>> מגי אוצרי (תעקבו דחוף) היא סופרת מוערכת, פובליציסטית, ד"ר למשפטים ואלילת טוויטר שמחרפנת את הימין הביביסטי בפיד, גרה בתל אביב עם בן זוגה ובתם. ספרה החמישי, "ורק אנחנו נדע", עוסק במערכת יחסים אובססיבית שמובילה את גיבורת העלילה למקומות מסוכנים.אתם רוצים ויכולים לקרוא אותו.

>> קפה על גלגוליו ומחילת ארנב ליקום קסום // העיר של סנונית ליס
>> פאב הדייטים הנצחי והמקום שנסגר במלחמה // העיר של נגה קדם
>> חוף לשחייה לילית וחנות להרגיש בה מכשפה // העיר של אוקסנה פרוב

1. סינמטק תל אביב

המקום הכי הכי אהוב עליי בעיר. המקום שבו קורה הקסם, וכמו שחנוך לוין כתב פעם, אני יכולה להיכנס לאולם חשוך ולהנות מ"שעתיים של אמת בתוך השקר של חיינו". מאז שעברנו לבית הנוכחי שלנו, שזה לפני שש שנים ככה, הסינמטק הוא בית שני והוא ממש במרחק חציית כביש. אני מנויה ובבית הקפה שם כבר מכירים אותי בשמי. אני פריקית של סינמטקים וסינפילית מושבעת, וגם כשהייתי נערה הייתי מנויה לסינמטק בחיפה, וזה היה אחד המקומות שהייתי הכי מאושרת בהם בתקופת נעורים די מורכבת. אז תודה לסינמטקים ותודה לקולנוע.
הארבעה 5 תל אביב

2. הפיקוק

יש מיליון ברים בתל אביב, ואיכשהו אני הולכת תמיד לאותו אחד. לא משנה כמה מקומות יותר מעוצבים ויותר טרנדיים יש, עבורי הפיקוק הוא הכי קרוב לגרסה הישראלית של "חופשי על הבר" – ובסוף You wanna be where everybody knows your name. האמת שהפיקוק כל כך מרכזי בחיי הפנאי שלי שהוא גם מופיע כמה וכמה פעמים בספר החדש שלי, "ורק אנחנו נדע". אסיה, הדמות הראשית, די שורצת שם ובניגוד אליי מאד נהנית מהאקשן שיש שם בשירותים. אגב אם אתם רעבים תזמינו את המסבחה.
מרמורק 14 תל אביב

3. פארק קריית ספר

מעבר לזה שזו פינת טבע קטנה וסמויה בתוך האזור הכי עירוני (שלא לומר ליד סמטת הסחלה שבין סעדיה גאון לקרליבך), יש שם קהילת עופות די מפותחת שכוללת ברווזים, אווזים (מה ההבדל בעצם? אין לי כוח לבדוק) וגם לפעמים תרנגולות. בעיתות ברכה כל אלו מטילים ביצים, ואין דבר יותר חמוד מברווזונים ואפרוחים שפשוט מטיילים להם בשמש.

4. השניט

כיכר גבעון נמצאת מטר מהבית שלנו, ככה שיוצא שאנחנו מבלים בה מלא, וכמעט תמיד בשניט. יש שם את הבירות הכי טעימות בעולם במגוון מתחלף, והם מכינים אותן ממש שם. יש שם פחיות צבעוניות שמקשטות את המרחב, ותמיד מלא שם ותמיד יש שם חיים. בפנים תמצאו ערימה של משחקי חברה של פעם, ככה שאפשר לבוא עם הילדים ולשחק טאקי בשישי. יש מלא אופציות לצמחונים ולטבעונים, ובשבת יש גם גחנון.
הארבעה 12 תל אביב

5. הרחובות של תל אביב

הכי בעולם אני אוהבת פשוט לטייל בעיר הזו, לא משנה איפה. העיר הזו היא הכי בית שיש, וכל הליכה ברחוב היא עבורי מלאת תגליות. אף פעם לא משעמם. תמיד אני מגלה איזה מקום חדש, אנשים מעניינים, ולפעמים שומעת שברי שיחות שאני מכניסה לספרים שלי. מכייסת לי. בעיקר, ההליכות האלה מאפשרות לי לחלום ולדמיין דברים ולחשוב על רעיונות ולהיות עם עצמי ולנהל שיחות עם עצמי. ופשוט לחיות ברגע. איזה כיף.

מקום לא אהוב בעיר:

