האופטימיות הקוסמית של הישראלים הליברליים חטפה היום מכה נוספת, עם ההודעה על סגירתה של מסעדת "גילה וננסי" של אייל שני ושחר סגל בברלין, כפי שדיווח לירן שבתאי ב-N12. ולא שזה יעצור אנשי עסקים ומסעדנים ישראלים מלשאוף להביא את הטעם שלהם לחו"ל, אבל סיפורה הכה-מבאס על קבלת הפנים הקשה שקיבלה "גילה וננסי" בגרמניה עוד ישאר כסיפור אזהרה לאחרים, עם מסקנות מדאיגות על רעילות המותג הישראלי בכללותו ברחבי העולם.
>> אייס אייס בייבי: בית הקפה הקר הראשון בעיר נפתח על בוגרשוב

ראשית הסיפור מתחיל בקיץ 2025, אז רצו קבוצת "החבר'ה הטובים" של אייל שני ושחר סגל להשיק סניף ראשון בחו"ל ל"גילה וננסי", מסעדת הדראג-קלאב-איילשניזם שהקימו במלון Play עם קבוצת PAG. הפורמט הדקדנטי ששילב בין מזון של שני, פאר מסוגנן ומופעי דראג בלב המסעדה הרגיש גם לנו כמושלם לבון-טון הברלינאי, אך כנראה שהברלינאים לא קיבלו את המסר.

המסעדה, שנועדה להיפתח ביולי 25, דחתה את ההשקה (לפחות פעמיים!) עקב איומי הפגנות של ארגנוים פרו-פלסטינאים בואכה אנטי ישראלים כמו BDS, שקיימו הפגנות ואיימו בהפרות סדר. מעבר לאנטי-ישראליות כללית, המפגינים נטפלו ל"גילה וננסי" גם בשל האשמה בפינקוושינג, אך גם בשל מעורבותו של שחר סגל כדובר קרן הסיוע ההומניטרי לעזה GHF, בחירה שהובילה גם למחאות פנימיות פה בארץולהיפרדות של "תרבות של סולידריות" מתדר, אי שם באותו קיץ סוער.

לבסוף המסעדה נפתחה רק בספטמבר 25, תחת אבטחה כבדה ורעש תקשורתי לא בהכרח חיובי, ולא הצליחה להתרומם מעמדת החיסרון איתו החלה במהלך 8 חודשי פעילותה, וכעת כאמור תיסגר בברלין (אם כי הסניף בלבונטין ימשיך בכל הנצנצים). עם זאת, אולי כדאי שלא תנקעו את הפיתה, כי גם אחרי הסגירה הזו לקבוצת "החבר'ה הטובים" נשארו כמה עשרות של מסעדות מחוץ לישראל שגם אם עומדות לפעמים מול הפגנות, לא מראות סימני האטה או סגירה בקרוב.

• אוכלים שותים
• גילה וננסי
• ברלין
• אייל שני

Witness Protection Program הוקמה לפני ארבע שנים, מתוך רצון לייצר מרחב שבו מוזיקאים יכולים להוציא מוזיקה בלי להרים את היד, בלי להצטלם, בלי “לשווק את עצמם” – רק ליצור ולשחרר.השמות פיקטיביים, הזהויות מומצאות, המוזיקה – אמיתית לחלוטין.אני משתמש בשם טרולס יורי – שילוב של שם דני ושם רוסי, בלי שום קשר למשפחה שלי או למוצא. סתם כי אהבתי איך זה נשמע. את דאווין ורדה הכרתי דרך הפעילות בלייבל. המוזיקה שלי נוטה לצד האפל, שלו לכיוון בהיר יותר. אבל שנינו הבנו מהר מאוד שאנחנו מדברים באותה שפה – שפה שאין בה שמות פרטיים, אלא רק צלילים, שכבות וניואנסים.

הבחירה להישאר מאחורי שם בדוי לא נולדה כרעיון שיווקי. בהתחלה זה בלית ברירה – שילוב של סיבות אישיות ומקצועיות. אבל משם זה התפתח לאידיאולוגיה. הבנו שיש בזה משהו משחרר. מוזיקה שיוצאת בלי קונטקסט אישי, לאומי או סגנוני. בלי המטען של כל המוזיקה שעשית עד לאותה נקודה, בשמות "האמיתיים" שלך. לשלוח פרומו לחברים, בלי שהם יודעים שזה אתה. לראות מי עונה, מי מתעלם. לגלות שמישהו בניו זילנד השמיע בתכנית הרדיו שלו. שמישהי בצרפת מחכה בקוצר רוח לריליס הבא. שמישהו בלונדון קונה את כל הריליסים בבנדקמפ.

