אל תמהרו לקטול: בניכוי היומרות, "המכשף" היא דווקא אחלה סדרה

למרבה הצער, השם העברי שניתן ל"The Witcher", הסדרה החדשה של נטפליקס, חוטא לא רק למקור אלא גם למשהו כמו 70% מהעלילה שלה. אבל נתחיל מההתחלה. "המכשף" עלתה לאוויר בסוף השבוע האחרון כשהיא נושאת מטען כבד: עבור הצמרת של נטפליקס, "המכשף" היא ניסיון לאסוף אליה את הקהל שמחפש תחליף ל"משחקי הכס" המנוחה; עבור גיימרים בכל העולם, היא עיבוד לסדרת משחקי מחשב (זה לא מדויק, אבל תכף נגיע לזה) פופולרית ומוערכת (המשחק השלישי בסדרה נחשב לאחד הטובים אי פעם ומכר יותר מ-40 מיליון עותקים); ועבור צופים מבולבלים בשישי בצהריים שלחצו פליי על סדרה חדשה, היא שמונה פרקים עמוסים ומבלבלים מאוד: מי זה גראלט? איפה זה ריביה? מה זה סטריגה? מי אלה נילפגאארד? למה צבע העור שלו משתנה? מה יש בשיקויים האלה? רגע, היא לא מתה בפרק הקודם? רגע, זה פלאשבק? למה הוא לא מזדקן? (תשובות בסוף).

"המכשף" היא סדרה מוזרה. חלק מהזמן היא נראית ומתנהגת כמו סדרת פנטזיה אפית ושאפתנית, עם קרבות גדולים, אינטריגות חצר, ממלכות עם שמות לא קליטים ולחישות דרמטיות על דברים חשובים כמו ייעוד וגורל. כל אלו הם הרגעים החלשים שלה, שמרגישים כמו מס שפתיים לסעיפי החובה של "טלוויזיה גדולה ואיכותית". אלא שברגע שמגרדים את שכבת הפסאודו-HBO הזאת ממנה, מתגלה סדרה אחרת לגמרי וכיפית בהרבה. סדרה שמרגישה כמו הסדרה האמיתית שהיוצרים רצו לעשות. הסדרה הזאת היא פנטזיה אלימה, אפלה, מצחיקה וקצת טראשית, שמזכירה יותר סרטי פנטזיה מסוף האייטיז כמו "ווילו" ו"קונאן הברברי" מאשר את "משחקי הכס" על שלל היומרות שלה.

ברגע שמגרדים את שכבת הפסאודו-HBO הזאת מ"המכשף", מתגלה סדרה אחרת לגמרי וכיפית בהרבה. סדרה שמרגישה כמו הסדרה האמיתית שהיוצרים רצו לעשות

בסדרה הזאת, גראלט (הנרי קאוויל, שחוגג כאן על כל הקלישאות של נווד קטלני, שתקן ועוקצני ונראה שנהנה מכל רגע) הוא וויצ'ר, יותר "מכושף" מאשר "מכשף" – צייד מפלצות להשכרה, מין קלינט איסטווד בימי הביניים, שנודד מעיירה לעיירה ופותר בעיות של מקומיים (בעיקר בעיות מסוג מפלצת) תמורת שכר הולם. השכר ההולם הוא תמיד שקיק עם מטבעות, שתמיד נמסר לגראלט במלואו, כולל השקיק, שזה הגיוני בערך כמו לתת לנהג מונית את הארנק שלך בתור תשלום. לאורך רוב העונה פורמט העלילות של גראלט הוא מסוג "מפלצת השבוע": שורה של סיפורים קצרים, עצמאיים לרוב, בהם גראלט עושה קצת עבודת בילוש ואז הרבה עבודת ציד מפלצת. זה כיף, זה מבדר, רוב המפלצות מעניינות וברגעים החזקים זה מרגיש כמו "תיקים באפלה" בעולם פנטזיה. במקביל, יש גם עלילה גדולה יותר הקשורה לסיפור החניכה של קוסמת רבת עוצמה עם אופי אנרכיסטי, שכמובן הופכת למאהבת של גראלט בתוך 30 דקות, ונסיכה שנמלטת על נפשה לאחר שהממלכה שלה נכבשה. בקיצור, חומרי פנטזיה שגרתיים למדי, רק עם הרבה פולקלור מזרח אירופי שמוסיף לשמות של המפלצות ניחוח מקורי והרבה שמות שוברי שיניים.

