המקום המוזר בעיר והמאצ'ה הטוב במדינה. העיר של דאשה איליאשנקו

>> דאשה איליאשנקו היא אוצרת עצמאית, מפיקת אירועי תרבות, ומייסדת קהילת KakdelArt, שמשלבת אמנים עולים מסצנת האמנות החדשה בישראל. מאז שעלתה ממוסקבה ב-2019 היא עוסקת בבניית קהילות אמנותיות, מנהלת את קהילת "התחייה 14", מפיקה מגוון רחב של אירועי תרבות, ומתמחה בפלייסמייקינג – הפיכת מרחבים עירוניים למוקדי תרבות וחיים. 

>> הספוט הכי יפה ושוק עם סיפורים על סבא // העיר של עדי רובינשטיין
>> בר שאפשר לסמוך עליו וחוף שתמיד מרגיע // העיר של יולי אילדיס

1. התחייה 14

אני מתעניינת במקומות שבהם אורבניזם פוגש תרבות, מה שנקרא "placemaking". איך אמנות ואומנות יכולות להפוך את הנוף העירוני למרתק וידידותי יותר? התחייה 14 היא דוגמה מצוינת לאשכול יצירתי תעשייתי: מרחב לאמנות ויצירה, מעין שמורה של מלאכות מסורתיות ומפעלים משפחתיים שעוברים מדור לדור. הבניין, שבעבר שימש כמבנה תעשייה היסטורי, עבר תהליך שימור והתחדשות ביוזמת ריאליטי ומנרב, והפך למוקד חי של פעילות אמנותית, קהילתית ותעשייתית. כחלק מהשיקום, קירות הבניין הפכו לגלריה פתוחה לציורי קיר, פרויקט שקרוב במיוחד ללבי: שבעה אמנים מהקהילה שלי, KakdelArt, כולם עולים מרוסיה ואוקראינה, יצרו כאן עבודות שמביאות עימן סיפורים אישיים של הגירה, תקווה והתחדשות. התחייה 14 הוא לא רק פרויקט עבורי – הוא הבית השני שלי. מקום שבו אמנות פוגשת אנשים, וסיפורים אישיים מתמזגים עם נוף עירוני משתנה. אני רואה ביצירה כאן פעולה של ריפוי, שייכות, וחיבור אמיתי בין אנשים למקום.
התחייה 14

1. הרצל 140

מרחבי אמנות עצמאיים הם עוד אהבה שלי. וכשהם צצים בבתים עתיקים חצי הרוסים, זה הופך לפנינים אמיתיות. בהרצל 140 כבר כמה שנים מתקיימות רזידנסיות לאמנים מישראל ומכל העולם. יהל נבו, יוצר הפרויקט, בוחר משתתפים לא לפי האמנות שלהם, אלא לפי מי הם כאנשים. הוא אומר שאדם שכנה עם עצמו ועם אחרים, תמיד יוצר אמנות טובה, והבית הזה אינו מקום לשיפוט ומיון אלא מקום ליצירה. אני אוהבת לבוא לכאן לפתיחת תערוכות בחורף, כשהחבר'ה מדליקים את האח, או בקיץ, כשאפשר לשבת בחצר האחורית. ביוני ויולי אנחנו עושים שיתוף פעולה: הרצל 140 יארח את קהילת KakdelArt!
הרצל 140

3. קפה מרכז

אומרים שכאן מכינים את המאצ'ה הטוב ביותר במדינה, ואני מאשרת זאת לחלוטין! לא, באמת, מאצ'ה עם קצף פטל, איפה עוד טעמתם דבר כזה? את בית הקפה הקטן הזה בשוק הכרמל פתח זכר, עולה חדש מרוסיה, והוא כבר הפך לנקודת משיכה חדשה לקהילה שלנו ולכל מי שגר באזור כרם התימנים. כאן גם מתקיימות תערוכות, פופ-אפ קעקועים ומסיבות עם די.ג'יי.
מל"ן 23

4. Alternative souvenir

מה שחסר בתל אביב אלו מזכרות טובות ומקום ברור לאן ללכת בשבילן. מקום כזה פתחו שתי עולות מאוקראינה ורוסיה לינה ויאנה ביפו העתיקה. לכאן בוחרים רק פרויקטי עיצוב ואומנות מעניינים מיוצרים מכל הארץ, שקשורים בדרך זו או אחרת לזהות הישראלית. קרמיקה, נרות, תכשיטים, קליידוסקופים, סבון – הכל עם סיפור ועם נשמה.
מזל קשת 4

5. Nothing

המקום המוזר ביותר בעיר, ובשל כך אנחנו אוהבים אותו. זהו מקום קונספט, מעבדה רגשית לפרויקטים של תשוקה או פשוט – נאת'ינג. מייסדי הפרויקט, העולים מאוקראינה יורה ומרק, פתחו את המרחב ביפו העתיקה כדי שלהם ולחבריהם תהיה במה לניסויים אמנותיים. כאן מתקיים כל דבר, ממסיבות רעש ועד הקלטת פודקאסט, משוק יום שישי ועד סטנדאפ בשפה האוקראינית, מתערוכות ועד חתונה. זהו מקום של תרבות עצמאית וקהילה אמיתית.
הצורפים 29

מקום לא אהוב בעיר:

רחוב אילת. לא אהבתי אותו ממבט ראשון, עוד כשביקרתי בישראל לפני העלייה שלי ב-2019. למרות שהרחוב הזה מפריד בין שתי שכונות מגניבות כאלה – פלורנטין ונווה צדק, אני תמיד רוצה לעזוב אותו מהר ככל האפשר. תמיד מלוכלך, מאובק ורועש, המון חנויות בגדים לא רלוונטיות מסין – בכנות, זה פשוט בושה ופרובינציה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בתערוכה בגלריה שכטר, מניין ומקדש רחם מארגנים חוויה של חלומות קולקטיביים ולילות בגלריה. הם מקיימים סשנים כאלה ל-10 אנשים: לימוד על חלומות בטקסטים יהודיים, ולאחר מכן שינה משותפת בגלריה תחת מוזיקה, שהמוזיקאי עומרי מנגן כל הלילה. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת, לקבל תשובה ל"שאלת חלום" שלי ולשמוע איך סיוטים שרודפים אנשים, במהלך הלילה הזה הופכים לחלומות משעשעים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"Cascade" של מוחמד אבו סאלמה במוזיאון תל אביב לאמנות – מיצב בצורת מפל של שרשראות חיילים: חזק ויפה מאוד.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
חברה שלי קטיה פינקלשטיין והצוות שלה מוביל פרויקט חשוב מאוד: ArtNeuroverse Biennale, יוזמת אמנות ייחודית המכבדת את היצירתיות של ילדים ומבוגרים נוירו-מגוונים. יש להם פרויקטים ותוכניות רבות, ותמיכה לא תזיק להם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הייתי רוצה לתמוך במייסדות בית התרבות ארט פבריקה, אירה גרודזינסקיה וסוניה קוסטינה: הן עושות פרויקט נפלא – בית ספר לאמנות לילדים עם חוגי משחק, מוזיקה וחוגים אחרים, וגם מרחב לתערוכות ויצירה, ויצרו סביבן קהילה אמיתית. אבל הביורוקרטיה והמציאות הכלכלית הקשה לא נותנות להן מנוחה, וכעת הן נקלעו לחובות.

מה יהיה?
אני בטוחה שהכל יהיה בסדר, אם נקשיב זה לזה ונרצה טוב זה לזה.