זו לא המצאה שלנו, כמובן.
בשנות ה־80' המאוחרות ותחילת ה־90' זו הייתה הנורמה. כמעט אף אחד לא הוציא טכנו, האוס, ג’אנגל או גאראז’ תחת שמו האמיתי. היו מאות (אם לא אלפים) של מפיקים, שהקליטו טראקים בחדרי שינה, והוציאו אותם תחת שמות בדויים – לפעמים רק עם מדבקה לבנה, בלי קרדיט בכלל.הם כונו בזלזול “Faceless Techno Boffins” – חנונים אלמוניים של מוזיקה אלקטרונית. אבל בפועל, הם לבשו את הכינוי כאות כבוד – הם היו הפסקול של המסיבות, של הרחבות, של סופי השבוע, של תחנות הרדיו הפיראטיות. של התשוקה.

>> למה אני סוגר את הברים שלי ועוזב את תל אביב? בגלל העירייה // טור אישי
>> לכו לישון: גם סגירת בנדיקט רוטשילד מסמנת את סוף עידן חיי הלילה

גם מי שכבר ביסס שם – המשיך לפעול תחת זהויות נוספות, מוציא מוזיקה בשלל שמות שונים, תחת כינויים מסתוריים ואיזוטריים. והיו אחרים שהפכו את האנונימיות לזהות המוזיקלית שלהם:

• מודימן, שתיקלט מאחורי וילון.
• SBTRKT, שבחר ליצור דמות עטופה במסכה שבטית.
• מוריס פולטון, שממעט להתראיין ויוצר בשלל שמות פיקטיביים.
• Underground Resistance ודרקסיה – שפעלו בין מסכות, שמות בדויים וסיפורים בדיוניים על עולמות תת־ימיים ומאבקים חברתיים.
• דאפט פאנק עם הקסדות הזוהרות.
• דדמאוס, מרשמלו – גם הם יצרו לעצמם מסכות, אבל לאו דווקא כדי להיעלם – אלא כדי להמציא מחדש את הדמות המוזיקלית.

ב-WPP, המקרה שלנו, הבחירה הזו הפכה לעמדה. להוציא מוזיקה בלי לנופף. לראות לאן היא מגיעה בלי פוש חיצוני. להאמין בכוח של הקול, ולא של התמונה.אבל העולם לא עומד במקום. בשבועות האחרונים אנחנו רואים יותר ויותר אמנים “פיקטיביים” – לא כאלה שברחו מאור הזרקורים, אלא כאלה שמעולם לא היו שם. דמויות מומצאות, שמות מומצאים, ביוגרפיות מפוברקות ומוזיקה שנוצרה על ידי בינה מלאכותית והוזנה לפלטפורמות סטרימינג בקצב תעשייתי.

הקהל, בצדק, מתחיל לבעבע. אנשים מבינים שיש הבדל בין להסתיר פנים אנושיות, לבין לא להיות אנושי בכלל. הם מתחילים להבחין בין מוזיקה שנוצרה מתוך נשימה, רגש, סאבטקסט – לבין אוסף של דגימות משוכפלות שנוצרו על ידי מנוע טקסט־לצליל.

לכן החלטנו לצאת לרחבה.
בפעם הראשונה, Witness Protection Program מקיים אירוע פיזי. לא רק ריליסים, לא רק לינקים – אלא מסיבה אמיתית, בשיתוף עם החברים מעד 120.אנחנו עדיין לא מראים את כל הפנים, אבל אנחנו שם. פועמים. עם ווליום. עם קהל. עם מוזיקה. אתכם.טרקים שלנו כבר השתלבו בסטים של ארול אלקן, ריצ׳רד סן (דו יו רדיו), שון ג׳ונסטון (ALFOS), סברינו (הורס מיט דיסקו), ג׳סטין סטראוס (ניו יורק), טים סוויני (ביטס אין ספייס), ביל ברוסטר (DJ History), כריס מאסי (Sprechen), הוגו טאסיס (איביזה סוניקה), Lauer, קטיה רוגה, נסקה (הארד פיסט), כריס קוקו, וגם בארץ על ידי דיג'ייאים בטווח שבין עמרי סמדר לאלה גוטמן.

