סיר קציצות מטורף וקפה שזחלתי בו על הרצפה. זאת העיר של אורי צור
"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים מוכרים בוחרים את המקומות האהובים עליהם. והפעם: אורי צור, השף של מסעדת טרטוריה מקומית שהתפנתה מגבול לבנון ונודדת מאז ברחבי העיר, חוזר אל המקומות של ילדותו התל אביבית וממליץ להשלים עם חוסר הוודאות ולעשות כמה שיותר טוב לעולם
>> אורי צור, תל אביבי במקור, התגורר בארבע השנים האחרונות במתת והיה השף של מסעדת טרטוריה מקומית במושב שומרה שליד גבול לבנון, שהתארחה מאז פרוץ המלחמה לערבי פופ אפ במספר לוקיישנים תל אביבים אהובים ועד לאחרונה בקוצ'ינה הס. כרגע הוא מסבלט דירה בעיר, טס לחודש של בישולים במחוזות אמיליה רומאנה באיטליה ושוקל את צעדיו. "זו הזדמנות לחשוב מה אני אוהב בתל אביב"
>> העיר של שף אליעד דנון: שווארמה של פעם ושיר שעוזר להתמודד
>> העיר של אזולי בר: האחים אזולאי במילואים. בנות הזוג על זה
1. גלבי (המקום/המטבח של ענת)
אישה יקרה שאירחה אותנו לפופ אפ ורק אז גיליתי איזה אוכל טעים היא מכינה, ברמה לא הגיונית בכלל. אני אוהב להסתובב בשוק הכרמל, לבחור ירקות, להגיד שלום להמון אנשים שאני מכיר ואז לשבת אצל ענת על סיר קציצות מטורף.
סמטת הכרמל 23
2. יער המאכל 668
גינה קהילתית שאני מאוד אוהב, במיוחד בגלל פינת הקומפוסט. מתנדבים מהשכונה עושים עבודה נהדרת עם ילדי האזור ואני יכול לשלוח את כל הפסולת שלי לשם, כמו שעשיתי בצפון. מקום שמזכיר לי את הבית בתוך האורבניות התעשייתית.
רחוב דוליצקי פינת רחוב 668
3. קפה אלקלעי
גדלתי בשכונת בזל וכילד אני זוכר את עצמי זוחל על רצפת העץ של קפה אלקלעי. פעם בכמה זמן אני עדיין יושב שם עם אבא לקפה.
אלקלעי 1
4. ברבוניה בר
מקום אחר בזמן אחר, עם ריח ששולח אותך לנוסטלגיה ואוכל פשוט ומדויק.
בן יהודה 192
5. עסיס
מעבר לכך שנטלי שפריר מביאה יינות טבעיים והיא סמן ימני בתחום, אחת לשבוע ביום רביעי היא פותחת בסטודיו שלה מעין בר, וזאת הזדמנות לשתות כוס יין טוב ולאכול משהו קטן. ביום שישי הסטודיו פתוח למכירת יין.
וולפסון 9, קומה שנייה
מקום לא אהוב בעיר
אני משתגע לראות פינות זבל לא מטופלות ובמיוחד פחים ירוקים בלי מכסה. אני לא מבין איך עיר כמו תל אביב, שמשקיעה כל כך הרבה ברכבת קלה ופיתוח עירוני – ניהול אשפה חייב להיות במקום הראשון. לא הגיוני לראות פינות זבל פתוחות וראיתי כאלו לא מעט גם ברחוב אלנבי, כשעשינו את הפופ אפ בהס 4.
השאלון
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הלכתי להופעה של אבישי כהן בהיכל התרבות עם רביעיית כלי מיתר של הפילהרמונית ונהניתי מאוד. זו הייתה הופעת תרומה לקיבוץ ניר עוז בנוכחות פעילים והורים והיה מרגש מאוד. מאז שהייתי עם סבא שלי באופרה בפריז נפתח לי משהו בעולם המוזיקה הקלאסית.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
Get Back של הביטלס, סרט בן ארבע שעות שמחולק לארבעה פרקים עם פוטג'ים ערוכים מהקלטת האלבום Let It Be. רואים את הדינמיקות בין הביטלס, איך הם מתלבשים וזזים וכותבים שירים. גם לשם יש משמעות בעיניי במיוחד בתקופה זאת, אין ברירה וחייבים לשחרר. הסרט והמוזיקה מלווים אותי מאז.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
המיזם הקולינרי להצלת מזון "אדמה לאדם", שמובילים איילה נוי מאיר מבית הבד ריש לקיש והשף יניב גור אריה, זו יוזמה נהדרת שהתפתחה במלחמה. אפשר לעזור להם להתנדב בשדות לאסוף מזון אחרי קטיף או להגיע לשוק שישי ביישוב ציפורי ולקנות ירקות מוצלים.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
זה קצת מתחכם, אבל לדעתי צריך להרים לתל אביבים שקוראים את המדור הזה עכשיו. שיעמדו מול המראה, יתנו לעצמם כיף ויצאו החוצה להמשיך ולעשות טוב לאחרים.
מה יהיה?
כמי שנאלץ לעזוב את הבית שלו ואת כל מה שהוא חשב שקבוע – אני לא יודע איך לענות לשאלה הזו. אני מבין שאין במה להיאחז ואף אחד לא יכול להבטיח לנו שום דבר, ולכן הדבר הכי נכון לעשות הוא להשלים עם חוסר הוודאות ולעשות כמה שיותר טוב לעולם. מה שבטוח הוא שעוד מעט אביב ואחר כך קיץ, ועכשיו זמן טוב לשתול צמחים ולזרוע זרעים של תקווה.