מעשה שהיה כך היה: בעוד מתאפללות עיניי אחרי עוד התראה (שהפעם לא נגמרה באזעקה) ואני במצב שומר מסך על המהדורה הבלתי נגמרת של חדשות 12 (טלוויזיה פתוחה על מיוט), צץ לפתע בין הדיווחים מהשטח, הלשעברים וברהנו טגניה – איש במדים ששימש כמסביר פיקוד העורף. רגע… זה לא יכול להיות.. איתן שוורץ?!

>> החזקים מתגלים: הם קוראים לזה מיקרו-דרמה. ואנחנו מפחדים
>> הבריחה אל החופש: 10 סרטים בנטפליקס שחוגגים את החירות

איתן שוורץ איתן שוורץ? מ"השגריר"? ההוא שהתמודד על ניהול חברת Hasbara לא קיימת בפני יעקב פרי ורינה מצליח? וכן, הוא היה גם דובר עיריית תל אביב-יפו במשך שנים ועשה רבות, אבל לא בגלל זה שלחו אותו מפיקוד העורף אל המסך. תרשו לי להוציא את המיסטר פינאטבאטר שמתוכי ולשאול: מה זה, פרק קרוסאובר? כן, ובכן, כן. החיים כולם הם פרק קרוסאובר. שוורץ הוא לא היחיד שקפץ לביקור; גם דני דויטש, חזאי ומבזקן לשעבר, כבר הפציע לא פעם באולפן של 12 כאיש מילואים בפיקוד העורף, ואף כיכב בסרטוני פיקוד העורף עם יעל בר זוהר. כמו פרק סיום עונה מרגש שבו כל הדמויות חוזרות מהעבר.

אפשר בקלות לזהות את הטרנד: שימוש בפרצופים ישנים ומוכרים מהמסך שלכם כדי לתווך לכם את הסיוט שאתם בתוכו. אז למה להסתפק רק בשוורץ, דויטש ובר-זוהר? הנה עוד כמה דמויות מהעבר שאפשר ואולי גם כדאי להחזיר בקלות כדי להסביר לנו מה לעשות במקרה של אזעקת אמת, כי אחרי שלוש שנים של ריצות למקלט עוד לא הבנו. אגב, זאת הזדמנות מצוינת להתנצל בפני קופיקו שהודר מהרשימה הזאת: אתה כבר היית במלחמה הקודמת.

1. אורי גבריאל

כי תכל'ס כולנו היינו ברגע הזה – הרגע שבו ההתראה המצמיתה של פיקוד העורף קוטעת את שגרת חיינו. לפעמים באמצע שינה, לפעמים באמצע פרק של סדרה, לפעמים סתם בזמן שניסינו לנהל דיאלוג קוהרנטי עם אדם בחיינו. ולא תמיד יש כוח לעשות את כל התהליך ולהרים את גופנו העייף – בפעם השמינית היום – בדרך למקלט. בדיוק כאן, גבריאל המיתולוגי יכול להיות שימושי במיוחד בכך שיבהיר, ברגישות ובנחישות, שהגיע הזמן לקום יא בני זונות. ברוך דיין הממ"ד, יא מניאק. מי שלא הולך למקלט – מת.

2. הבאבא בובה

כי אין שאלה שחוזרת לנו במוח כמו השאלה "מה יהיה?". ומי יודע לענות עליה יותר טוב מאשר הרב המיתולוגי מ"זהו זה", שהיה שם בפעם הקודמת שבה תל אביב הופגזה בטילים על בסיס יומיומי מהמפרץ. הוא אולי לא ידע באמת מה יהיה, אבל תודו שההסברים שלו היו טובים מספיק כדי להעביר לנו כמה דקות משוחררות מחרדה. ובוא נגיד שאם כבר מישהו מסביר לנו את המצב בגימטריה, יש קונצנזוס לאומי שמוני מושונוב עדיף על שלמה קרעי.