הצומת של קפלן.כאילו, היא חצי המקום השנוא עלי, כי אני אמביוולנטית וזה מורכב והכל. אני הכי אוהבת אותה כי היא מסמלת בעיניי רגעים של תקווה, כמו ליל גלנט, וההפגנות האלה שבהן עוד הייתה לנו אמונה, לפני שבעה באוקטובר, שאם רק נצא לרחוב הכל פה יכול להשתנות ושמישהו ישים עלינו (ובכן, פחות קרה). מצד שני, היא מזכירה לי את מפח הנפש כשהבנתי שיש פה ממשלה שלא משנה לה כשמפגינים נגדה ותעשה הכל כדי להשתיק אותנו. יותר מכל, היא מזכירה לי את היום שבו ההפגנות עברו מתקווה לייאוש ולתחינה להשבת החטופים. את הנאומים הכואבים. את הדמעות ואת השקט המרסק הזה שהיה יותר רועם מכל זמבורה. מעבר לזה, ברמה העירונית מדובר בזוועת הזוועות. סיוט ללכת שם ולא רק אני אומרת – תשאלו גם את נעמה ריבה, והיא אחת שיודעת.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הספר "צער ואושר". התחברתי אליו גם ברמה האמנותית (כתיבה חכמה ומושחזת ומצחיקה ושופעת תובנות), וגם ברמה האישית, כי הוא עוסק באישה עם מוגבלות נפשית שמנסה לשרוד את החיים שלה למרות שכולם כל הזמן כועסים עליה ולא מבינים, ולמרות שכל הרופאים מאבחנים אותה לא נכון, וזה קצת כמוני. כשהספר הסתיים בכיתי שעה ככה, והייתי צריכה כירבול רציני עם בן הזוג שלי כדי להירגע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הדבר הראשון שעשיתי אחרי שראיתי את "מרטי סופרים" היה ללכת ולקנות תליון של מגן דוד. אני אתאיסטית מושבעת, אבל הסרט הזה מדגים כל כך יפה את ערכה של סולידריות. כמה שאנחנו הכי לבד כשאנחנו לא מושיטים יד זה לזה, וכמה שאנחנו, כעם דפוק ורדוף, יכולים לשרוד אך ורק אם נהיה סולידריים. בשנים האחרונות גנבו לנו את היהדות, שהיא לא רק דת (שהפכה בשנים האחרונות למפגן מופרע של פנאטיות, שנאת נשים וגזענות) אלא גם לאום, פולקלור ובעיקר – קהילה. הסרט הזה הזכיר לי את זה ונתן לי תקווה, שיום אחד נצליח להשיב לעצמנו את הקהילה הזו. את התליון קניתי כדי שאם אלך בחו"ל ויהודים (שסובלים היום מהמון אנטישמיות) יראו אותו הם אולי ירגישו פחות לבד, וכדי שכשאלך פה ברחוב, כל האנשים שמטיחים בי ברשת "במה את יהודיה בעצם?" (מעניין שאת סבא שלי שאיבד רגל בפוגרומון במוסקווה לא שאלו את זה) יזכרו שאני לא פחות יהודיה מהם ושהיהדות שלי, המיטיבה, המכילה, הטובה, היא זו שתנצח בסוף.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לחטופים, כמובן, וגם לארגונים שמחלצים כלבים מהרבעות. אני לא יודעת אם אנשים מבינים את חומרת התופעה, אבל ממש בזמן שאנחנו חיים פה, ישנם מחנות ריכוז (סליחה, אבל אין מילה אחרת) שבהם כלבות מוחזקות בכלובים זעירים, מטונפים, בלי טיפול רפואי, נתונות להתעללות בלתי פוסקת, והכל כדי להשתמש בהן כרחם לייצור גורים למכירה. מספיק לגגל קצת ולראות מה המצב שלהן. כשהן מסיימות את תפקידן זורקים אותן לפח (ליטרלי, בשקית). חלקן מאבדות איברים, הופכות לנכות, נדיר שמישהי מסיימת את התהליך הזה עם שיניים. עוד מקרה שבו אני שואלת – איפה הממשלה?

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
נטע ריסקין ואתי ציקו. יש פה יסוד נפוטיסטי כמובן, כי שתיהן חברות תל אביביות אהובות, אבל הן גם אמניות מדהימות. בנטע אני מאוהבת כשחקנית עוד מהתפקיד הראשון שלה ב"להוריד את הכלב", אבל נהיינו חברות בשנה האחרונה בעקבות דברים נרגשים שכתבתי על "ננדאורי" שעוסק בארץ המוצא של ההורים שלי – גרוזיה. היא נותנת שם תפקיד שאם היה צדק בעולם היא הייתה מקבלת עליו אוסקר, ובכלל זה סרט מדהוז שתסיימו אותו בדמעות. אז אם לא ראיתם את "ננדאורי", זה הזמן.

מה יהיה?
כמו שחברה של חברה שלי אמרה לה פעם ברגע של ייאוש – "יהיה קצת בסדר בלא בסדר, ויהיה הרבה לא בסדר בבסדר, וזה בסדר"

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• סינמטק תל אביב
• פיקוק
• שניט
• קריית ספר
• ❤ תל אביב

אחד הסממנים העגומים של הפקרת העורף על ידי הממשלה במהלך מלחמת שבעה באוקטובר, הוא השיקום האיטי – או היעדרו המוחלט – של המקומות שנפגעו במתקפות חמאס וחיזבאללה בצפון הארץ ובעוטף עזה. ב-24 השעות שאחרי נפילת הטיל האיראני הקטלני במרכז תל אביב, הדגימה עיריית תל אביב-יפו שזה לא אמור להיות כך.

>> אוספים את השברים: "במקום שהמדינה תדאג, אני צריך לטפל בזה"
>> מה קרה, מלחמה? עיריית תל אביב מאפשרת חניה חינם בכחול-לבן

במבצע בזק מרשים שהחל עוד בליל נפילת הטיל, פועלת העירייה להשבת הסדר באזור הפגיעה באמצעות עבודות שיקום והפעלת מערך סיוע וליווי צמוד לתושבות, לתושבים ולעסקים שנפגעו, במטרה להחזיר את המרחב הציבורי ואת שגרת החיים לקדמותם. מיד לאחר נפילת הטיל במרכז העיר, הגיעו למקום צוותי אגף שיפור פני העיר וביצעו הערכת מצב ראשונית.

