חדר בים ורחם במקום הכי רועש והומה: המקומות של אפרת מישורי

1. התחתית

בית קפה, מסעדה, וליתר דיוק מוסד תל אביבי ותיק, שהתחיל כקיוסק של שלושה חתיכים ונעשה לאימפריה של חצי רחוב. מקום כיפי ופתוח בכל המובנים: אפשר לבוא בכל שעה, בכל מצב נפשי ובכל סטטוס חברתי. אני כותבת שם, פוגשת שם במקרה ולא במקרה, אוכלת שם עם הבן שלי ארוחות שישי ותמיד עוברת שם בדרכי הביתה. כשהתחתית קיימת בחיי אני שוכחת לציין אותה.
לינקולן 9

התחתית (צילום: דין אהרוני רולנד)

2. חוף הים

תחנת מציל שפתוחה כל השנה, מאוישת בוויקינגים שחומים ועזי מבט, שדופקים הופעות עם החסקה. בחוף יש פרלמנט צבעוני וקבוע של מתרחצי/ות בוקר מבעלת בסטה ועד שופטת, אנשי חופש שרואים את האופק כל יום ומבינים שלא קובעים בים, פשוט באים, ונפגשים בכל זאת. מאז הקורונה עשיתי לי שם עוד חדר בבית ואין תרופה טובה מזו. הים מלמד אותי אופק והתאפקות. הוא אוהב אותי בככל מצב ומגע יומיומי עם התכלת הזו. הוא כמו להיכנס מתחת לשמיכה עם בחור שמחכה לך כל יום או אולי עם אישה שמחכה לך כל יום והיא אינה אלא את עצמך.

קו החוף בתל אביב, תראו איזה יופי. צילום: גיל כהן מגן \\ גטי אימג'ס

3. מלון בוטיק אסמבלאז'

בעין הסערה של לב העיר, אלנבי פינת יונה הנביא בואכה הים, במקום הכי רועש והומה – מצאתי לי רחם. גרתי שם חודשיים לרגל שיפוצים. היה כיף גדול לשבת עם הדיירים המתחלפים, לשמוע סיפורים, לרדת לחצר הקפה עם הלפטופ, לפגוש אנשים חדשים, ולפעמים אפילו לשכב במיטה בחדר הממוזג ולהתעדכן באירוע ג'אז שקורה למטה בלי להגיע במיוחד ואפרופו: בלי לפתוח טיימאאוט לפני (:
אלנבי 48

מלון אסמבלאז' | צילום רן בירן, על עבודת האמנות: מיטל כץ

4. שוק הכרמל

מבחינת אוכל אני מסודרת עם הירקן והמכולת השכונתיים. השוק הזה הוא פשוט על המסלול שלי ובדרך לכל מקום. אני אוהבת להתיישב בזולא של שי בקפה סונדר, לקרוא לחברה מהכרם, לא להתאכזב כשהיא לא מגיעה ולשמוח שכן, לפטפט עם הרוכלים, להיתקל בטעות בקולגות (הכי טוב) ולעשות גיחה למיצי הבריאות של תקווה, שעולים 10 שקל פחות מחנויות המיצים בשינקין.

השנה ימלאו טענותיכם כרימון. שוק הכרמל (צילום: שאטרסטוק)

5. גינת קריית ספר

במקום עוד חניון או מפלצת תמ"א, בזכות מלחמת התושבים/ות, הוקמה לפני כמה שנים גינה קסומה, חבוקה בבניינים מכל עבר. הגינה מלאה פינות צל, יש בה אגם בונסאי קטן, שמספיק להרבה ברווזונים (עדכון: כבר לא), והקטנים ששים לעבור ממגרש המשחקים כדי להאכיל אותם. יש לציין, שרחבת הגינה רחבה-דייה כדי להכיל גם בריות שלא טרודות במשימות הוריות: אפשר לקטוף צמחי תבלין, לקחת קפה בטייק אווי, לפרוש מחצלת או לשבת על מדרגות הבטון, לעשן ג'וינט או סיגריה, ולראות ירוק מסביב, בלי לאבד את הטאץ' האורבני.

הבריכה האקולוגית בקריית ספר. צילום: shutterstock

ביום רביעי בשבוע הבא (10.11) תיערך מסיבת השקה לגיליון החדש של עיתון "77" בעריכתה של מישורי "עור עירוני" במלון אסמבלאז'. לפרטים נוספים