מקלט שמרחיב את הלב ובר בקצב הסמבה. העיר של דניאל גורי דה לימא

>> דניאל גורי דה לימא הוא לא רק האיש עם השם הכי מגניב שאנחנו מכירים (ונכדו של חיים גורי), אלא גם דה לימא הברווז – שם הראפר שלו. בחודש שעבר הוא הוציא את אלבומו הרשמי הראשון בשני חלקים, "גבר" ו"גם אני מלחמת אזרחים". והוא מספר: "הראשון מחווה להיפ הופ שגדלתי עליו ולכותב הראשון שהראה לי מה אפשר וצריך לעשות עם עט: סבא שלי, חיים. השני הוא מכתב אהבה למוזיקה הברזילאית שגידלה אותי, ולאישה שלימדה אותי למה כדאי לומר 'לא יודע': סבתא שלי, עליזה". לשמוע עכשיו ומהר.

>> מסעדות נוסטלגיות של פעם ואגרוף של טעמים // העיר של דותן גרינברג
>> לחם שהוא חוויה רוחנית וחנות גת סודית // העיר של יואב וינפלד

 

1. המקלט הציבורי בשכונת שפירא

אין לי מרחב מוגן בבניין ולמזלי זה שברחוב טורי הזהב היה הכי קרוב אליי. ממה שהבנתי, בשגרה המקלט משמש כמועדונית של בית הספר הסמוך, ולא מעט משפחות ישנו בו בשבוע האחרון, אז הייתה אווירה חזקה של גן ילדים (נקי אבל). כמעט כל סוג בן אדם שחי בישראל היה שם, אבל בעיקר פיליפינים ואריתראים. אף אחד לא דיבר על מלחמה או פוליטיקה. רוב הזמן פשוט פחדנו יחד בשקט. כמה נשים תמיד שיחקו בלילות קלפים על כסף בחדרון אחורי, תמיד לפחות אחת מהן עם תינוק ער עליה. כולם עפו על הכלב שלי. ליכודניקית מתוקה בשם שושי אהבה אותי למרות שאני עובד בעיתון "הארץ". היה מרחיב לב מאוד.
טורי זהב 15

2. פארק סוניה

עברתי לתל אביב לפני שבע שנים בגלל זוגיות ועבודה. אני ירושלמי וחסר לי פה קצת הרים וגבעות. פארק סוניה ממוקם חמש דקות ממני על מדרון קטן אבל מרשים יחסית לתל אביב, ובדומה למקלט יש בו ייצוג של כל תושבי השכונה, כולל אלה שאין להם בית. יש שם אימוני אינטרוולים וילדים אריתראים, תלמידי ישיבה וראפרים שאף אחד לא מכיר. הוא ירוק נורא ומספק מגוון חוויות של ידעתי שאני צריך בכלל: פגשתי זוג אווזים לא מעצבנים (כל חורף כבר שלוש שנים), הצלתי ארנבת מחתול, ברחתי מתרנגולת שחשבה שאני בא לה על הגוזלים, ראיתי קרב בין כנופיות של מיינות, יונים ודררות, ושמעתי את ההסבר הכי כריזמטי (אבל עדיין גרוע) ללמה כדור הארץ כן שטוח. אני גר בשפירא קרוב לארבע שנים ומעולם לא פסחתי עליו בטיול עם הכלב. לא מעט מילים לשירים באלבום החדש שלי נכתבו בו או בדרך אליו.
פרי עץ חיים 2 תל אביב

3. א-לה רמפה

סוג של בר הבית של מקום העבודה שלי. הצוות מקסים, האוכל טעים, אחלה מוזיקה (כמעט כל שבוע יש חבר'ה שמנגנים סמבה לייב כמו שצריך, בתור ברזילאי והסמבה ראפר היחיד בישראל, אני מאשר) ויש קאיפיריניה (טובה. גם מאשר).
העמל 21 תל אביב

4. קופי לאב

יש פה את הקולדברו הכי טוב בעיר לדעתי, ובזכות העובדים המתוקים קל מאוד להרגיש בן בית. גם פה נכתב חלק נכבד מהאלבום.
שדרות הר ציון 108 תל אביב

5. הבית של קובי בלולו

הבית של הקומיקאי/שף קובי בלולו כשהוא עושה בו פופ אפ. קובי קומיקאי מופלא (גם הוא מופיע באלבום) שמבשל כמו שהוא מצחיק, עם שפע ניואנסים מפתיעים ועומק מחשבה לא נפוץ. הוא וזוגתו אורטל הם אחד הזוגות הישראלים הכי יפים שאני מכיר, ויצרו יחד בדירתם חלל מלא צחוק וחום שמעניק חוויות חד פעמיות, גם אם כבר אכלת אצלו אוכל הודי (הוא מכין גם טאקוס מפחידים. יש בשישי הקרוב, כדאי מאוד).

מקום לא אהוב בעיר:

דרום העיר כשהחורף גשום. או שתארגנו לנו ניקוז נורמלי או שתאשרו לליים להשכיר גם גונדולות. מוגזם שכל טפטוף של יותר מכמה דקות הופך אותך לחוקר אמיץ באמזונס.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעה של הארינגמן קולקטיב באממה ג'אז רום. יש באממה סאונד משובח והמוזיקה של הקולקטיב, משהו נדיר ביופיו שנמצא בין ג'אז, היפ הופ ופסיכדליה, תמיד מרגישה כמו אלוורה על הלב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט Lone Star, פנינת אינדי אמריקאית מסוף שנות התשעים. על פניו מעין מערבון/תעלומת רצח המתרחש בעיירה טקסנית על הגבול עם מקסיקו, אבל בתכלס סיפור אנושי מאוד שמתבונן עם המון חמלה במשמעויות הרבות של המילה "גבול". היה כמעט קל מדי לתרגם בראש את העלילה שלו לעברית וערבית.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל דבר שמקדם שיח בריא ופורה בין כל יושבי הארץ הזאת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הסטנדאפיסט עידן רונן. אני לא חושב שיש כרגע בקומדיה הישראלית קול מקורי או מעניין יותר משלו (וגם אותו זכיתי לארח באלבום).

מה יהיה?
יותר טוב, אם נחליט שזה מה שאנחנו באמת רוצים. צריך להפסיק לריב עם אנשים בתגובות ולהתחיל לפתוח את הלב והאוזן לאנשים שחיים פה לצדנו וחושבים אחרת מאיתנו. ניסינו דרכים אחרות וכולנו יודעים לאן הגענו.