>> בואו לשמוע אותנו, לצד נבחרת המוכשרים הנוספת – דן יואל, נדב רביד, נועה ארגוב ורועי שפילמן – ביום שישי, 1.8.25, 22:00 במועדון הננסי ברחוב לבונטין 8 תל אביב.הכרטיסים מחכים לכם כאן

• יוצרים כותבים
• ❤ תרבות
• חיי לילה
• מוזיקה אלקטרונית
• נדב רביד
• לוטננט דן
• גילה וננסי

זה לא סוד שאנחנו כאן ב"טיים אאוט" מעריצים את מפעלות אייל שני ושחר סגל בתל אביב, על כל השטיקים והמגרעות ותינוקות הכרובית שנמסו באש תופת לתוך עליהם. מאז פתיחת הסלון ב-2008 והמזנון ב-2011, השתלטה קבוצת "החבר'ה היותר טובים" על העיר, ואחרי פתיחתן של מסעדת הגלאם גילה וננסי והגלידריה המופלאה קסטה בשנה שעברה, היא אוחזת כיום ב-12 עסקי אוכל עירוניים שהפכו ברובם לאייקון מקומי בלתי ניתן לחיקוי.

יש לנו מדי פעם ביקורת קשה על המחירים, על חוסר היציבות, על הגימיקים ועל הפיוטים בתפריט, אבל יש לנו גם ואולי בעיקר אוקיינוס (כן כן) של הערכה לדרך שעשה שני משף ירושלמי קפריזי ומסתבך למגדלור קולינרי שהגדיר מחדש בגאון את המטבח התל אביבי. עכשיו כשהוא אוחז בכוכב מישלן ניו יורקי, עם עשרות שלוחות של מותגיו ברחבי העולם, הגיעה העת לבחון, לדסקס ולדרג את כל מה שהוא מציע לנו כאן ברחובות שלנו. זה לא מעט בכלל, אולי אפילו גובל ביותר מדי. אפשר בהחלט להתווכח עם ההצלחה. הרבה יותר קשה להתווכח עם הגאונות.

>> 34 מסעדות הקז'ואל דיינג הכי טובות בתל אביב
>> מקומות מומלצים לאכול ולשתות בהם בפארק המסילה

12. דבורה

אוכל:רוסטביף קרפצ'ו וכל החשודים המידיים בביצוע כשר.3
אווירה:מסעדה כשרה בבית מלון בבן יהודה. תבינו לבד.2
מחיר:ממוצע למסעדות אייל שני.4
אייל שניזם: 4,בגלל המטבח הפתוח ובר גדול בצורת חי"ת, שמצליחים להיות הלב הפועם של המקום. כמעט5על הניסיון המטריל להגיש מנות על צעצועי חוף מפלסטיק שהתקבל בזעם רב בזמנו.

11. ג'אז קיסה

אוכל:מנות משתנות באופן קבוע שבוקעות מהמטבח של רומנו (אך לא בהכרח מהתפריט שלו). כלומר, הג'אז בר הכי טעים בעיר.4
אווירה:היפ, הייפ, הופ.5
מחיר:בינוני-גבוה.4
אייל שניזם:לא כל כך מורגש, אבל אתם אוכלים מתוך שקיות נייר ומעל גבי קרטונים מוזהבים בתוך ג'אז בר יפני בתוך בית רומנו, שזה די הכי אייל שני. או דיוויד לינץ'.3

10. קפה מיראז'

אוכל:כריכים ומאפים בבוקר, דגים ופירות ים מהצהריים עד הלילה, ספק אם יש עוד בית קפה בעיר שמציג תפריט כזה.4
אווירה: פארק המסילה במיטבו.4
מחיר: יקר מדי לבית קפה.4
אייל שניזם: לא כל כך.2

9. מזנון

אוכלברשת הפאסט פוד של אייל שני יש מילויים מוצלחים יותר (לבן, סטייק אנד אגז) ופחות (פיתה בולונז? סירייסלי?), אבל העיקרון פשוט ומנצח ולכן הוא מצליח בכל העולם.4 מתוך 5.
אווירהקולנית, קז'ואלית והיפסטרית. מותר למסור בקופה שם מונפץ שכמובן לא תזהו ברגע האמת.5
מחירבגבולות המקובל בז'אנר, עם זליגות קלות לצדדים. 30 שקלים עבור פיתה ותפוח אדמה הם הרבה יותר מדי, כנראה פיצוי על פיתות הבשר שמתומחרות בקצת יותר התחשבות.3.
אייל שניזם: 5בגלל הרילסים הגאוניים.