במקביל, הגיעו נציגי העירייה למקום הפגיעה, ובסמוך לו נפתחה נקודת כינוס ייעודית שבה העניקו צוותי העירייה סיוע ראשוני, ליווי והכוונה לתושבים. המפונים שוכנו בשלושה בתי מלון בעיר, והעירייה ממשיכה לספק להם מענה רחב ומיידי. לצד זאת מתקיים תיאום צמוד עם מס רכוש לצורך ליווי התושבים ובעלי העסקים בטיפול בנזקים ובהגשת התביעות.

בהמשך היום, עם העברת האחריות מפיקוד העורף לעירייה, החלו הצוותים בביצוע חסימות רחוב, ניקוי שטח הפגיעה, הסרת מפגעי בטיחות ופתיחת צירים לתנועת חירום. במהלך היום ביצעה העירייה עבודות אטימה לבתי עסק ולדירות סמוכות כדי למנוע אירועי ביזה ולשמור על בטיחות הציבור ורכושו. אסף בריט, בעלי קפה "התחתית" שניזוק מההדף, הודה לעירייה בציוץ נרגש בטוויטר/X והבטיח בשם העסקים השכנים ברחוב ש"עוד שנייה נחזור להיות הפינה הכי יפה בעיר".

צוותי העירייה יסיימו לפנות את ההריסות מהמבנה שנפגע, ובמהלך היום (שנ) יחלו עבודות סלילת הכביש מחדש והשבת התנועה לרחוב, ככל שיאפשרו תנאי הבטיחות ובתיאום עם גורמי החירום. במקביל לעבודות במוקד הפגיעה, גם הגינה הסמוכה שנפגעה בחלקה (מהגינות האהובות בעיר), עברה עבודות ניקיון מקיפות והושבה לפעילות תקינה ובטוחה. בימים הקרובים יימשכו עבודות השיקום והטיפוח עד להשבתה למצבה המלא ולמראה המקורי.

"עוברים עלינו ימים מורכבים", אמר סגן וממלא מקום ראש העירייה, אסף זמיר. "צוותי העירייה עובדים בשטח מסביב לשעון כדי להשיב את המרחב הציבורי לסדרו מהר ככל האפשר. במקביל, הוקמו מערכים לליווי וסיוע למשפחות שנאלצו להתפנות מביתם. אני קורא לתושבים ולתושבות להיעזר בשירותי העירייה המגוונים ככל הניתן, על מנת להקל על עצמם כמה שיותר בימים מורכבים אלו".

• מלחמת איראן
• עיריית תל אביב
• הבועה
• קריית ספר
• התחתית

>> ענת סרגוסטי (אתם צריכים לעקוב) היא מבכירות העיתונאיות בישראל, פובליציסטית, משפטנית ופעילת שלום וזכויות אדם, עורכת ספרים ויוצרת דוקומנטרית ומנהלת תחום חופש העיתונות בארגון העיתונאים בישראל. בעוד שבועיים בדיוק (שישי, 30.1) היא תנחה את הפאנל "המתקפה על העיתונות החופשית" במסגרת כנס העיתונות העצמאית של העין השביעית ואיגוד האינטרנט הישראלי. הכנס יתקיים בבית אריאלה יציע הרצאות, פאנלים וסדנאות מעשיות עם עיתונאים, חוקרים ואקטיביסטים על חופש מידע, בינה מלאכותית וכלים דיגיטליים, ומבטיח בין היתר לחשוף את מאחורי הקלעים של פרשת קטארגייט. הכנס פתוח לקהל,כניסה חופשית בהרשמה מראש כאן

>> בית חם בקפיטריה וקהילה מנחמת בקפה // העיר של ליאור שדמי שפיצר
>> בר שחוזרים בו בזמן וחלום על חנות ממתקים // העיר של נטע בכרך
>> קשר רגשי עמוק לחומוס ויחס מיוחד מהשף // העיר של רענן נוסל

1. חנות המכולת של לוי

בפינת יהודה הלוי ואוליפנט. החנות היא חלק אורגני מהשכונה. זו חנות קטנה במימדים הפיסיים, אבל ענקית מבחינת גיוון המוצרים שבה. זו חנות שמשרתת אוכלוסיה בשכונה מאוד מגוונת, שחציה חרדים וחציה חילונים בהכרה. זו חנות שאפשר עדיין לרשום בה, לוי מכיר כל אחד ואחת בשכונה. זו חנות ששליחים יכולים להשאיר שם דברים אם מישהו לא בבית. וכמובן עושה משלוחים הביתה. חנות של פעם עם מוצרים של היום. חנות שאפשר למצוא בה את עיתון הארץ לצד עיתונות חרדית, משפחה וקהילה. חנות מהדרין שיש בה גם מוצרים של היפסטרים ויאפים.
יהודה הלוי 66 תל אביב

2. גינת קריית ספר

ובאותו אזור, הגינה הקהילתית של קריית ספר. קיומה הוא תוצאה של מעורבות פעילה של תושבי השכונה, שנאבקו בעירייה כדי שבמקום תהיה גינה קהילתית ולא עוד מגדל שראשו בשמיים. זו גינה קסומה שיש בה פינות שמשרתות את כל האוכלוסיות בשכונה, עם גינת תבלינים, וגינת כלבים, ופינת ספורט ומלא פינות ישיבה וכמובן פינת נתינה של בגדים וחפצים וספרים. ומותאמת גם לזקנים וגם למשפחות עם ילדים צעירים, וגם לחרדים, וגם לצעירים שרוצים מתקני ספורט, וגם למשפחות שחוגגות יומולדת. ולכן כל הזמן יש בה אנשים. היא מוצלחת בביצוע ובעיקר מוצלחת ביכולת של התושבים לקחת אחריות ולהוביל תהליך מול ועם העירייה על אופי השכונה.

