כשקופץ לעתים השד שמבקש לקרוע את העיר: המקומות של אייל שכטר

1. המנזר והלוציפר

שרירי הבילוי שלי נחלשו מאוד בשנים האחרונות. ממה שאני זוכר מהשנים שהם היו חזקים ומפותחים – לא בטוח שאני מצטער על זה. אבל לפעמים קופץ שד קטן ומבקש שנצא יחד לקרוע את העיר, ומכיוון שאני מכיר אותו ויודע מה הוא יודע לעולל, אני בוחר בשנים האחרונות במקומות הרבה יותר קטנים וסולידיים יחסית. הבר של "המנזר" בדרך כלל שקט לי ונעים ומדי פעם, אם אני כבר באזור, אני מוסיף גיחה ל"לוציפר".
אלנבי 60, אלנבי 97

מנזר (צילום: יולי גורודינסקי)

2. חומוס אבו דאבי

אני די אוהב חומוס. לא חומוסולוג גדול ובטח לא מתכוון להיכנס לדקויות המעיקות של אנשי החומוס, רוב חומוסיות העיר, בטח אלה שמחזיקות מעמד הרבה זמן, מספיק טובות לטעמי. אני עוצר מדי פעם באחת אקראית בשיטוטי בעיר ואוכל. ובכל זאת – "אבו דאבי" טעימה לי יותר מכולן. אולי כי זה גם מספיק קרוב לסנטר האהוב.
המלך ג'ורג' 81

חומוס אבו דאבי. מתוך פייסבוק

3. תיאטרון תמונע

תמונע היא בית. אני משחק בתוכה, עובד בה, מבלה. הרבה פעמים אחרי הצגה אני שותה בירה קרה וצ'ייסר טעים, וכבר נשאר לראות את ההופעה שאחרי ההצגה שלי. זה מקום נפלא, עם אנשים מופלאים, הצגות מרשימות והכל בעמל גדול ותנופה כבירה ששמורה לאנשי מלאכת הפרינג'. בית אמיתי שמצאתי לפני הרבה שנים וכנראה שיישאר ביתי לנצח. יש לי עוד בית כזה בבאר שבע, אבל אנחנו עכשיו בענייני תל אביב.
שונצינו 8

4. שוק הכרמל

פעם בכמה זמן אני גונב את אחת הילדות שלי מבית ספר והולכים לטייל בשוק הכרמל. מסתובבים, מסתחררים, אוכלים ובעיקר נהנים להיות חלק מזרם דם חם ושוצף שכזה.

שוק הכרמל. צילום: shutterstock

5. שדרת יד לבנים

אני אוהב לתרגל טקסטים תוך הליכה. שדרת יד לבנים של איזור ביתי היא נהדרות ומזמינה, בעיקר בגלל הצל והשקט.

בימים אלה משחק אייל שכטר בהצגות "מנחם יוצא למלחמה" בתיאטרון תמונע ו-"#הדה" של תיאטרון הפרינג' ב"ש שתעלה במסגרת פסטיבל "קיפוד הזהב" (18-26.11)