בר שלא דומה לכלום וכניסה סודית לקולנוע. העיר של אבשלום פולק

אבשלום פולק חי ופועל בתל אביב והוא מהכוריאוגרפים הבולטים והמבריקים של הזמן הזה. יצירתו החדשה, "קסטור", תעלה בשבוע הבא במוזיאון תל אביב לאמנות (אודיטוריום רקנאטי, ב'-ד', 31.7-29.7). "קסטור" הוא אחד מצמד תאומים במיתולוגיה היוונית, האחד בן תמותה ואחיו פולוקס בן אלמוות. השוני הגדול ביניהם התבטא ביריבות ותחרותיות גדולה שלא העיבו על אהבתם ונאמנותם,סמל לאחווה וקשר בלתי ניתן לשבירה, גם אל מול פני המוות. קסטור הוא גם שמו הלטיני של הבונה, מהחיות החכמות בטבע, יצור חברתי שחי במושבות מרובות משפחות, כל אחת בקן משלה. ללא עבודה משותפת ותיאום הדוק בין חברי הקבוצה, הסכרים שיבנו יהיו רעועים ולא יעמדו בפני זרמי המים החזקים. את הפרשנויות תעשו בעצמכם, ככה זה באמנות. פרטים וכרטיסים כאן

>> העיר של גלעד קלטר: מקום למוזה להתפרע והבית הכי קסום בת"א
>> העיר של יולי כהן // הגינות הכי יפות של יפו ומקום מזין לגוף ולנפש

1. השדרות של העיר

הן אולי העורק הירוק היחיד בעיר שבה המגדלים צצים בכל פינה, יש חפירות של מנהרות וכמעט שאין בה צל, מבלי להזכיר מדרכה רחבה להולכי רגל והפרדה מאופניים ושאר כלים ממונעים. שדרות בן גוריון שמתחילות בכיכר אתרים מתחברות לשדרות ח"ן ליד כיכר רבין שמתחברות לשדרות רוטשילד בכיכר הבימה (שם גם יש את הפיצול לשדרות בן ציון שנוזלות לקינג ג'ורג') שדרות רוטשילד מסתיימות בשכונת שבזי. ורק שדרות נורדאו לא מתחברות לשדרה נוספת. אולי הגיע הזמן להוסיף איזו שדרה.

העורקים הירוקים של תל אביב. שדרות רוטשילד (צילום: אילן ספירא)

2. מוזיאון תל אביב 

כשהתארחתי בפעם הראשונה במוזיאון תל אביב לפני שמונה שנים עם היצירה "פרחקיר" הרגשתי מוגן. ונוח. כאילו היה יותר חמצן ואור בתוך מבנה גדול במרכז העיר. ההיכל הזה שבנוי משני מבנים, אחד ישן ואחד חדש וביניהם גן פסלים קטן, הוא מקום מכיל ומאפשר יצירה, שגם שומר עליה. ועכשיו עם יצירה חדשה – "קסטור" – אני מתארח שוב במוזיאון. ומדמיין שיש יותר חמצן. שדרות שאול המלך 27

כמה חמצן. מוזיאון תל אביב (צילום: שאטרסטוק)

אפשר לנשום. מתוך "קסטור" (צילום: אבשלום פולק)

3. נילוס 

ברחוב אלנבי קצת ליד רחוב בן יהודה שוכן בר הנילוס. מקום שאי אפשר להשוות לשום דבר, וטוב שככה. כמו בארוחה טובה, בנילוס יש את השילוב הנכון של המרכיבים, הריחות והצבעים שיוצרים זהות מיוחדת. על הבר ושולחנות רנדומליים אגרטלים עם צמחיה ולפעמים גם עשבי תבלין או תה טרי, תאורה מלטפת, מוזיקה טובה ובעיקר אירוח חם ומקבל. אלנבי 33

אין דברים כאלה וטוב שכך. נילוס (צילום: ענת ברזילי)

4. קולנוע לב (הכניסה הסודית)

כשיורדים במדרגות מהגג של דיזנגוף סנטר מגיעים ישר לפתח האולם הגדול של קולנוע לב, אולם מספר אחת. אולי זה אפילו קצת מזכיר לי את הירידה לקולנוע גת שכבר לא קיים. אולי ככה אפשר להרגיש חיבור יותר חזק לאחד המקומות האחרונים שמרגישים קולנוע. לב מציג לא רק את שוברי הקופות וסרטים לכל המשפחה, אלא קולנוע אחר שונה ומאתגר שחשוב וראוי להציג. וטוב שהוא קיים. הלב. דיזנגוף 50

מתברר שיש כניסה סודית. קולנוע לב (צילום: יחסי ציבור)

5. האגם הגווע

בתחילת רחוב לבונטין יש חנות קטנה ומסתורית – עם שעות פתיחה לא רגילות – של קומיקסים (אולי יותר נכון להגיד רומנים גרפיים). בכל מקרה, אם לצטט מתוך אתר החנות: "האגם הגווע הינו מחווה חיה לאגם הילדות של כולנו, זה שבשנותינו הבוגרות אנחנו הרבה פעמים נוטים לייבש". ואני, קצת כמו חתולי הרחוב בקיץ שמחפשים את צלוחית המים, מגיע לאגם להרוות את צימאוני. לבונטין 2

קצת מקום לאינדי וקומיקס. האגם הגווע (צילום: לירון רודיק)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

אני לא כל כך בטוח וגם לא לגמרי יודע אם הסיבה היא המחסור בשירותים ציבורים או התפוצצות אוכלוסין של בעלי הכלבים בעיר, אבל ריחות לא כל כך סימפטיים השתלטו על המרחב הציבורי.

אולי פשוט יותר כאלה? שירותים ציבוריים בתל אביב (צילום: מיכאל צרפתי, ג'ייסידקו)

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אנשים פשוטים (סרט).

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
קונצרט הסיום של הבן שלי בקונסרבטuריון עם הרכב הג׳אז שלו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
זזים. תנועה אזרחית של ערבים ויהודים שמקדמים יחד דמוקרטיה, שוויון ואזרחות פעילה ומשתתפת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל תל אביבי.ת שמנסה לעשות שינוי, ליזום ולהשפיע בכל דרך על המציאות האיומה בה אנחנו נמצאים. 

מה יהיה?
יותר קשה.