3. קפה תתתרבות

בפאתי שוק הכרמל. זה מקום מיוחד, משום שזה לא רק בית קפה עם אוכל טרי וטעים, זה גם מקום של תרבות. למען הגילוי הנאות אומר שהבעלים של הקפה והרוח התרבותית שמאחוריו הוא חבר, רון כחלילי. והוא מקיים לפחות פעם-פעמיים בשבוע אירועי תרבות מרתקים מסוג שאפשר למצוא רק שם. השקה של ספר עיון חדש שיוצא, הרצאה על תופעה פוליטית מתפתחת, דיון על שירה. זה לא מקום של שיחות מיינסטרים. בקפה תתתרבות תמצאו דברים חתרניים, רדיקליים, שמאתגרים את השיח ואת המחשבה ואת המיינסטרים. שגורמים אי נוחות. דברים שרבים מאיתנו מעדיפים לא לחשוב עליהם: המצב בעזה, הכיבוש, שמאלנות לא מתנצלת, עם דוברים מגוונים, ובהם ערבים ומזרחים. וכמובן-כמובן נשים ואנשי קהילת להט״ב.
רחוב הכרמל 12 תל אביב (שוק הכרמל)

4. תיאטרון יפו

בועה של תרבות עברית וערבית. חלק מסצינת הפרינג' המרתקת בעיר, סצינה תרבותית נפלאה. אבל תיאטרון יפו הוא גם מקום שמכנס סביבו קהילה. קהילה של יהודים וערבים, של תרבות ותיאטרון ומוזיקה בעברית ובערבית. תמיד יש שם אווירה משפחתית, שרק מרימה ומחזקת את התוכן התרבותי. הכי לא מובן מאליו בימים אלה, כשהאזרחים הערבים בישראל נמצאים תחת מתקפה כוחנית הן מצד הממשלה והקואליציה והן מצד חלק ממפלגות האופוזיציה. תיאטרון יפו מצליח כבר עשרות שנים לשמור על הבועה גם בועטת, אבל גם יציבה. להביא קולות שניתן לשמוע רק שם, לשמור על רמה אמנותית גבוהה, והכול בניהולו האמנותי המעולה של יגאל עזרתי. באופן אישי מקומם של האזרחים הערבים הוא חיוני לחוסן החברתי שלנו ולחוסן האישי שלי. ולכן מקומות כאלה כל כך חיוניים למרקם העירוני.
מפרץ שלמה 10 יפו

5. אולם העיתונות בבית אריאלה

אני יודעת שבית אריאלה, ששופץ וחודש, כבר הפך למקום מאוד פופולרי, מסביר פנים ובדרך כלל מלא. גם אני רשומה לספרייה ולוקחת שם ספרים. אבל אולם העיתונות הוא האולם החביב עלי. במשך השנים ביליתי שם המון. כל כך הרבה סיפורים עיתונאיים שעבדתי עליהם התחילו שם, באולם העיתונות הגדול של בית אריאלה, עם הכרכים הענקיים של כל העיתונים שיצאו בארץ, מסודרים לפי שנים, ולפי עיתונים. אפשר למצוא שם גיליונות של עיתונים שכבר אינם, כמו העולם הזה (שבו התחלתי את הקריירה העיתונאית שלי) וגם של כאלה שעוד יוצאים לאור במהדורת הדפוס, כמו הארץ וידיעות אחרונות. אפשר לשבת לקרוא שם בשקט, וגם לעבוד. אז כמי שעסקה כל חייה המקצועיים בעיתונות, אני מרגישה שם את כל שרשרת הדורות.
שאול המלך 25 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

זה לא מקום ספציפי, זה יותר אזור. אני לא אוהבת להגיע ליפו העתיקה. בעיקר לחלק המלוקק והמשופץ שנמצא בצד המערבי של יפו העתיקה. זה אזור שמשקף מהלך של ג'ניטריפיקציה שהתרחשה שם לפני עשרות שנים, עוד לפני שהמושג היה מוכר, ואולי אפילו לא קראו לו כך. במשך עשרות שנים תהליכים יזומים ותהליכי כוח שוק דחקו את האוכלוסייה הערבית מתוך יפו למקומות אחרים ובמקומם נכנסו יהודים, חלקם בעלי ממון.