הגיימרים שבקהל הצופים אולי יתאכזבו לגלות ש"המכשף" לא מבוססת על טרילוגיית המשחקים, אלא על הספרים שעליהם היא בתורה הייתה מבוססת (המשחקים מתרחשים כמה שנים לאחר עלילת הספרים). ועדיין, הדנ"א של המשחקים חזק כאן מאוד בכל האספקטים שאינם הסיפור עצמו – ההשפעה שלהם ניכרת מאוד בכל תחום העיצוב הוויזואלי, הפסקול נשמע כמעט זהה והנרי קאוויל זז, נשמע ונלחם כמו גראלט – הדבר אינו מפתיע בהתחשב בעובדה שקאוויל הוא מעריץ אדוק של המשחקים ועיצב את הדמות שלו בעקבותיהם.

מעבר לכך, עלילת הסדרה היא עיבוד לספרים שונים בסדרה בו זמנית – גם לאנתולוגיית הסיפורים הקצרים "המשאלה האחרונה" שהייתה הראשונה לצאת, וגם לראשון מבין הרומנים שהגיעו אחר כך. זוהי החלטה מעט מוזרה, והמשמעות שלה היא שהסדרה קופצת בכל פרק לפחות בין שניים-שלושה זמנים. זה עובד כמהלך עלילתי, זה ברור מהר למי שמכיר את חומר הגלם (ולכן מבין שחלק מהדמויות מזדקנות לאט יותר ונראות זהה גם כעבור עשור-שניים), אבל צופה שמגיע לסדרה בלי הכנה מוקדמת יכול ללכת כאן לאיבוד לחלוטין.

לא חסרים פגמים ב"המכשף". היא לא מצליחה להתחייב עד הסוף – לא לצד הרציני ולא לצד הקליל שלה. היא לא חכמה מספיק בשביל הראשון והיא לא טראשית מספיק בשביל השני. קפיצות הזמנים לרוב לא תורמות למהלך הרגשי של העלילה, והחדשות הטובות הן שקווי הזמן סוף סוף מתאחדים בפרק האחרון, וניתן לקוות שהעונה הבאה תתקדם באופן כרונולוגי הגיוני יותר. ובכל זאת יש בה איזה קסם. היא כיפית. היא מפתיעה – לא בתפניות עלילה אלא בטון שלה. היא לא נעשתה לפי השבלונה של "סדרת איכות", והחסרונות שלה יכולים לחרפן לחלוטין ואז דווקא להוסיף לה לא מעט חן. אין לה שאיפות להופיע ברשימת "סדרות העשור" שייכתבו בדצמבר 2029. יש בה משהו. הלוואי ויהיה בה יותר ממנו בעונה השנייה.

תשובות לשאלות שבפסקה הראשונה (זהירות, ספוילרים קלים): צייד מפלצות שעבר מוטציות מיוחדות שעוזרות לו להילחם בהן; לא משנה, זה סתם נשמע טוב; סוג של מפלצת מהפולקלור הפולני, כי זה מבוסס על ספרי פנטזיה פולנים; כי הוא שותה שיקויים שעוזרים לו בקרבות, וכן, הם שכחו להסביר את זה; כל מיני עשבים, מה זה משנה עכשיו מה יש שם?; כן; כן, יש פה איזה חמישה קווי עלילה וכולם מתרחשים בזמנים שונים; הוא מזדקן, אבל לאט יותר, זה חלק מהעניין של המוטציות.