"הסיגר הגדול": היה לכם סיפור כל כך טוב. אז למה להרוס?

ההיסטוריה האנושית מלאה בכל כך הרבה סיפורים מטורפים, עד שלא צריך להתאמץ כדי להצמיד למשהו את הטייטל היוקרתי "מבוסס על סיפור אמיתי". אבל כיום, אחרי שראינו כבר הכל, "מבוסס על מקרה אמיתי" חייב להביא משהו חדש. סיפור שלא הכרנו, זוויות שלא ראינו, אמת שלא היינו מאמינים. זה בדיוק מה שג'נין שרמן ברואה וג'ים הכט מנסים לעשות כעת עם "הסיגר הגדול", סדרה חדשה של אפל TV שעוסקת בסיפור שכנראה רובנו לא מכירים – איך הבריחו את מנהיג תנועת הפנתרים השחורים מחוץ לארה"ב בשנות השבעים. הפרמיס נשמע כל כך הזוי, וכאילו רק חיכה שמישהו יספר אותו, ובהתחשב ברקורד של הכט ("לייקרס: קבוצה מנצחת") ובהשפעות הסגנון הקולנועי של ספייק לי כהשראה מרכזית, העסק נשמע מבטיח. כמה חבל שהתוצאה קצת מבאסת.

>> האיש הענק מהרדיו: יום שידורים מיוחד לרגל 70 שנות יואב קוטנר

במרכז הסיפור של "הסיגר הגדול" ניצב יואי פ. ניוטון (אנדרה הולנד), מייסד תנועת הפנתרים השחורים, שנרדף על ידי המשטרה והמדינה. כיאה להשראה של ספייק לי, כבר על ההתחלה אנחנו מקבלים אקספוזיציה מזורזת – הצגת הדמות הראשית, סצינה בה שוטרים רוצחים חבר לתנועה, עכשיו לפתע אנחנו בכלא, פתאום רואים את המפגש של יואי עם ברט שניידר, מפיק הוליוודי שמחליט לסייע לתנועה. היי רגע, זה ריצ'רד פריור?

האווירה אולי קצת מסחררת, אבל הסיפור עצמו נהדר – ניוטון מבין שעליו להימלט מארה"ב כדי להישאר בחיים, ויחד עם שניידר המפיק וצוות הפקה שלם, הם מעמידים פנים שהם עובדים על סרט בשם "הסיגר הגדול" כדי להבריח את מנהיג הפנתרים השחורים לקובה. עד כה, זה נשמע כמו בסיס לסדרה מטורפת – ויש רגעים מאד מוצלחים, אבל גם הם לא מצליחים להציל את הסדרה מהמחיר הכבד של אקספוזיציה מהירה. מחיר שנחשף רק כשהדיאלוגים מאוחר יותר מתחילים. 

בשני הפרקים הראשונים של בסדרה יש רגעים שמצליחים לייצר תמונות מעניינות שקצת שוברות את התבנית של "הסיפור האמיתי" – כמו סצנה שבה פתאום, משום מקום וללא אזהרה, צוות SWAT פושטת על הבית, ויורה בכל הדמויות הראשיות שנמצאות בו. אה כן, זה רגע שבעצם לא מתרחש במציאות. ישנם גם את הרגעים הקטנים בהם ברור שניוטון, בדמות המספר, פונה לקהל הלבן שצופה בו ושובר את הקיר הרביעי. אלה הרגעים בהם אני מרגיש שיוצרי הסדרה מנסים לגבש איזו שפה אמנותית מסוימת. אבל כשמגיעים לדיאלוגים, פתאום הקצב המהיר נתקע. ואז נשארנו עם דמויות שפתאום זורקות תוך כדי משפט פרטים אקספוזיציוניים מיותרים. אם היו מורידים את חלקם, בכלל לא הייתם מרגישים בהבדל. 

המרכיב הביוגרפי קיים בכל סרט או סדרה שמבוססת על אירועים אמיתיים – הניסיון לחנך, להעביר אותנו שיעור מסוים בהיסטוריה. לדחוף לכם ביוגרפיה בגרון. הניסיון לדחוס מלא דמויות (ויש לא מעט בסדרה הזאת), ואז להכניס כמה שיותר מידע עליהן בכמה שפחות זמן, מייצר דיאלוגים שכאילו מסמנים לצופה "והנה משהו שלא ידעתם על יואי פי. ניוטון!"; אם היו משקיעים קצת יותר בהחלטה איפה מכניסים פרטים טכנים ועל איזה דמויות שמים את הזרקור באותו הרגע, היינו יכולים לקבל יצירה יותר משמעותית. זה לא המצב. זאת סדרה עם סיפור מטורף, אבל הדמויות צריכות להרגיש כמו אנשים אמיתיים, ולא מיכלי מידע אקספוזיציוני שעולה על גדותיו.

האם כדאי לצפות ב-"הסיגר הגדול" למרות המגרעות שלה? זה כן סיפור מספיק מטורף כדי לעורר עניין, אם אתם מסוגלים להתעלם מהדיאלוגים המאולצים תוכלו אולי אפילו ליהנות מהקצב המהיר, מהדמויות הצבעוניות וכמובן, מאחד הסיפורים הכי משוגעים שקרו בשנות השבעים. סיפור שהגיע לו טיפול קצת יותר מושקע ומעמיק מבחינת מבנה הסיפור והדיאלוגים. אף אחד לא מצמיד אקדח לרקה של התסריטאים ואומר להם שהם מחוייבים מעכשיו ללכת לפי עקרונות הפואטיקה של אריסטו, אבל זה בדיוק מה שהופך את הסדרה הזו למפוספסת כל כך. היה לכם סיפור מצוין, למה להרוס?
"הסיגר הגדול", 2 פרקים ראשונים עכשיו באפל TV. פרק חדש מדי שישי