בכלל, תהליכי ג׳ניטריפיקציה הם תהליכים שלעיתים צריך לנסות לאזן אותם באופן יזום, על ידי העירייה. כי הם תהליכים שהופכים את העיר למקום מאוד הומוגני, בדרך כלל הומוגניות של בעלי אמצעים, ודוחקים החוצה קהילות שהופכות את העיר למה שהיא: עיר ללא הפסקה, עיר מגוונת, עיר עם קצוות, עיר שגם אנשים עניים יכולים וצריכים לגור בה, וגם צעירים וגם אמנים חסרי אמצעים, וגם מבקשי מקלט ועובדים זרים. זה הכוח של העיר. ואם כל העיר תהיה סטרילית, ויקרה, ותתאים רק לאוכלוסיה חזקה – היא תאבד את הכוח והלב שלה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הכבש השישה עשר. יצירה אלמותית של יהונתן גפן. בתקופת הדיסקים (או אולי אפילו הקסטות) ברכב, היו לי שני דיסקים שהשמעתי הכי הרבה כשהבן שלי היה קטן ונסע איתי באוטו: הכבש השישה עשר ודיסק של שחקן בריטי קורא את פו הדוב באנגלית. וגם בשנים שאחר כך, כשהבן שלי כבר גדל והמעיט לנסוע איתי ברכב, עדיין המשכתי לשמוע את הדיסק המופלא של הכבש השישה עשר. לראות את ההרכב על הבמה, עם צוות נגנים נהדר, העניק שעתיים וחצי של שפיות, נורמליות. זו הייתה אפשרות להתחבר לטקסטים נהדרים, יוצרים עם נפח עבודה מדהים מאחוריהם וקהל שאוהב איכות מהסוג הזה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ספרון נהדר שהתגלגל לידי, בהוצאת פרדס: "מחשבות על שלום בשעת תקיפה אווירית", שכתבה וירג׳יניה וולף בזמן הבליץ על לונדון במלחמת העולם השנייה. זה טקסט נהדר, מחשבות שלה בזמן שהעיר מופצצת, והיא מצליחה לנסח אותן באופן מעורר השראה. כמובן, שהיא משלבת בו גם את נקודת המבט הפמיניסטית. "אין אף לא אישה אחת בקבינט", היא כותבת מילים שמתאימות גם לנו כאן ועכשיו, "ולא בשום תפקיד בעל השפעה. כל יצרני הרעיונות שנמצאים בעמדה המאפשרת ליצור רעיונות יעילים הם גברים. זוהי מחשבה שמרפה את החשיבה, ומעודדת חוסר אחריות".

ועוד ציטוט קטן: "אנחנו חייבות לעזור לגברים האנגלים הצעירים לעקור מתוכם את אהבת המדליות והעיטורים. עלינו לפתח כרי פעולה מכובדים יותר למי שמנסים לכבוש את אינסטינקט הלחימה בתוכם, את ההיטלריזם הלא מודע שלהם. עלינו לפצות את הגבר על אובדן הרובה שלו".

מסמך נוסף שמצליח לנסח את מה שעברנו כאן בחמש שנים האחרונות הוא הסרט הדוקומנטרי על הסטנדאפיסטית הנפלאה, נועם שוסטר אליאסי. הסרט נקרא Coexistence My Ass – ובו היא מנסחת בדמע ובצחוק, כמו שאומרות, את המציאות הבלתי אפשרית כאן, כמי שגדלה ביישוב היחיד בישראל שבו יהודים וערבים חיים ביחד מבחירה, נווה שלום וואחת אל-סלאם, ומזכירה שהיא הייתה נערת הפוסטר של הדו-קיום. ומה קרה לדו-קיום הזה בשנים האחרונות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
נדמה לי שמה שנמצא עכשיו באיום הכי קונקרטי, חוץ ממערכת המשפט ושלטון החוק, הוא העיתונות החופשית. הממשלה הנוכחית הכריזה מלחמה בעיתונות החופשית בישראל, והיא פועלת בכמה מימדים: בליץ של חקיקה, שחלקה נגד תאגיד השידור הציבורי, חלקה נועד ליצור כאוס בשוק העיתונות המסחרית, חלקה מעניק הטבות רגולטוריות מפליגות לערוץ 14 (ששוות הון) וחלקה נותן לממשלה סמכות לסגור כלי תקשורת זר. ויש קמפיין מאורגן ומתוזמן נגד כלי תקשורת ועיתונאים ברשתות החברתיות. איומים והכפשות, והסתה נגדם. ואנשים לוקחים את זה לרחובות ומטרידים עיתונאים ללא הרף. וכמובן צעדים קיצוניים נגד עיתון הארץ, הרצון לסגור את גלי צה״ל.

כל זה חלק מאותה תוכנית-על להחלשת התקשורת החופשית. ולכן אני ממליצה לתמוך בגופי תקשורת עצמאיים, שחיים מתרומות ועובדים רק אצל הציבור. וספציפית ממליצה עלהעין השביעית. כל תרומה לעין השביעית הופכת אתכם למו״ל. זה גוף שחי אך ורק מתרומות. כל התכנים שלו חינמיים. זו לא רק עיתונות בלתי תלויה, זו עיתונות שמספקת משקפיים וכלים להבין את שוק התקשורת בישראל. ואלה תובנות מאוד חשובות, בעיקר בתקופה שהעיתונות נמצאת תחת מתקפה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רוצה להרים לשתי נשים שכבר יותר משלושה עשורים מחזיקות – כמעט כנגד כל הסיכויים – את אחד המוסדות המקסימים, מעניינים, תרבותיים ומיוחדים שיש בעיר,תולעת ספרים. תמיד כיף לבוא לשם, זה מקום מוצלח לקיים פגישות. זה בוודאי מקום מוצלח לרכוש ספרים, שלא דרך הרשתות הגדולות. חנות ספרים שיש בה באמת ספרים, ולא צעצועים ושאר ירקות כמו ברשתות. חנות ספרים שיש לה גם בית קפה, קצת אוכל, ועוגיות. בית קפה שיש לו חנות ספרים. והכול תחת הניהול המוצלח של אליענה יידוב ופאני הירשזון – שתי נשים שהן הבעלים הבלתי נלאות של תולעת ספרים. ומצליחות לא רק לשמור על המוסד בתקופות הכי קשות, אלא לשמר אותו כמקום רלוונטי, נעים, טעים וכמובן עם מבחר ספרים איכותי – כולל ספרי עיון.
מלכי ישראל 9 תל אביב