3. מאיה רוטמן

רציתם פליטי ריאליטי, אז לכו עד הסוף – מה באמת עם מאיה רוטמן? לאן נעלמה הזמרת המקסימה עם הגיטרה והמפוחית? תהיו בטוחים כשהיא תשיר ש"גשם של טילים עומד ליפול", אנחנו נקשיב. וחוץ מזה, יש כאן הזדמנות נדירה להמיר קצת את הצליל הצורם והמטרגר של ההתראה עם קצת מוזיקה טובה. אם לשום דבר אין משמעות, לפחות שנהנה קצת. ואם זה לא הולך, תמיד אפשר להתקשר לג'קו אייזנברג.

4. ברוך סנדו

סוף סוף, דמות של לובש מדים שאפשר להזדהות איתה. הדמות שגילם ערן זרחוביץ' בסדרה "מטכליסטים" היא הדרך הכי טובה של צה"ל לקרב את ליבו אלינו – בכך שהיא תבהיר לנו מי אנחנו באמת: לוזרים שמשקרים לעצמם כדי להרגיש יותר טוב. ואם הוא גם יבוא בבינג' במקום הנאג'סים האחרים באולפן, הרי זה משובח.

5. הולוגרמה של דודו טופז ז"ל

המציאות גם ככה גרוטסקית, אז למה לא ללכת על הראשון בבידור? טופז ההולוגרמי יוכל להבהיר לכם בדיוק ש"אין לכם זמן", לזרוק כדורי שוקולד לפה שלכם כשתרצו אכילה רגשית, לנשוך לכם את הזרוע כשתרצו להרגיש כאב אלטרנטיבי, לצעוק "כי אני משוגע" ולשלוח בריונים להרביץ למי שלא יורד למקלט. הוע גם יבהיר למשמרות המהפכה שאם הם לא יפתחו את מיצרי הורמוז, הוא ישלח עליהם את שבי. וזה, כידוע, יותר גרוע מהמארינס.

6. נעמי שחר

כי אם שמתם לב, הרעים של המציאות די נגמרו לנו. נסראללה, הנייה, סינוואר, חמנאי – כולם עפו. וחסרה לנו דמות נבל אמיתית בחיים. אז למה לא להחזיר לחיינו את הגברת שחר? שתאיים מול המצלמות על משמרות המהפכה שתקשיבו לה ותקשיבו לה טוב, אם אתם לא מקפלים את המלחמה היא תשלח עליכם שתי שטוזות. קלאודיו פור פאבור, בנגה בנגה. ואם זה יחזיר את "השיר שלנו" לעונה נוספת, דיינו.

7. יוסי בובליל

לא, כי לשמוע את טלי גוטליב מנתחת את התקיפות של האמריקאים זה יותר הגיוני.

• מלחמת איראן
• סלבס
• מקלטים

לאורך השנים, אנחנו, תושבי מערב שכונת שפירא, חוזים במופעים חוזרים ונשנים של הפקרת ביטחוננו האישי – בין אם זו הפשיעה הגואה, צרכנות הזנות הגלויה ברחובות או היעדרן המוחלט של מסגרות ראויות לנוער. טיפול בשורשי הבעיות הללו דורש משאבים, כוח אדם והרבה רצון טוב ולצידם שיקולים פוליטיים. אלו תהליכים ארוכי טווח. עם זאת, מאז שבעה באוקטובר נחשף מחדל מסוג אחר, כזה שאין לו תירוץ של "מורכבות חברתית": היעדר מיגון בסיסי לתושבים בעת מלחמה.

>> תהיו חזקות? אנחנו חזקות. מי שלא חזק הוא מי שהפקיר את העורף
>> ביעור חד"פ: בפסח הזה יש הזדמנות לעצור את המכה ה-11 של החג

בעוד שהתמודדות עם פשיעה היא אתגר מתמשך, את עניין המיגון ניתן לפתור באופן סביר, כאן ועכשיו. הפתרון מונח על השולחן: הצבת מיגוניות בחלקה המערבי של השכונה. המקלטים הציבוריים בשפירא נבנו לפני עשרות רבות של שנים. באותה תקופה מערב השכונה היה אזור של תעשייה קלה עם מעט מאוד תושבים. מאז, המציאות השתנתה ללא היכר: הנגריות ובתי המלאכה הוסבו ליחידות מגורים, כמות התושבים זינקה, אך מספר המרחבים המוגנים לא עלה בהתאמה.

