בין קולינריה לדראג ובין הזונות לגלים. העיר של אודי שניידר
אודי שניידר, כמעט פינאליסט ב"הכוכב הבא" (הפסד שלנו), יופיע ביום ראשון בערב מיוחד של ג'ין הנדריקס במסעדת גילה וננסי, אז יצאנו איתו לסיבוב בין קולנוע שנסגר, אחת הפינות היפות בעיר ו-4 דקות של חשגוזים עם מרגול, וקיבלנו תשובה טובה מאוד לשאלה "מה יהיה?". זאת העיר שלו
>> המבנה הכי יפה בתל אביב ופארק עצום לרוץ בו // העיר של סמג'
>> היא בת 93 והיא משגעת את הסצנה // העיר של חואניטה כהן סמית'
1. טיילת הפארק החופי
את שנות נעוריי ביליתי בתור "תלמיד" בבית הספר הכפר הירוק. לכן, מטבע הדברים, כשהייתי מבריז מהלימודים יחד עם חבריי הצפונבוניים, את ימי הקיץ (כלומר רוב השנה) היינו מעבירים בחוף תל ברוך – הצוק. עם השנים התחלתי לפתח יחסים עם החוף הזה ועם המצוק שמעליו. אח, כמה נשיקות אסורות, רחצות ליליות בעירום, פייסלים מוחרשים וסתם ימים של אור ושמחת נעורים העברתי שם על החוף ועל החולות של הצוק, לפני שצריך להתבגר. לפני שנה פחות או יותר נפתחה הטיילת החדשה שנבנתה על הצוק, שמתחילה בתל ברוך ומסתיימת במגדלי הסי אנד סאן. והיא יפהפיה. ברמות על. ממליץ לכם לנסוע לבדוק. נכון לכרגע, אולי אחת הפינות הכי יפות בעיר. כשאני רוצה להרגע ולתפוס ראש אני נוסע לשם, בעיקר בחורף או בלילה כשאין הרבה אנשים, ובין הזונות לגלים אני מוצא שקט ושלווה.
2. פארק המסילה
סלחו לי מראש על הבחירה הנדושה, אבל אין מה לעשות. רוב מוחלט של הפעמים שאני יוצא עם חברים לשבת איפשהו – זה יהיה לפארק המסילה. באמת אין מה לעשות. יש בו הכל. מחד, ספוט נפלא וירוק שתענוג להתפרקד על תל הדשא בשישי-שבת אחר הצהריים עם בירה וחברים ולהשקיף על כל מי שאי פעם הכרת בערך חולף מולך ומנופף לשלום. ומאידך, במתחם קטן של 400 מטר רבוע בערך, שוכנים כל כך הרבה מוסדות אייקוניים: התדר, הרומנו, הפיצה בתדר, האוגנדה, הסקייריידר, הקיסה, פסטה לאבה, המיראז׳… בקיצור, הולכים לתדר. אין מה לעשות.
3. קולנוע קנדה
אני כואב את לכתו של קולנוע קנדה. חושב עליו הרבה. מהרגע שהוא נפתח, מהר מאוד הוא הפך לבית. בניצוחם של שלושת המוסקטרים יהלי קליין, עידו ברק ועידו גביש, קולנוע קנדה היה ביי פאר המקום הכי מגניב בעיר. בזכות הראש והטעם המוטרף שלהם, שלושה ימים בשבוע במשך כמה שנים כל הקרנה הייתה חוויה אקספרימנטלית, מצחיקה, מרגשת ומחשגזת. בין הקלאסיקות של דייויד לינץ׳ וקובריק, לבין קולנוע הודי או קאלט יפני, לבין סרטי ילדים ישראליים איזוטריים מהניינטיז, נוצר מרקם מאוד ספציפי וממכר שהוא פשוט האופי של האנשים שהם המקום. מודה לקב"ה שיצא לי להיות שם מההקרנות הראשונות כשעוד היה מותר לעשן בתוך האולם ועד ההקרנה האחרונה בהחלט. האם הוא אי פעם יפתח שוב? אולי כן, אולי לא. בינתיים אמליץ לכם על שני מקומות שקצת ממלאים אצלי את החלל: הראשון קולנוע יפו, והשני קולנוע לימבו במרץ שתיים.
4. הבארבי החדש
בעיניי הוא עוד יותר טוב מהקודם, והקודם היה נהדר. משהו במיקום החדש ביפו על הים, ובעיצוב ההיסטרי עם השנדליר העצום, פשוט עושה לי את זה. בא לי להתנדנד על השנדליר. נזכרתי עכשיו בהופעה הראשונה שהלכתי לראות בבארבי החדש – זו הייתה הופעה של קורין אלאל זכרונה לברכה. לא יכול להסביר לכם כמה הערב הזה היה מרגש ועוצמתי. וכמובן, בחיים לא אשכח את אותו שישי בצהריים לפני כמה שבועות שבו מרגול (פאקינג מרגול) אירחה אותי בהופעה שלה בבארבי וביצענו יחד את שירה האלמותי "כל כך מוכר", השיר שזיכה אותי ב-15 דקות של תהילה וב-4 דקות מחשגזות על הבמה בבארבי עם פאקינג מרגול.