מה יהיה?
לצערי אני אישה פסימית. אז מעבר לשאיפות שלי שהמדינה תחזור לשפיות, ולא תאבד את הערכים הליברליים-דמוקרטיים, אני מקווה שהעיר שלי, תל אביב, תמשיך לשמור על עצמה כמרחב פלורליסטי, פתוח, בטוח לכל סוגי האוכלוסיה, חילוני, ליברלי, תוסס ומגוון. בימים הקשים של מלחמה נגד הדמוקרטיה הליברלית זה לא מובן מאליו. אני מקווה שהעיר תשכיל לשמור על הקהילות היותר פגיעות שלה, בעיקר התושבים הערבים שעוד נותרו ביפו, וכמובן קהילת מבקשי המקלט. תל אביב חייבת להמשיך להיות המצפון והמגדלור של כל הערכים האלה.

• העיר שלי
• עיתונות
• העין השביעית
• תולעת ספרים
• תתתרבות
• בית אריאלה
• תיאטרון יפו
• קריית ספר
• מכולת

>> היוצרת והמאיירת שקד בשן (כדאי שתעקבו) המוכרת בין היתר מן הטור השבועי הנהדר שלה בעיתון הארץ, "שואלת בשביל חברה") מוציאה בימים אלה את הרומן הגרפי השני שלה "בגיל 27 אכלתי בפעם הראשונה מלפפון" – רומן גרפי אוטוביוגרפי על הרגלי אכילה, כאבי גדילה, זכרונות ילדות וחיפוש אחר אהבה בהוצאת "יוקה ספרים". ביום חמישי 15.1 בשעה 19:00 יושק הספר באירוע מיוחד בחנות "יוקה ומפלצות" (מקווה ישראל 23) כולל הופעת אורח שלקיקי מלינקי(שהתארחה כאן אתמול!)

>> קצת ירוק לנשמה ומקומות שהיו חסרים בעיר // העיר של נטעלי בראון
>> בר חשוך וסקסי וקפה על ארגז תנובה // העיר של כפיר רוס
>> בר יין אירופאי מתוק ושכונה שהיא קיבוץ // העיר של טלי בן נון

1. קריית ספר והגרציאני

פארק קריית ספר זה המקום המושלם מבחינתי: קפה עם חברה, פיקניק עם ההורים, או דייט מול האגם. אני אוהבת שהאווירה בפארק משתנה לפי השעה ביום ולפי הפינה שבה בחרתי לשבת.בגרציאני מכינים את מיץ התפוזים הכי טוב בעיר. אני יודעת שזו אמירה מוזרה, זה בסך הכל מיץ תפוזים, מה יכול להיות בו כל כך טוב? אבל במקומות אחרים זה פשוט לא אותו דבר.
>> גרציאני // יהודה הלוי 123 תל אביב

2. סטודיו העלייה 7

במשך שנתיים זה היה הסטודיו שלי. נכנסו שלושה יוצרים לחלל קצת שבור והפכנו אותו לשלנו. השותפים שלי: אמיר קמרי, אמן ומעצב תעשייתי, בעל המותג im that לעיצוב מראות, ועפרי זילברמן, בעלת המותג kika – פאוצ׳ים, תיקים ואופנה ממוחדשת.כבר תקופה שאני לא שם. במקומי נכנסה רותם מיכאלי, האישה שמאחורי עמוד האינסטגרם ״כל האינסטוש לב״, מעצבת ואמנית שעושה פרחים ממנקי מקטרות. בקיצור, העלייה 7 זה המקום הכי צבעוני ומלא השראה בעיר, ולמרות שאני כבר לא שם, הסטודיו הזה הוא עדיין אחד המקומות שאני הכי אוהבת להגיע אליהם, והכי מרגישה בהם בבית.

3. מומושרה

אני מתה על התכשיטים של מומושרה ותמיד מקבלת עליהם מחמאות. דנה שפירא, המעצבת, עושה הכל בעצמה. למותג קוראים על שם סבא שלה (מומו) וסבתא שלה (שרה), ואהבה הזו נוכחת בתכשיטים. הסטודיו שלה, שהוא גם חנות, ממוקם ברחוב פלורנטין, ומעבר לתכשיטים המושלמים, זה חלל של השראה שמלא בדברים יפים שדנה אספה ויצרה. הלקוחות של מומושרה הן הכי מגניבות, וכשאני נכנסת לשם אני יודעת שיש סיכוי טוב לפגוש מישהי מעניינת ולמצוא את עצמי נסחפת לשיחה.
פלורנטין 43 תל אביב