בשבוע האחרון הביעה העירייה נכונות עקרונית להציב מיגוניות במערב השכונה. כתושבים למודי אכזבות, אנו רואים כיצד גלגלי המכונה הבירוקרטית מסתובבים לאט מדי. לא נופתע אם גם הסבב הנוכחי יסתיים בלא כלום

התושבים שגרים כיום באזור נאלצים להסתפק בשני מקלטים קטנים בלבד, וממ"קים באשכול גנים שנאבקנו על פתיחתם. בשעות מסוימות הדוחק שם הופך לבלתי נסבל ומסוכן. פעמים רבות במהלך השנתיים וחצי האחרונות, תושבים נותרו מחוץ למקלט פשוט כי לא היה מקום. הייתי עד לכאוס ולבהלה. התוצאה קשה. רבים מהשכנים שלנו פשוט התייאשו. הם נשארים בבתים, שלעיתים אינם יותר מצריפים ומקווים לטוב.

פוטנציאל האסון במקרה של נפילה ישירה באזור צפוף כזה הוא גבוה במיוחד. מוקד 106 מפנה למקלט הגדול (והמוזנח כשלעצמו) בתחנה המרכזית אך המרחק לשם הוא רב מדי וזה אינו פתרון לתושבי מערב השכונה.

בשבוע האחרון, לאחר מאבק ממושך מצד תושבי שפירא על מנת להציף את הבעיה, הביעה העירייה נכונות עקרונית להציב מיגוניות במערב השכונה. ועם זאת, כתושבים למודי אכזבות, אנו רואים כיצד גלגלי המכונה הבירוקרטית מסתובבים לאט מדי. לא נופתע אם גם הסבב הנוכחי יסתיים בלא כלום, העניין שוב יוזנח, וביום שאחרי עובדי העירייה כבר יהיו עסוקים באתגר הבא.
עיריית תל אביב-יפו חייבת להתעורר ולהבין כי מיגון בסיסי אינו פריבילגיה ואינו נושא למריחת זמן. הגיע הזמן לעבור מהבעת אמפתיה למעשים.

• טור דעה
• מלחמת איראן
• שכונת שפירא
• מקלטים

שבועות קשים עוברים על תל אביב, אבל אם יש משהו אחד שלמדנו על העיר שלנו עוד בסבב הראשון מול איראן (ומול החות'ים, ועזה, וסדאם חוסיין) זה שלפחות בכל הנוגע לבתי קפה, אנחנו באמת עיר ללא הפסקה.גם כשהחשש שהאזעקות יתפסו אותנו לא מוכנים קיים, אנחנו עדיין רוצים לצאת להתאוורר באמת ברגוע. אבל איך אפשר לשתות קפה כשלא יודעים איפה להסתתר במידת הצורך? אספנו רשימה של בתי הקפה בהם יש מרחב מוגן בבניין והוספנו על הדרך כמעט 30 בתי קפה שהמרחק ביניהם למרחב המוגן הקרוב הוא כ-3 דקות הליכה, כך שההתראה אמורה להספיק. חשוב לציין, כמובן, שהכל הפכפך בערך כמו טראמפ, אז מומלץ בחום לבדוק עדכונים באינסטגרם במידה ואתם בדרך לקפה. שמרו על עצמכם, ואל תפסיקו להיות תל אביבים שנרקבים בבתי קפה.

