לו איפה אנחנו בעלילה, מה קרה עד עכשיו ומי נגד מי. העניין הזה בולט בלא מעט תכנים והיה מעיק וגרוע במיוחד בעונה האחרונה של "דברים מוזרים", ועכשיו כשמאט דיימון בעצמו מעיד על המדיניות הזאת – ועוד במהלך ראיון לקידום הסרט (!) – זה מדאיג.

אני אולי נשמע כמו זקן טרחן, והסלולרים לא ייעלמו מחיינו, אבל די הבאנו את זה על עצמנו. אם הסרט הזה היה נעשה לפני עשרים שנה, אולי לא היו צריכים לחזור בסרט שנקרא "המכה", שמספר על "המכה", כל כך הרבה פעמים על המילה "המכה". אבל במציאות הנוכחית נטפליקס ויתרה על המאבק על תשומת הלב של הצופים ופשוט בחרה לטמטם לנו את התוכן.

כך ייראה גם העתיד של הקולנוע: במקום לקבל דיאלוגים שנונים וחכמים אנחנו נקבל שעה וחצי ויותר של תזכורות עלילתיות. תארו לעצמכם שבעיבוד הבא של "שר הטבעות" יזכירו לכם כל חצי שעה שפרודו צריך להשמיד את הטבעת, או שג'סי כל הזמן יזכיר לוולטר ווייט: "אבל מר ווייט, יש לך סרטן ואתה חייב לעשות מלא כסף מייצור מת', בטח אחרי כל מה שעשית עם טוקו ואיך שהרגת את קרייזי 8, כלבה". כן. ככה זה יישמע.

יש שני צדדים למטבע הזה. קודם כל, נטפליקס צריכה להפסיק לזלזל בצופים שלה. אם כל כך מפחדים שם מאובדן הקשב שלהם, היה רצוי שענקית הסטרימינג דווקא כן תנסה להילחם במגמה במקום לעודד אותה. זה יכול להתחיל במהלך קטן, כמו להוסיף בתחילת כל סרט או סדרה כיתוב שיגיד "לשיפור חוויית הצפייה, אנו מבקשים מכם להימנע משימוש במכשירים הניידים", להמשיך במהלך פסיבי של הפחתת התערבות הפקתית בתסריט, ולבסוף לייצר תוכן שבאמת ישתלט על תשומת הלב של הצופים.

אבל זה גם עלינו. התלות שלנו במכשירים הניידים פוגעת בתרבות שלנו, ואנחנו חייבים להילחם בזה. זה לא קורה רק בבית, זה קורה גם בקולנוע ובתיאטרון ובהופעות. אנחנו צריכים ללמוד להשתלט על המכונה הזאת, כי חוסר השליטה עליה לא רק הופכת מותחני אקשן עם פוטנציאל ממש גבוה כמו "המכה" לסרטי אקשן גנריים שלא נזכור עוד חמש שנים, אלא גם מנוון לנו את המוח ואת התרבות. בסופו של דבר – רק אנחנו מפסידים. נטפליקס תמשיך להרוויח.
>> "המכה" // The Rip // במאי: ג'ו קארנהאן // ארה"ב // 112 דקות