8. מלכה

אוכלקופי פייסט לתפריטי אייל שני בגרסה כשרה פלאס אגף מאפים שווה וכמובן שניצל ממולא פירה, הברקה שרק מוח גאוני מסוגל לייצר.4.
אווירהתוססת עם כיפה.3.
מחירריבוי אופציות בטווח הביניים (60-70 ש"ח), כנראה מתוך התחשבות יפה בקהל שומר מסורת.4.
אייל שניזםאלמלא עגבניות כדקורציה והתפריט המתפייט, לא בטוח שתזהו שהיא שלו.2.

7. פיצה תדר *

אוכל:אוי הפיצה, הפיצה…5
אווירה:כשיש אירועים צפוף ושמח, כשאין אירועים שקט יחסית (תלוי בשעה ולוח השידורים). אנחנו אוהבים את התדר בשני המקרים, אבל מבחינת הפיצה יותר כיף באחרון.5
מחיר:אוי הפיצה, הפיצה…3
אייל שניזם:בקטנה, שכן המקום אינו שייך לשני אך הוא חלק בלתי נפרד ממנו.2.

6. רומנו

אוכל:שוב רוסטביף קרפצ'ו וחריפים מסוחררים. חפשו את הספיישלים של פאשה צ'קין, השף בפועל שנכנס לתפקיד לאחרונה.3.
אווירה:קצת יותר רגועה מהתדר שבקומת הקרקע, ועדיין כיפית מאוד, כולל מסיבות שמתלקחות לעיתים בסופ"ש ואחת מעמדות הדי.ג'יי האהובות בעיר.5.
מחיר:כבר היינו בסרט הזה.4.
אייל שניזם: 3.5, כי הידיים בכל זאת ידי אייל.

5. פורט סעיד

אוכל:רוסטביף קרפצ'ו, שקית שעועית ושאר החשודים המיידיים. אין מה להתלונן.4.
אווירה:כיפית וקז'ואלית ברמת כפכפים וכלב, מוזיקה מעולה, תור שמח.5.
מחיר:דומה לשאר המסעדות, אבל ממקום כל כך קז'ואלי אפשר היה לצפות ליותר התחשבות.4.
אייל שניזם:רוח הקבוצה כולה שורה על המקום ומאזנת אותו.3.

4. קסטה

אוכל:חוצפה כמה שהגלידה הזאת טובה. חמאת מרווה ולבנדר, אורז קלוי ומחמצת – הגלידה בקסטה כל כך מיוחדת עד שהמוח משגר שוב ושוב אותות וואו.5.
אווירהכמו בתור תל אביבי טיפוסי מינוס העצבים כי באנו ליהנות.3.
מחירממוצע בשוק עם דובדבן בקצפת: בסוף היום הגלידה נמכרת בחצי מחיר כדי לפנות מקום למחר. אהבנו.2.
אייל שניזםמינימלי, בלי סחרורים ופירוטכניקה, רק הגלידה מדברת.2(שזה טוב מאוד לפעמים, כן?)

3. גילה וננסי

אוכל:תמהיל מאוזן של מנות אייל שני קלאסיות ומחוות שוברות שגרה למנות קלאסיות, שרימפס קוקטייל ופפר סטייק למשל.4.
אווירה:הקרחנה של הפאג מתובלת בהופעות דראג קווינס. מוי כיף.5.
מחיר:יקר יותר מהמזנון, זול יותר מהסלון.4.
אייל שניזם:קשה להצביע על הגבול בין השף והפאג אבל הטירוף דומה ולכן4.

2. צפון אברקסס

אוכלחריפים מסוחררים וסוכריות תינוקות קישואים, שניצל מתחת של פרה ופיצה עורות ירוקים – בצפון אברקסס כל הטירוף התחיל, ויש כבוד. אם טעמתם את כל הנ"ל ומתחשק לחדש, לכו על הספיישלים.4.
אווירהסולידית למדי עם אופציה להפתעות.4.
מחיריקר.4.
אייל שניזם:5.בתבניתו ובצלם דמותו.

1. הסלון

אוכל:מה שלטבחים מתחשק לבשל באותו יום. ותמיד מעולה ביותר.5.
אווירה:ידועה לשמצה. רגועה יחסית בסיט ראשון, קרחנת על חלל בסיט השני. לכן3ותבחרו מה מתאים לכם.
מחיר:שובר מפרקות. לפי התפריט באונטופו, מחירי המנות נעים בין 79-320 ש"ח, אבל יש לנו חשד שהוא אינו מעודכן. בכל מקרה, תתכוננו לגיהוץ מסיבי של האשראי.5.
אייל שניזם 5בגלל כל הנ"ל.

• אוכלים שותים
• אייל שני
• הסלון
• צפון אברקסס
• גילה וננסי
• קסטה
• פורט סעיד