בית רדיקל / 3426

בבית רדיקל תמצאו מקלט ממש בתוך המבנה, כך שאם בא לכם לצאת מהבית ולהתאוורר תוכלו לשבת שם ללמוד, לכתוב, לקרוא, לעבוד או פשוט לנוח. חנות הספרים פתוחה גם היא, והספרים עדיין במחירים של שבוע הספר – למי שרוצה לנצל את הזמן לקריאה איכותית. חוץ מזה, יש וויפיי בשפע וגם מזגן, וגם אפשרות לשבת בשמש למי שרוצה לספוג ויטמין D. והכי חשוב – קפה איכותי ומאפה מפתה.
11:00-17:00. מתחם 3426 רחוב התחייה פינת הרצל, תל אביב

המקרר

בית קפה מתוק ורב צמחייה עם מרחב מוגן שהוא – בונוס – ממוקם בגלריית אמנות. זה אומר שאם אתם יושבים בבית הקפה בעת אזעקה, תוכלו לרדת מיידית למרחב המוגן התחתון וגם לראות אמנות ישראלית, כי מוצגות בגלריה שתי תערוכות אמנות מקומית. אחת מהן על השבעה באוקטובר. הבטחנו מרחב מוגן ומעניין, לא הבטחנו אסקפיזם.
החשמונאים 90, שני עד שישי. בין 9:00-16:00

קפה BLUE

בבית המכולות שבנמל יפו יש מרחב מוגן בכל קומה, כך שאם בא לכם לשנות אווירה, לעזוב את הספה בבית ולהתאוורר מול הגלים התכולים – זה המקום בשבילכם. בהאנגר מספר 3 תוכלו לשתות קפה מצוין בקפה בלו (שבמכולה הכחולה), ולקנח במאפים פריכים וטריים. וכל זאת שמרחב מוגן וממוזג נמצא צמוד אליכם. גם זה לא מעט בימים אלה.
נמל יפו, האנגר מספר 3, כל יום בין 8:00-14:00

קפה זוהר

קפה זוהר, בית הקפה הזוהר (והראשון) של נווה שאנן, יש ממ"ד בתוך המבנה. הוא קיים רק 100 יום וכבר הספיק להשמיש את הממ"ד, ואם זו לא אבולציה של בית קפה בישראל אנחנו לא יודעים מה כן. בכל מקרה הקפה נהדר, הכריכים צבעוניים וטריים והמאפים מדברים אלינו. לזלול את כל זאת בממ"ד? עדיף בהרבה על חלה מהשכנים במרתף השכונתי.
ארלינגר 15, בין 8:00-18:00

נומנה

שנאמר – אם כבר ממ"ד בת"א, אז שלפחות יהיה בבניין יפהפה לשימור בצבעי תכלת בוהקים. כן, במבנה שבו שוכן בית קפה נומנה היפהפה יש ממ"ד בתוך המבנה. מוזיקת הג'ז שמתנגנת תמיד ברקע בוודאי תשכך את צלילי האזעקה המבהילים, ולהיכנס לממ"ד עם שאר לקוחות הקפה כשביד אחת ספל קפה מהוקצע ובשנייה מאפה נשמע לנו פחות גרוע מהאלטרנטיביות. אה רגע, יש מצב להכניס מנת אלכוהול לקפה? שואלים בשביל חבר.
אלנבי 54, 7:30-18:00

וויקאפ קופי | יוחנן הסנדלר

כולנו עייפים, והמתכון שנמליץ לכם עליו יותר מכולם להתעוררות מיטיבית הוא קורטדו מהתערובת האפורה של וויקאפ, עם חלב שיבולת שועל – כי בכל זאת אנחנו תל אביביים ובתוך עמנו אנחנו חיים. בהזדמנות זו גם נמליץ לקנח בעוגת שמרים סינבון. אם עכשיו לא הבנתם שחיים רק פעם אחת, מי יודע מה עוד דרוש כדי שתבינו.
יוחנן הסנדלר 23, תל אביב, 8:00-16:00

