לא חלפו 48 שעות מהרגע שבו התפרסמו המדגמים והעניקו לגוש השחיתות את הניצחון שלו, ומטוסי הניסוי של הפנאטים מהציונות הדתית כבר יצאו לגיחות ראשונות: הם "יבדקו משפטית" את האפשרות לבטל את מצעד הגאווה או לכפות על משתתפיו לבוש צנוע, הם יוציאו טיפולים לטרנסג'נדרים מסל התרופות, הם יאסרו מחדש על להט"בים לתרום דם, הם יבטלו את התקנות שאוסרות על טיפולי המרה. אבי מעוז, אורית סטרוק, כל הכנופיה עם הברק המשונה בעיניים יצאה לשחר לטרף. המתקפה הזאת הייתה מתוכננת היטב. ההדלפות נועדו לייצר מחד לחץ על מפלגות מגוש השינוי לחתור לממשלת אחדות כדי לדלל את כוחו של הימין הקיצוני, ומאידך לתת לציבור ההומניסטי-ליברלי משהו לעסוק בו בזמן שדרעי וסמוטריץ' מתכננים את הביזה הגדולה של הקופה הציבורית.

הרשו לנו להתנבא: אף אחד לא יבטל לנו את מצעד הגאווה. לא השנה וגם לא בשנה הבאה. לא בתל אביב ולא בירושלים. מצעד הגאווה הוא עז שמכניסים לחדר ומוציאים, סדין שחור-צהוב לנופף בו מול פרצופם של פרוגרסיבים. תשומת הלב שקיבל החרפלוץ הווקאלי של מעוז, אדם שבאמת לא ראוי לבוא בשורותיהם של בני תרבות, מדגימה כמה קל יהיה לעשות לנו את זה בשנים הקרובות. זאת תהיה הדינמיקה: אחד הסמוטריצ'ים יפלוט איזה קשקוש גזעני, מיזוגני או להט"בופובי, כולם יזעקו ויצאו לקרב ברשתות, סדר היום הציבורי יתמקד בקשקוש יומיים, יערכו עימותים באולפן בעד ונגד ויקראו ללפיד וגנץ לגלות אחריות ולהצטרף לממשלת אחדות, נתניהו ירגיע כמבוגר אחראי ויבהיר שלא יאפשר הצעת חוק לפיה כל הנשים חייבוות לעמוד על רגל אחת ולצעוק קוקוריקו.

הם הולכים לשחק בנו. הם כבר עושים את זה. הנה, בתקשורת כבר החלו זעקות האימה. גלו אחריות, אומרים למיכאלי ולפיד אותם אנשים שנתנו לאיתמר בן גביר 6000 דקות שידור בשנת 2021. האירוניה נורתה שלוש פעמים בגבה מטווח קצר. במשך כמעט שנתיים הם העניקו זמן מסך בלתי מוגבל לאנשים הכי חשוכים ומושחתים בארץ ונרמלו אותם, ועכשיו הם שואלים באולפן איך הגענו למצב הזה ומי כיבה את האור. עם כל מתקפה כזו על זכויותיהם של אזרחים יעשו לכם בטלוויזיה קולות של זעזוע ומחאה, אבל ימשיכו לארח באולפן פוליטיקאים ושופרות שיסבירו בנחת איך הם מתכוונים להחזיר אותנו מאות שנים אחורה ולמה מי שלא תומך באיסור הפלות הוא בכלל לא יהודי.