5. גילה וננסי
אייל שני הוא גאון. אייל שני הוא נביא. אייל שני ומסעדותיו הפכו לחלק בלתי נפרד מהקולינריה והתרבות של תל אביב. אבל בשבילי היהלום שבכתר היא מסעדת גילה וננסי. בשיתוף עם הפאג, מסעדת גילה היא הומאז' יפהפה לקהילה הגאה, ולשתיים מהנשים הכי חשובות בהיסטוריה של הקהילה בארץ – גילה גולדשטיין וננסי שניידר. זה באמת נכון מה שאומרים, שטראנסיות תמיד היו הכוח החלוץ במאבק של הקהילה הגאה. כשגילה גולדשטיין חלמה להיות כוכבת כמו לייזה מינלי אבל קיבלה מכות משוטרים ובילתה לילות באבו כביר, היא לימדה אותנו שאין מחיר לחופש שלנו, ושאין טעם בחיים אם הם לא מלאים בחופש להיות מי שאת באמת, בלי להתנצל ובלי לדפוק חשבון. והן שתיהן היו באמת כוכבות.
המסעדה, שמלאה בציטוטים האייקוניים של גילה ושל ננסי ומעוצבת בטעם היסטרי, היא שילוב שלא נראה מסוגו בארץ וספק אם בעולם של מסעדת פיין-דיינינג עם הופעות דראג נון סטופ כל פאקינג ערב. והמלכות באמת כל כך מוכשרות ונהדרות: ונסה פלסטיקו, רג'ינה ג'ונג', הוריקן קטרינה ועוד רבות וטובות. מוריד בפניכן את הכובע. בקיצור, אוכל טוב, אווירה טובה, אלכוהול טוב ודראג משובח, מה עוד נבקש אמור מה עוד?!?! 10/10 במדד שלי.
לבונטין 8
מקום לא אהוב בעיר:
דיזנגוף סנטר. יש מה להסביר? לא אוהב להרגיש כאילו אני בחדר בריחה בלי שבחרתי ללכת לאחד כזה מיוזמתי. אני נכנס לסנטר ופשוט לא מצליח לצאת.
השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אני חושב שהתיאטרון הרפרטוארי בארץ במצב לא טוב. בין מחזות הזמר לקומדיות המטופשות קשה למצוא הצגה אחת טובה. אבל יש אחת כזאת. "ריצ'ארד השלישי" בתיאטרון גשר. בבימויו של איתי טיראן ועם תצוגת משחק אדירה של האחת והיחידה יבגניה דודינה ושל כל הקאסט המופלא, הצליחו ליצור בתיאטרון גשר מאסטרפיס. בפואטיקה של שייקספיר, שהיטיב לנסח את התמצית של המין האנושי על כיעורה ויופיה באופן מושלם, הצליח טיראן להפוך כל אבן בטקסט, ובפרשנותו לבנות עולם פוסט-מודרני אכזרי שנשלט על ידי מלך ציני שאין לו שום עכבה מוסרית, שהעונג היחיד שלו הוא לשחק במשחק המקיאווליסטי, ולהשאיר אחריו הרס וחורבן. בכל פרט הכי קטן בהצגה הושקעה מחשבה עצומה, לכל בחירה יש נימוק והצדקה, מהצליעה של דודינה עם הנעליים הלא סימטריות, ועד המוזיקה שכל הזמן מהדהדת לנו הצופים את המציאות הישראלית הכואבת. פשוט מבריק. יצאתי מההצגה נפעם, סוף סוף ראיתי בארץ הפקת תיאטרון גדולה באמת.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט החדש של רועי אסף, "מופע טוטאל". הגעתי סקפטי, ומהר מאוד הבנתי שמדובר באחד הסרטים החשובים שנעשו פה בשנים האחרונות. לא רוצה להכביר במילים על העלילה כדי לא לספיילר, אבל כן אגיד שהסרט מצליח לגעת בבטן הרכה של הישראליות בכל כך הרבה רבדים. זיקוק של כל מה שכואב באקלים הפוליטי בארץ בתקופה הטעונה והעגומה שאנחנו חיים בה, מבלי להתפשר על האיכות של הדרמה, הרגש והמבע הקולנועי. התיאטרליות המיוחדת של רועי אסף פשוט מהפנטת, אי אפשר להוריד את העיניים מהמסך. סרט גם וירטואוזי, גם מרגש, וגם חשוב כל כך, הלוואי שכל ישראלי יצפה בו.
לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
המאבק להשבת החטופים. אל תתעצלו וצאו לכיכר החטופים. אנחנו בישורת האחרונה, על אחריותנו כציבור לדאוג שכולם כולל כולם חוזרים הביתה ולא משאירים אף אחד מאחור. זה יותר חשוב מהכל.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
המאייר והאקטיביסט זאב אנגלמאייר. תמונה שווה אלף מילים, וזאב מצליח לצייר את הרגשות של כולנו בצורה כל כך מדוייקת, ולאייר כאב ונחמה.
מה יהיה?
מה יהיה? אני לא אופטימי בכלל לגבי המצב במדינה, כולנו צריכים להתעורר, להבין שאנחנו צועדים בכיוון לא טוב ושעוד יש לנו כוח להשפיע על המציאות ועל העתיד שלנו. כדאי שנפעל עכשיו לפני שיהיה מאוחר מדי. תל אביב בשבילי היא כמו בועה של ליברליות וחופש, צריך לשמור על זה בכל מחיר.