בתי קפה שפתוחים עם מרחב מוגן בסמוך

אדא לוינסקי(זבולון 9 10:00-15:00)
אדא חנינא(רבי חנינא 9 9:00-13:30)
איזי קפה(פלורנטין 38 // ארלוזורוב 76, 9:00-18:00 בשני הסניפים)
בוסר(החשמל 5, 8:00-16:00)
ג'רה(אבן גבירול 54, 7:30-16:00)
גת רימון(גת רימון 13, 9:00-16:00)
דלאל קונדיטוריה(כל ישראל חברים 7, 8:00-14:00).
דליקטסן ובייקרי(כל הסניפים פתוחים 8:00 עד 18:00)
נוריש(אלנבי 36, 10:00-14:00)
פרימו(אליפלט 16, עד מתי שיחליטו)
סניורה בייקרי(הרבי מבכרך 3, עד שעות הצהריים).
לוקי רוסטרס(מעון 5, 9:00-14:00)
ווי לייק יו טו(הבימה+ בן גוריון, שד' בן ציון 34\ שדרות בן גוריון 42, 8:00-19:00)
מיראז'(דרך יפו 9, 9:00-20:00)
לילי(שינקין 63, שני-שישי 8:00-13:00).
לימא(הכובשים 22, 8:00-20:00)
נאס קפה(עזה 55, 9:00-14:00)
נחת(ריינס פינת כיכר דיזינגוף 1, (7:45-19:30)
עפאים(דרך שלמה 6, 8:30-16:00)
פאקן סאנדיי(לוינסקי 61, 8:00-18:00)
פוק קפה(כפר גלעדי 48, 8:00-18:00)
צ'א'צוס(גאולה 51 // גורדון 47 7:00-19:00)
קיוסקו(פרנקל 31, 8:00-17:00)
קפה אחד העם(אחד העם 51, 7:30-20:00)
תוצרת הארץ(מסריק 12, 6:00-17:00)
תילי(דב הוז 16, 9:00-14:30)
תשקם(זבולון 5, 7:00-19:00)
תתתרבות(הכרמל 12, 10:00-16:00)

• אוכלים שותים
• בתי קפה
• מלחמת איראן
• מקלטים
• בתי קפה בתל אביב

יום שישי. מלחמת איראן הראשונה. פחות מ-24 שעות אחרי שכולנו התעוררנו מאזעקה והודעה שממשלת נתניהו פתחה במלחמה מול איראן. בפעם השנייה באותו ערב רצתי לבניין סמוך, היחיד ברחוב שלי בשכונת פלורנטין בתל אביב שבו יש מקלט. במטח הראשון יכולנו להיכנס כי ידענו את קוד הכניסה, עוד מליל המתקפה הקודם של איראן מספר חודשים לפני כן. אבל עכשיו הקוד לא עבד, ועל דלת הבניין חיכה לנו פתק שמבקש שנלך למקומות אחרים.

>> ד"ש מאיראן: המאבק נגד הפרדה מגדרית הוא מאבק נגד הפיכה דתית
>> קפה הפוך: בכאן 11 רצו לראיין תל אביבים מנותקים. זה התהפך עליהם

הנימוק היה "עומס רב", אבל הוא היה רק תירוץ. כשאחד מדיירי הבניין עבר בחדר המדרגות ופתח לנו את הדלת מבפנים, התגלה שבמקלט יש עוד הרבה מקום פנוי. דייריו דרשו מחברת הניהול לשנות את הקוד, ואז הסבירו לנו שהם לא יודעים את הקוד החדש. שאלנו אותם מה אנחנו אמורים לעשות בפעם הבאה שתהיה אזעקה על ירי טילים בליסטיים? "חשוב שלא יהיה בלאגן", הייתה התשובה. זו הייתה הפעם האחרונה שהשתמשתי במקלט הזה. ברגע שניתן היה לצאת, ארזתי תיק והתחלתי לנדוד בין מרחבים מוגנים אחרים בעיר, היכן שאיש לא ימנע ממני להיכנס בשל חשש מ"בלאגן".

אחרי הסבב הראשון מול איראן ואירועים של סגירת מקלטים בפני אנשים (לעיתים בליווי גזענות בוטה), אפשר היה לדמיין שבסיבוב הנוכחי האירועים הללו לא יחזרו. שאנשים הבינו את המסר. מתברר שלא. מאז אזעקת ההשכמה בשבת בוקר לפני שבועיים, החלו שוב להגיע ההודעות על מקלטים שנסגרים בפני אנשים: לפעמים מדובר במלונות, לפעמים בבניינים פרטיים. לפעמים הדברים מתפרסמים ברשתות החברתיות. לפעמים האירועים מובאים לידיעה דרך חברים.

