בורקס של זיכרון ומסעדה שהיא יותר מאוכל. העיר של גיל-עד דאבוש

>> גיל-עד דאבוש הוא השף של גאיג'ין, היפנית היוקרתית מלילינבלום שהפכה לאחד המקומות הלוהטים בעיר מאז פתיחתה בספטמבר. "אחרי הפתיחה היה הייפ גדול שזה מאוד משמח ומרגש, וכרגע אנחנו רואים שהעבודה עולה. זה מבורך ומראה שאנחנו עושים משהו טוב ונכון", מספר דאבוש. "יש ציפייה לחוויה יפנית אמיתית, ואנחנו נותנים לה מענה בעונתיות ומנות ספיישל. הקהל הישראלי מדהים ומוכן לטעום מהכול גם בפועל, לא רק במחשבה שלי. למה שקורה במדינה תמיד יש השפעה על מצב הרוח והחשק לצאת ולחגוג. הרבה פעמים זה פשוט לא מתאים, ואנחנו עדיין רואים במסעדה את עצם העובדה שהמדינה עדיין במלחמה ויש חטופים בעזה. אנחנו ערים לכך גם לגבי האורחים וגם לגבי עצמנו".

>> העיר של ג'וני שועלי: איך כלבים יודעים שיום שבת
>> העיר של עידן אלתרמן: מקום טוב להתמסר בו לעצים

מאפה ליאון

אני חובב בורקס מושבע, ונחשפתי למקום בגיל צעיר כשעבדתי כילד בקונדיטוריה והביאו לנו מאפים מליאון. הטעם נחרת לי בלב ובראש, ובכל פעם כשאני רוצה להיזכר בהתחלה שלי במטבח, הרבה לפני הפרק המקצועי, אני הולך לשם ומזמין בורקס תרד. יש לי פינה חמה בלב למקום הזה.
עולי ציון 17

M25

אני מעריך מאוד את העבודה שלהם ומעריך את החיבור בין בשר שמטופל במקצועיות ומסעדת שוק.
סמטת הכרמל 30

דלאל

מקום מדויק עם בראנץ' נהדר בסופ"ש. לא הייתה לי שם נפילה אחת, גם אם זה שקשוקה או המבורגר בכמהין. כל דבר שהם עושים מרגיש לי מדויק, ותמיד כיף ונעים לשבת שם. כששף או אדם משמעותי במסעדה מתחלף, מרגישים את זה, אבל דלאל הוא הרבה יותר מרק אוכל. אני יושב שם באופן קבוע ומשהו בחוויה הכללית משאיר אותי מאוד נאמן למקום.
שבזי 10

בית תאילנדי

זו בחירה שהיא כביכול מובנת מאליה, אבל אני אוהב מאוד אוכל תאילנדי. כשהשתתפתי בהקמת מסעדה לא הרחק משם, אכלתי בבית תאילנדי כל יום במשך כמה חודשים, ואני אוהב מקומות שיש להם זיכרון. בהרבה מקומות בעיר יש אוכל מהמם ושפים מוכשרים, אבל יש מקומות שעבורי הם זיכרון ולכן הם משמעותיים בעיניי.
בוגרשוב 8

בית הלוחם

אבי נכה צה"ל, ומאז שאני זוכר את עצמי, מבחינתי נסיעה לתל אביב היא ביקור בבית הלוחם. כילד זה מקום שעזר לי לקבל ולהעריך את השונה בצורה אמיתית, וכאדם הוא נתן לי המון. בעיניי זהו המקום הכי תל אביבי, ועד היום בחגים אני הולך לשם עם הוריי ועם הילדים, שבית הלוחם הוא גם בית עבורם. הם עדיין קטנים ונהנים מהבריכה ומהפעילויות, אבל בדיעבד אני יודע שהמקום הזה נתן לי הרבה יותר מאשר רק כיף.
שמואל ברקאי 49

מקום לא אהוב בעיר

האיילון. תמיד יש בו עומס ופקקים. אני גר בהרצליה וכשאני מגיע לתל אביב עמוס לי, רועש ופקוק. זה משהו שגורם לי להגיע לעיר לחוות אותה ולעבוד כפי שתמיד עבדתי בה, ושם זה נגמר. יותר מזה אני לא מסוגל.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ללכת עם הבן שלי ל"ספר הג'ונגל". ראיתי את המחזה כילד, כשתום אבני שיחק בו, וכעת הוא מוצג עם הקאסט הכמעט מקורי. יש חוויות שכשאתה עובר אותן יחד עם הילדים ורואה אותם מתלהבים ושמחים, זה מרגש. זה היה רגע שבו שכחתי הכול, נזכרתי בילדותי ושמחתי עם הבן שלי. הוא בטוח לא ידע את המילים כמוני.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר של נונו "אבא בוא" לזכרו של יונתן דיטש ז"ל, שנפל בעזה. השיר מדבר על ילד שקורא לאבא שלו שלא מגיע קורע לי את הלב, אולי כי אני אבא, אולי כי המצב הוא קצת יותר מדי. השיר זיעזע וריגש אותי כתמצית של אבהות במלחמה – דאגה בלתי פוסקת ופחד, עצב ושכול שמלווים אותנו כבר יותר משנה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לשירות למען הילד, שמבחינתי הוא הכול. התנדבתי בארגון ואני עדיין מתנדב בו כבוגר מאומץ, ומלווה בהתנדבות משפחות מאמצות בתהליך האימוץ. הארגון הביא לי את המשפחה שלי ועיצב את מי שאני, וכל הקרדיט להורים שלי לדרך שגדלתי בה, לקבלה ולאהבה. אני מרגיש שאני מקבל הרבה יותר מכפי שאני נותן, וזה ממלא את הלב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בני ובנות זוג של משרתי מילואים ונכי צה"ל החדשים, וכל מי שמחזיק את המציאות בידיים בסיטואציה הקשה הזאת ומגדל משפחה וממשיך הלאה למרות המצב.

מה יהיה?
אני אופטימי ורוצה להאמין שיהיה טוב, ושהבאתי ילדים לעולם טוב ולמדינה טובה. אני מקווה שיהיה טוב להם ולכולנו.