רֶחֶם מתחת לאדמה וגג לנשום בו היפהופ. העיר של דוד בן ארזה

>> דוד בן ארזה הוא זמר, מוזיקאי ויוצר חרדי בן 26 שחי ופועל בתל אביב. אלבום הבכורה שלו, "רחמים", יצא לפני כחודש בהפקת אמיר ובן, ואתם תוכלו לרקוד אותו בערב השקה חגיגי בזאפה ירושלים (25.3, שזה ממש מחרתיים). את האלבום כולו אתם יכולים וצריכים לשמוע כאן.

>> הממולאים הכי טובים ומטקות בשקיעה // העיר של דודי אפריאט
>> חנות צעצועים להיקבר בה ובר לחימום הלב // העיר של מאיה קניג

1. אולפני עציון גבר

האולפן של אמיר ובן בפלורנטין (אמיר שדה ובן מאור, המפיקים המוזיקליים של האלבום החדש) הוא כמו רֶחֶם בשבילי. יורדים מתחת לאדמה, שקט מוחלט, מיקרופון, ספה ושני אנשים מוכשרים ורגישים שעושים קסמים באוזן ובלב.
עציון גבר 13

2. פיצה בזילי.קום

היא מעולה, היא משביעה, היא מגניבה ותודה לאל היא גם כשרה. אחרי סשנים מתישים ומספקים אני הולך לנשנש שם משולש, אחרי דייטים כושלים אני צריך לפחות שניים. וכמובן – הקופירייטר שחשב על השם שלה אמור להיות איש חמוד!
אברבנאל 45/יהודה המכבי 53

3. הגג של טהר

ב"קלוז פרינדס" של טהר שפי (מוזיקאי מהמם שהוא גם חבר קרוב) צצות לפעמים הזמנות לישיבות בגג. אנשים טובים, פריסטיילים על ביטים, השמעות של מוזיקה שטרם יצאה, בירה ובמבה ועוד. גוד וייב. שם לראשונה נחשפתי לאנשים שאוכלים, שותים, ישנים ומעשנים היפ הופ.

4. הפסנתר בתחנת הרכבת סבידור

כשרק התחלתי לעשות מוזיקה בתל אביב, זה היה המקום שלי. כל פעם שהייתי בדרכים, הייתי נעצר מול הפסנתר בתחנת הרכבת, מתיישב ומתחיל לנגן, מקווה לפגוש אוזניים ועיניים חדשות. כל כך הרבה רגעים אנושיים ופשוטים חוויתי שם. מאז התברגנתי לי עם רכב, אבל הזיכרון המתוק נשאר.

5. הבארבי הישן ז"ל

לפני מלא מלא מלא זמן חיממתי את ארז לב ארי בבארבי הישן, יש משהו מחשמל בתדר של המקום. על הבמה היה לי איזה רגע של חלום, לעשות את זה בעצמי עם המוזיקה שלי, עם הלהקה שאיתי. לצערי בבארבי הישן זה כבר לא יקרה, אבל אני סבבה גם עם החדש ומתכנן מתישהו להגיע גם לשם 🙂

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

המקום שאין בו מקום לשים בו את הרכב. איף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעה של יסמין מועלם בבארבי. כמה כישרון וסטייל וכיף ולב. ובמיוחד שברק ויינר שמתופף שם גם מפיק ומנגן במופע שלי. חוויה ממש, ממליצה לך.

איזו יצירה תן לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בטח תשובה נדושה, אבל "לראות את האור" של אפרת גוש. יצא לי לבצע אותו במסגרת פרויקט של ניצולי הנובה שיצאו לריטריט בקפריסין, והמילים של השיר חדרו אליי לתוך הבשר: "ובתוך האדמה המדממת, רגלי ננעצו, היכו שורשים". אמן אמן אמן.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אחד הדברים הכי חשובים זה כל מה שעוזר למילואימניקים. אבל חשוב לי להגיד (בתור מי שבימים אלה עושה שירות לאומי בעמותת "תקווה ומרפא" שתומכת בחולי דיאליזה ומושתלי כליה) שדווקא בגלל שהמלחמה תופסת עכשיו את הלב (ובצדק) אני מרגיש שאסור לשכוח את אלה שעוברים אתגרים אחרים וצריכים את התמיכה התמידית של החברה והקהילה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אמיר שדה, מוזיקאי נפלא וגם שותף ליצירה ליצירת האלבום החדש שלי ("רחמים"), וגם לו יש לו אלבום חדש ומדהים. אתם כנראה מכירים אותו כחלק מ"אמיר ובן" ומ"תל אביב זה אני ואת" (עם ג'יין בורדו), אבל באלבום החדש שלו יש טקסטים חריפים על החיים, על משפחתיות, על משבר גיל שלושים ועל אלוהים.

מה יהיה?
זה בעיקר תלוי בנו.. ההיסטוריה מלמדת שהיהודים איכשהו תמיד שורדים בסוף, אני כל כך מקווה שהפעם נלמד מטעויות ולא נצטרך לצאת לסבב ג' של חורבן. בבקשה – בואו נבחר לחיות ולבנות ביחד במקום למות ולשבור בנפרד. תודה.