בימים הכי קשים שיש דרושה לנו סולידריות: בטווח המיידי פתיחת הדלת האחד לשני והגשת כל עזרה שאנחנו יכולים לתת. בטווח הארוך יותר, דרישה ציבורית ברורה למיגון עבור כולנו, לא משנה מי אנחנו, למי נולדנו, מצבנו הכלכלי או מעמדנו החברתי

בלילה שבין שישי לשבת קיבלתי הודעה מחבר ירושלמי. "סליחה על השעה", הוא כתב, "אבל חברה תל אביבית הולכת למקלט בבניין פרטי, והבעלים סגרו עכשיו את המקלט. יש מה לעשות?"; כמה דקות לאחר-מכן שוב נשמעה אזעקה בעיר, והמחשבה על אותה בחורה שלא יודעת לאן לרוץ לא עזבה אותי. המשטרה, אם תהיתם, יודעת על המקרה. תשובתה הייתה שאין מה לעשות.

צריך לומר: המצב שבו להמוני אנשים אין מרחב מוגן הוא הפקרה תוצרת המדינה. אותה ממשלה שיודעת כבר שנים לספר לנו עד כמה מסוכן יהיה אם איראן תירה עלינו טילים בליסטיים – היא אותה ממשלה שלא טרחה לדאוג למיגון העורף, הפריטה את הנושא והביאה אותנו למצב שבו אנשים מתרוצצים אובדי עצות בעת אזעקה או נדחסים למקלטים ציבוריים מלאים עד אפס מקום. אותה ממשלה שמרגע סיום המלחמה הקודמת (זו שהיא טענה שניצחוננו בה "יעמוד לדורות") כבר התחילה לתכנן את הבאה בתור – זו שאנו בתוכה כעת – היא גם זו שלא טרחה לחשוב על מיגון העורף באותו הזמן.

נתניהו ושאר שרים מחמיאים לנו בתקשורת על "העמידה האיתנה" ועל "ההתנהגות למופת של הציבור". שיבואו לילה אחד לכפר בלתי-מוכר בנגב, ליישוב ערבי בגליל או לאחת משכונות דרום תל-אביב ויחוו את המצוקה שבהיעדר מיגון – החוויה גם תגלה להם מה אנחנו באמת מרגישים כשהם מחלקים לנו מחמאות ריקות מהבונקר הממוגן שלהם.

אז כן, הימים הקשים האחרונים הביאו עמם אין ספור מופעים של סולידריות. אנשים פותחים את ביתם, מארחים זה את זה, מבשלים עבור אחרים, מנקים מקלטים. קבוצות הווטסאפ העירוניות שאני חבר בהן מלאות בהצעות לסיוע. אבל העמידה האיתנה הזאת היא לא בזכות מאמצי הממשלה – היא למרות פעולותיה.

המצב בו אזרחים צריכים בכלל להתדפק על דלתות השכנים שלהם כדי להציל את עצמם מפגיעת טיל הוא מעשה ידי נתניהו והממשלות שלו. אבל מי שבוחר לנעול את הדלת בפני שכניו בעת אזעקה, לא יכול להסתתר מאחורי האשמת הממשלה. הרשויות – ובראש ובראשונה העיריות – חייבות לפעול נגד התופעה המכוערת והלא-חוקית הזאת מיד. ולסוגרי הדלתות ונועלי המקלטים צריך לומר: "עמידה איתנה" באמת משמעה לא להיכנע לרוח שנתניהו מפיץ פה כבר עשורים, רוח של שנאה וניכור, של "אני ואפסי עוד", של סכסוך ופירוד, וכמובן גם של גזענות חסרת מעצורים או בושה. לתופעה הזו צריך לשים סוף – כי היא אינה חוקית, ובעיקר כי היא פשוט אכזרית.