4. המגדלור // סיפור פשוט // תולעת ספרים

נכון, אלה שלושה מקומות שונים, ולכל אחד מהם יש אופי קצת אחר. אבל כולם מקיימים את אותה המהות של אהבה לספרים, לתרבות ולאנשים. שלושתם מקדמים יצירה עצמאית. כשהגעתי לעיר להיכנס לחנויות האלו הרגיש כמו חו"ל. זכות לעבוד עם כל אחת מהחנויות, ועם הנשים והאנשים שעומדים מאחורי.
מקווה ישראל 18 תל אביב // שבזי 36 תל אביב (נוה צדק) // כיכר רבין 9 תל אביב

5. מקדונלד'ס רוטשילד

אני לא בטוחה שיש מה להוסיף בנושא.
רוטשילד33 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

הים.הלוואי שהייתי בחורה שאוהבת את הים. הלוואי שהייתי מהאנשים שהולכים לקרוא ספר על החוף, לעשות ריצה, להשתזף. אבל האמת היא שאני פשוט תמיד נשרפת בשמש. לא משנה כמה קרם הגנה אשים, בסוף אשרף. גם את החול אני לא כל כך אוהבת. זה לא משהו רע ספציפית בחופים של תל אביב, אלא התחושה שזה משהו שאסור לומר, כאילו שזה עושה אותי קצת פחות תל אביבית. אולי בקיץ הבא אני והים נצליח סוף סוף להתיידד.

השאלון:

איזה אירוע תרבות סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פסטיבל כתוב בבית אריאלה. אירוע ספרותי שמוקדש כולו למילה הכתובה. סופ״ש שלם שבו אנשים נפגשים ומתעסקים בספרות, אבל בעיקר בכתיבה, שזה כמעט הדבר שאני הכי אוהבת לעשות (חוץ מלאייר). בשנים האחרונים הקפדתי להגיע תמיד כמשתתפת, והשנה, בפעם הראשונה היתה לי הזכות גם להעביר סדנה בעצמי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ממש אהבתי את ״החוקים של הבנות״ של מיה יסעור. קראתי אותו בלילה אחד.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תמיד לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. או לאחד מתשעת מרכזי הסיוע שפועלים תחתיו. המרכזים מעניקים סיוע, ליווי ותמיכה לנפגעות ולנפגעים. החל מאוזן קשבת בקווי החירום הטלפוניים1202 (נשים), 1203 (גברים), או בצ׳אט (קולמילה), ועד ליווי בקבוצות תמיכה, שלבי התלבטות, הליכים משפטיים, שיקום ועוד.האיגוד הוא קורת הגג של המרכזים, ופועל לקידום מדיניות במגוון נושאים הקשורים לזכויות נפגעות ונפגעים ולמיגור תופעת הפגיעה המינית בישראל.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
עוז וירט, אמן מוכשר וחכם מאוד שסיים ממש עכשיו את הרזידניסי של מרכז אדמונד דה רוטשילד, והציג בתערוכה המשותפת בתחייה 14. הכרתי את עוז דרך חברה משותפת (היי נועה!) מאז דריכנו המשיכו להצטלב גם בפן המקצועי (צבע טרי) וגם בפן האישי. בתערוכה האחרונה נדהמתי מהאופן שבו הוא מפיח חיים בבד, מייצר עשן ודגלים באמצעות אשלייה של צבע, עבודת מכחול מוקפדת וגזירה.

מה יהיה?
מטבעי אני אופטימית ומאמינה שבסוף חייב להיות טוב.

• העיר שלי
• רומן גרפי
• גרציאני
• קריית ספר
• העליה

אסף גרושקובסקי, או בכינוי החיבה שלו "אסף פסטה" (תעקבו) אינו מסתפק באטריות. כטבח עם אובססיה לאסתטיקה, חולשה לארץ המגף ודמיון של אמן משוגע הוא משיק בימים אלה את "קאסה די קנולי" – פופ‑אפ קינוחים איטלקי בפלורנטין. בחלל עם אורות ניאון ורצפה צבעונית הוא מגיש מתוקים על סטרואידים, למשל טירמיסו בסיר בשני גדלים, קנולי פריך בשלושה מילויים סקסיים, סורבה לימון בתוך לימון ופאן ג'לאטו, כלומר בריוש חם ואוורירי ממולא בגלידה בטעם עוגת גבינה ופירורים.

מכיוון שבאיטליה אי אפשר בלי קפה, ובחום ובלחות של תל אביב קשה להתעורר בלי אמריקנו קר, לצד הקינוחים מוגשים משקאות קפה ואפילו גרסת פרפוצ'ינו עם אמריקנו טירמיסו – אספרסו קר, זביונה מוקצף מעל וביסקוטי נמס בפנים. הפופ אפ יפעל עד פרוץ החגים (רביעיית פלורנטין, רביעי-שישי), ובמעט הזמן הפנוי שנותר לו גרושקובסקי מספר לנו על המקומות שהוא אוהב בתל אביב.

