רעש מלא חיים מול ריקנות בוהקת: העיר של הצלם והעו"ד דודי תדמור
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: הוא עו"ד אבל גם צלם שמציג בימים אלה את תערוכתו "רעש לבן". העיר שלו מורכבת מזיכרונות אישיים של טיולים עם ילדיו
1. נמל יפו וכיכר קדומים
כירושלמי שגר שנים בניו יורק ועבר לגור בתל אביב, הייתי צריך זמן הסתגלות. לכן גרתי הרבה שנים בעג׳מי, ביפו. היו אז הרבה פחות מקומות לצאת אליהם, ויפו עדיין לא ניסתה להיות תל אביב. ילדיי הגדולים היו קטנים, גני משחקים לא היו, אז הלכנו לשחק בנמל יפו ובכיכר קדומים. הרבה אפשר לומר על השחזור של יפו העתיקה, וגם הרבה על נמל יפו המחודש – אבל אצלי המוקד הם זיכרונות אישיים, של טיולים עם ילדיי הקטנים (שגדלו מאז לתפארת), לאורך הרציפים של נמל יפו, ובחום הלוהט של כיכר קדומים הריקה שאבניה מבהיקים בלובן וצל לא היה בה.
2. גינת דובנוב
פנית חמד בתל אביב, שגם אליה אני קשור רגשית, והפעם בגלל הבן הקטן שלי. הרבה בילינו שם. יחסית לתל אביב זו גינה גדולה, וירוקה מאד. מוצלת, נעימה, ומלאת פעילות של ילדים – לבד, עם הורים, בקבוצות. רעש מלא חיים, ההיפך הגמור מהריקנות הבוהקת של כיכר קדומים. כמעט בשולי הגינה, מוסתר בקומת הקרקע של בית מגורים, שוכן קפה יעל – סמן ימני של איכות, מקום שתמיד תענוג לסור אליו.
3. מוזיאון תל אביב והאופרה
אני אוהב את הרחבה הזו, של מוזיאון תל אביב והאופרה. מצד אחד, החללים הגדולים של המוזיאון. קרירים בקיץ, נעימים בחורף, אסתטיים מאד, ותמיד עם אמנות ששווה לראות. מצד שני, התיאטרון והאופרה – קהל עוטה מסיכות, ממושמע, תאב תרבות, חרד מהקורונה ובכל זאת מגיע. ויש מה לראות ולשמוע. באמצע – מגרש הסקייטבורד של מרכז תל אביב, ומופעי ערב בקיץ שגם אם לא כולם מעולים, יש בהם הרבה שמחה.
4. שוק לוינסקי
ימי שישי בבוקר, מאד מוקדם בבוקר, שולחים אותי לביקור בשוק לוינסקי. הוא מנוקד במקדשים קטנים של אוכל טוב, כאלה שהיה להם מקום מכובד בכל שוק אוכל מצוין בעולם. חיים רפאל המיוחד, בורקס פנסו שצריך לאכול ממש חם, והחברים שלי מפיצוחי משה ובניו. דרך נהדרת לסיים שבוע ולהתחיל את סופו. רק שסחרור הנדל״ן המטורף של תל אביב לא יעקר את הנשמה מהפינה המיוחדת הזאת.
5. שדרות ח״ן, רחוב ביאליק
שני רחובות בתל אביב קרויים על שם חיים נחמן ביאליק – רחוב ביאליק ושדרות ח״ן, ואת שניהם אני מאד אוהב. עבורי אין יפה מרחוב ביאליק בעיר הזאת. בית העירייה הישן, בית ביאליק, כיכר ביאליק, בית ראובן המצוין. תענוג לבקר, כל פעם מחדש. ושדרות ח״ן – שם גרתי שנים, והרחוב נפלא, הרבה בזכות הפיקוסים הבנגליים המיוחדים עם שורשי האוויר המשורגים סביבם. גרסה שקטה יותר, ובעיני נעימה יותר, של שדרות רוטשילד שעלו לגדולה.
תצלומיו של דודי תדמור מוצגים בימים אלה בתערוכת "רעש לבן" במסגרת אירועי פסטיבל הצילום הבינלאומי PHOTO IS:RAEL. לפרטים נוספים