הסדרה שלי: התאהבתי בדמות טלוויזיונית כמו שלא התאהבתי שנים
לכל אחת יש את סדרת הטלוויזיה שרק היא ראתה, רק היא מכירה ורק היא אהבה. "מיי וג'ורג'", שבמקור נקראת "Feel Good", היא סדרה של ועל היצור המשונה והמדהים הידועה בשם מיי מרטין - עם לוק של נער מתבגר, מוח מבריק וצ'ארם שאי אפשר לעמוד בפניו. גם ג'ורג' לא הצליחה, וגם רעות ברנע לא
כבר שנים שקשה לי להתחבר לסדרות. היכולת שהיתה לי בעבר להזדהות הזדהות טוטאלית עם דמויות כמו פליסיטי פורטר ולדמיין את עצמי לומדת אמנות בניו יורק ומכינה קפה בדין אנד דלוקה חלפה לה, עם הגיל וכנראה גם עם עוד דברים שנכנסו לחיי וגרמו לי להבין שהסיכויים שלי עם בן קובינגטון הם אפסיים.
ואז הגיעה "Feel Good" (שתורגמה בעברית ל"מיי וג'ורג'" ואולי בצדק), שלא היתה אף סדרה שגרמה לי טו פיל גוד כמוה בשנים האחרונות, וגם טו פיל פריטי בד במקביל. מדובר בשתי עונות של דרמה-קומית (או שמא קומדיה דרמטית) בריטית של היוצרת מיי מרטין שגם מככבת בה, ובניגוד ללנה דנהאם או פיבי וולר-ברידג' לא זכתה לתהילת עולם, וחבל. כי מגיע לה.
ייתכן שכשאני כותבת "לה", אגב, אני כבר עושה איזשהו סוג של עוול. כי מאז שיצאה הסדרה עוברת מרטין תהליך של שינוי מגדרי, אז אולי ההתייחסות צריכה להיות עכשיו כ"הם", אבל בהנחה שאני מתייחסת לסדרה עצמה, אני עוד מרשה לעצמי להתייחס אליה בלשון נקבה.
העונה הראשונה יצאה לאוויר העולם והנטפליקס בשבוע המדויק בו נכנס העולם לסגר הראשון של הקורונה, והשנייה יצאה כשנה אחר כך. אני התוודעתי אליה רק עם יציאת העונה השנייה כך שתפרתי את שתיהן יחד בשבועיים, ואז התאבססתי עליה עוד איזה חצי שנה לפחות. כמה התאבססתי? ברמה שפניתי במייל ליחצ"נית שלה וביקשתי לראיין אותה, בלי בכלל לדעת מי ירצה לפרסם כזה ראיון. היא ענתה לי בנימוס בריטי אופייני שמרטין לא מתראיינת כרגע, אבל תודה. היי, לפחות ענתה. אין על הבריטים.
הסדרה מגוללת את סיפורה של מיי, בגילומה של מיי, שמתאהבת בג'ורג', בחורה מתוקה ומאוד סטרייטית. מיי היא סטנד-אפיסטית קנדית במקור, שמגיעה לאנגליה בשביל לפתח קריירה בתחום הקומדיה. היא יצור מוזר ומהפנט, עם לוק של ילד מתבגר, מוח מבריק וכפות ידיים למות. היא עסוקה בהתחבטויות בענייני מגדר והיא גם מכורה נקייה, נרקומנית לשעבר – מה שהופך את הכל להרבה יותר מורכב מצידה (הכל אגב, בדומה לסיפור החיים שלה). ג'ורג' היא לכאורה בחורה בריטית סטנדרטית, וגם, כאמור, סטרייטית – מה שהופך את הכל ליותר מורכב מצידה. מעבר לעובדה שיש כאן מערכת יחסים בין שתי נשים, יש כאן מערכת יחסים בין שתי דמויות מרגשות, חמודות, מצחיקות, כנות, וכן, גם סקסיות ברמות.
יש גם הורים (ליסה קודרו בתפקיד קורע), קולגות, קריירה, טראומות מהעבר, הגירה ועוד כל מיני דברים שהופכים את הסדרה הזאת לכזו שלא תרצו שהיא תסתיים לעולם. או אולי אדבר בשם עצמי: אני לא רציתי שהיא תסתיים לעולם. לרוע מזלי ולרוע מזלן של לסביות ספורות אחרות ברחבי הגלובוס, מרטין הודיעה שלא יהיו עונות נוספות, אבל היא כן עובדת על דברים אחרים וחדשים וגם ממשיכה להופיע על במות במופע הסטנד אפ שלה ברחבי העולם.
אז אני אשב לי בחושך, אמשיך להיות סטרייטית (בינתיים) ואחכה לסדרה הבאה שתתפוס אותי כל כך חזק. ואולי אנסה לחזור ליחצ"נית הזו מתישהו, כי מה בעצם יש לי להפסיד.