מכל הרגעים הקשים בשתי המלחמות באיראן, הדקות שבהן ניסינו ללא הצלחה להכניס קוד שפג תוקפו בעוד האזעקות מייללות – היו הקשות, המפחידות והמעליבות ביותר. בימים הכי קשים שיש דרושה לנו סולידריות: בטווח המיידי פתיחת הדלת האחד לשני, סיוע היכן שצריך והגשת כל עזרה שאנחנו יכולים לתת. בטווח הארוך יותר, משמעה גם דרישה ציבורית ברורה למיגון עבור כולנו, לא משנה מי אנחנו, למי נולדנו או מצבנו הכלכלי או מעמדנו החברתי. כולנו נזדקק לסיוע מאחרים בשלב כזה או אחר של חיינו. פתחו את הדלת עכשיו, תקנו את מה שעשיתם, כדי שתוכלו להיות חלק מהתיקון הגדול שעוד נעשה פה.
>> איתמר אבנרי הוא חבר במועצת עיריית תל אביב-יפו מטעם תנועת עיר סגולה וחבר הנהגת "עומדים ביחד"

• טור דעה
• מלחמת איראן
• מקלטים
• ❤ תל אביב

תל אביב, כמו שכל תל אביבי יודע, מופקרת לחלוטין בכל הקשור למיגון ומקלטים מפני טילים. הנתונים המחרידים מדו"ח מבקר המדינה, לפיהם ליותר משליש מתושבי העיר אין מקלט נגיש במרחק סביר מהבית, לא טופלו לאורך שנות המלחמה, ואל המחסור במקלטים ציבוריים אפשר בהחלט להוסיף את ההזנחה הקשה, התחזוקה הלקויה והשימוש הפיראטי במקלטים פרטיים רבים בבניינים משותפים. כעת מתברר שלפחות בסעיף האחרון, עיריית תל אביב-יפו מתכוונת לעשות משהו.

>> בקרוב בתל אביב: עגלות קפה זמניות בעסקי אוכל שנפגעו מהטילים
>> קריאת קרב: ספריית בית אריאלה נפתחת מחדש במתכונת מיוחדת

אמש ב"ישראל היום" חשפה מאי גוניק כי הפיקוח העירוני בתל אביב-יפו יחל לאכוף את תקינות המקלטים בבניינים משותפים, זאת למרות שהמקלטים הפרטיים בעיר אינם באחריותה. על פי הפרסום, בעקבות שלל פניות של העיתון למוקד העירוני על תושבים בתל אביב שנותרו ללא מקלטים תקינים בזמן אזעקות, הודיעה העירייה כי תשנה את מדיניות האכיפה שלה ותפעל מול ועדי בתים לתיקון ליקויים במקלטים בבנייני מגורים.

באופן מסורתי, מתמקדת העירייה בתפעול המקלטים הציבוריים (המוצלח על פי רוב) וייזום של מקלטי ענק לשעת חירום דוגמת תחנות הרכבת הקלה, ומגלגלת את האחריות לגבי הקמת מקלטים חדשים (החלטת ממשלה), מיגון זמני (החלטת פיקוד העורף) ומקלטים פרטיים לא שמישים (אחריות הבעלים). השינוי הפתאומי במדיניות האכיפה נועד למלא את הוואקום שהשאירה המדינה בנושא המקלטים הפרטיים, באין גוף ממסדי שאחראי לפיקוח עליהם בתוך מצב החירום המתמשך.

"בעקבות מקרים שהובאו לידיעת העירייה הוחלט החל מאמש להרחיב את פעילות הפיקוח בנושא מקלטים פרטיים בבתים משותפים", כך נמסר בתגובה רשמית מעיריית תל אביב-יפו. "בהתאם לכך אגף הפיקוח העירוני יבצע ביקורות במקלטים משותפים בעקבות פניות למוקד 106. בין הנושאים שייבדקו: תקינות דלת וחלון המקלט, היעדר תאורה, ניקיון המקלט, נזילות מים והיקוות מים. במקרה שיימצאו ליקויים תימסר דרישה לתיקון לבעלי הנכס או לנציגות הבית המשותף. דרישה שלא תבוצע תגרור נקיטת הליכים משפטיים. נדגיש כי האחריות למניעת תקלות ומפגעים במקלט פרטי היא באחריות בעלי הנכס ונציגות הבית המשותף".

• מלחמת איראן
• מקלטים
• עיריית תל אביב
• הבועה