נזכיר: הטענה ששמאלנים אינם יהודים הייתה אחד הלהיטים הגדולים של הבחירות האלה. דוד אמסלם איים שגוש השינוי יבטל את ברית המילה. נתניהו שיקר שלימודי התנ"ך הוצאו מתוכנית הלימודים. פעילי ליכוד מרכזיים הפיצו טענות שיאיר וליהיא לפיד התנצרו וששמאלנים הם צאצאי נאצים. הקרקע מאוד בשלה לרדיפה. הממשלה הזאת תהיה מסוכנת לחופש ולשוויון של אזרחים רבים, בראשם הערבים, ומעט אחריהם גם להט"בים, נשים, רוסים, אתיופים וכל מי שימצא את עצמו בצד הלא נכון של המגף הפשיסטי. ניסיונות של ח"כים מספסלי הקואליציה האחוריים לחוקק חקיקה מגבילת זכויות או מבטלת שוויון אנחנו נראה על בסיס שבועי. רובם יהיו מסכי עשן. הנזק האמיתי ייגרם במקומות אחרים.

המתקפה הצפויה על בג"צ כבר בחודשים הקרובים – עם פסקת התגברות שתכשיר את אריה דרעי כשר פנים עם שתי הרשעות פליליות כאחת מהפעולות הראשונות של הממשלה – תחסל את הפרדת הרשויות בישראל ותהיה הפיכה חוקתית ושינוי שיטת משטר דה פקטו. זה צריך להדאיג להט"בים – וכל אישה ואיש שחירותם וזכויותיהם חשובות להן – הרבה יותר מאיומי סרק של דביל על ביטול מצעד הגאווה. אבל קל לעמוד על הרגליים האחוריות כששומעים שרוצים לבטל לנו את מסיבת הגאווה הכי כיפית במזרח התיכון, קשה הרבה יותר להתעמק בהשתלטותם הצפויה של 35 ח"כים מהפלגים הכי קיצוניים של היהדות על מערכות המשפט והחינוך ועל ברזי התקציב. אף אחד לא מדבר על זה בטיקטוק.

קשה ולא נעים לחשוב על העתיד: נתניהו הבטיח תקצוב שווה לחינוך החרדי ללא לימודי ליבה, כך שתוך כעשור נקצור את הפירות עם רבבות אזרחים נוספים שאינם יכולים להשתלב בשוק העבודה ותלויים בקצבאות רווחה, לצד חיזוק "החינוך היהודי" על חשבון החינוך הממלכתי. בום, סגרתם דור שלם במעגל של בורות ופנאטיות. במציאות כזאת תל אביב לא תוכל להישאר בועה. יהיו בה מסיבות ומצעדי גאווה וחיי לילה וברים הומים ומסעדות שוקקות גם אחרי השבעת הממשלה הדתית ביותר בתולדות המדינה, אבל בשנה הבאה יערכו הבחירות לראשות עיריית תל אביב-יפו והימין יסתער על העיר. רון חולדאי יהיה בן 79, תחת מטח של ביקורת ציבורית על הכאוס התכנוני והתחבורתי בתל אביב, ומעולם לא נראה כה פגיע אלקטורלית. שום סיבה לישון טוב בלילה.

תל אביב, שיותר מ-70 אחוז מבעלי זכות ההצבעה בה בחרו מפלגות מחוץ לגוש נתניהו, נמצאת במיטבה כשהיא צריכה לרדת למחתרת ולתת קונטרה לשחיתות ולגזענות, אבל כרגע השמאל חובט בעצמו ובסביבתו והמרכז קטטוני וכולם מבועתים. העיניים צריכות להיות על הכדור, לא על להג אלים ומטומטם של ח"כים קיקיוניים, אלא על המקומות שבהם יכולה קואליציית הטירוף לחולל שינוי עמוק וארוך טווח. ביטול מצעד הגאווה הוא כסף קטן לעומת מה שבן גביר, סמוטריץ' ושות' מתכננים לנו. אין שום צורך לבטל את מצעד הגאווה אם בונים – בכספי משלם המסים – עתיד שבו לא יהיה מי שיצעד בו. אנחנו עוד מעט שם.

• טור עורך
• מצעד הגאווה
• להט"ב
• בצלאל סמוטריץ'
• שוויון זכויות
• הדרת נשים
• גזענות
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 920 // פאק פאק פאק