1. בית בר

דרך השף ינון דביר הגעתי לטיול אוכל ויין בגיאורגיה, שם הכרתי אתנטלי שפריר, הבעלים של עסיס,חברה העוסקת בייבוא יין טבעי, אליו נחשפתי לראשונה – יין במינימום התערבות. לעסיס יש סטודיו אינטימי בו הם מגישים מבחר יינות טבעיים פעם בשבוע, בכל יום רביעי, יחד עם אוכל פשוט וטעים של יצרנים מקומיים. האווירה נעימה מאוד, האוכל טעים, וכמובן גם היין.
וולפסון 9 תל אביב (פלורנטין)

2. אייל בפסאג'

מתחת לסטודיו שלי, בו אני מעביר סדנאות, ארוחות וכדומה, יש פסאג' מגניב ממש. בכללי, לאט לאט אני מרגיש שהאזור הזה בתנועה ומתפתח. בפסאג' יש מסעדה שפתוחה לרוב רק בשעות הצהריים, וקוראים לה אייל בפסאג' – אוכל ביתי, מזין וטעים ממש, ובמחיר שפוי לשם שינוי. באמצע יום עבודה עמוס, אין כמו אוכל מנחם של בית ואייל מספק את הסחורה לי ולבטן שלי. יש שם קוסקוס, מפרום, קציצות, שניצל ועוד. המנה הקבועה שלי היא עוף ותפוחי אדמה (בנאלי) ואגב, הוא אפילו מייצר שם בירות.
בית עובד 9 / יצחק שדה 34 תל אביב

3. דוד פרחים

דוד פרחים זה כמו בועות סבון, תמיד מעלה חיוך כלשהו. אני קונה כל שבוע פרחים הביתה ולסטודיו. בין הימים רביעי עד שישי, צמוד לקפה ברזילי, כבר שנים רבות יש לדוד עגלת פרחים. הוא מוכר פרחים במחיר סיטונאי ואתה יכול להרכיב לעצמך את הזר בבית. וואלה, אני כל פעם מופתע מחדש כמה זה נייס ומהמחיר. התשלום רק במזומן.
ברזילי 1 תל אביב (שכונת גן החשמל)

4. פארק קרית ספר

גרתי ליד גבעות הכורכר בנס ציונה ומאז שעברתי לעיר הדבר שאני הכי מתגעגע אליו זה הטבע. בארבע שנים האחרונות אני קורא לגינת קרית ספר המשרד שלי (כי אין לי אחד באמת), ואם יתקשר אליי חבר ואני אגיד שאני במשרד – הוא יבין מיד היכן אני נמצא. יש שם בריכה אקולוגית, משהו שם בטמפרטורה שפוי איכשהו גם כשחם, ובכללי טבע אורבני בתוך העיר עוזר לי לעשות עצירה לרגע.
וילסון 14 תל אביב (שכונת קריית ספר)

5. הבסטה

יש מקומות בעיר שאין בהם כמעט נפילה וזה אחד מהם, אז נראה לי שאין מה להוסיף.
השומר 4 תל אביב (שוק הכרמל)

>> קפה שהוא בית ובר שישאר גם אם ת"א תתפוצץ // העיר של דוד הירשפלד
>> תבשילים על פתיליות וקפה שמרגיש כמו שכונה // העיר של ניצן כהן

תופעה לא אהובה בעיר:

אני מחכה בקוצר רוח שהשיפוצים בעיר יסתיימו. אני מבין שזו השקעה לטווח ארוך אבל זה קשה ממש. יש שבילי אופניים רעועים שמפחיד לנסוע בהם ומלא אזורים חסומים, וזה גורם לנהגים לצפור ולפקקים בכל העיר. ליד הסטודיו שלי עושים הרבה עבודות ואני מקווה מאוד שכל כאב הראש הזה ישתלם.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה"גיבורות" של יערה קידר– תערוכה מעוררת מחשבה על איך עיצוב תלבושות הוא חלק מזהות ויוצר נרטיבים. מלבד האוצרות היוצאת דופן, יש שם פינה של של גוטקס, ועיצוב תלבושות מרהיב ששולח אותי הביתה עם חשיבה מחודשת על אמנות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"שיחות שלום" של אביתר בנאי מאוד השפיע עליי בזמן של השבעה באוקטובר. היומן שלי היה מלא בעבודה ופתחתי עוד חלק חדש בסטודיו והכל התבטל, אז הייתי שם את האלבום באזניות והולך לטייל בעיר שעות בלי מטרה. עבורי בכל אלבום של אביתר יש משהו שמספר סיפור.

⁠לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל מה שקשור לחיילים במילואים. אני משום מה שוחררתי ממילואים מזמן, ואני לא רוצה לתאר מה החברה האלו עוברים. נראה לי שבזמן הזה בכל מה שאפשר לעשות כדי להתגייס ולעזור למילואימניקים מבורך. אני בעולמי מנסה לעשות מה שאפשר כמובן.

⁠מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
האחים אסף ויותם דוקטור ממסעדת "האחים". אוכל הוא לא רק מה שקיבלת בצלחת – הוא מרקם אנושי, רשת שתומכת אחד בשני. בכל פעם שקורה משהו חברתי, האחים הם הראשונים לפרסם ולהגיב בפעילות שעוזרת, תומכת ומפרגנת לחברה עצמה.

⁠מה יהיה?
אולי אני אופטימיסט מטבעי אבל אני מאמין שיהיה טוב, נקודה. ההיסטוריה הוכיחה שדברים זזים, מים הופכים לגז, וענן חוזר להיות מים. אני רוצה להאמין שאנחנו בתקופה קשה שתוביל לטוב.

• העיר שלי
• קנולי
• הבסטה
• קריית ספר
• פרחים
• מסעדות בתל אביב
• יין