לסגור מעגל עם התיכון הישן, לפתוח את הראש בתמונע. זו העיר של טלשה
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: טלשה (טל שחר בן ארי), מוזיקאית, יוצרת ומפיקה שבדיוק הוציאה את האלבום החדש "Good Thing", בוחרת כמה גוד ת'ינגס משלה בעיר
דיזנגוף סנטר
מקום שלרוב האנשים הוא מבוך, לי היה לבית לתקופה מאוד ארוכה, בתקופות שלא באמת הבנתי שבית זו הרגשה ולא מקום. מצאתי מפלט עם עוד "מחפשי בית" כמוני שמצאו שייכות בתוך כל החוסר שייכות, מצאתי מקום לתחביבים שלי, לשעות שהייתי מעבירה במחלקת גיטרות של כלי זמר עוד בתקופה שידעתי רק ארבעה אקורדים, שגם הם נתנו לי את החופש לפרוק. חוויתי בסנטר המון רגעים בונים, וגם כאלו שהייתי מעדיפה לשכוח, ממש כמו בבית.
תאטרון תמונע
לנצח יהיה המקום בו נולדתי מחדש. שם השקתי את אלבום הבכורה שלי "Good Thing", הייתי מוקפת ועטופה בכל כך הרבה אהבה ופרגון, הצלחתי להתגבר על הפחד מלהכשל, ועמדתי (כמעט) בכל הסטנדרטים שדמיינתי לעצמי בראש מאז שאני ילדה. מלבד זאת המקום הנפלא הזה חשף אותי לכל כך הרבה תרבות ומוזיקה לארוך השנים, וממש רואה אותו כאבן דרך בתרבות התל אביבית.
שונצינו 8
שדרות בן גוריון
בדייג'וב שלי אני אשת חינוך, ושנים עבדתי בגן ילדים מאוד קרוב, שדרות בן גוריון היה אחד המקומות בו היינו עוברים בטיול השבועי שלנו עם הילדים. באופן כללי אני מאמינה שלראות את החיים דרך עיניים של ילד גורמים לנו להתאהבות שונה בסובב אותנו, קצת כמו שמראים לתייר את ישראל. בזכותם התאהבתי במקום הזה, בזכות החוויות הכל כך טהורות וקסומות שחווינו שם יחד, כמו למצוא עלים בצורות יפות, או לאכול יחד ארטיק ביום חם. הקסם הוא בפרטים הקטנים.
בית אריאלה (הבר, לא הספריה)
אריאלה נמצאת בחיי כבר כמעט 20 שנה. עוד מימי המינרווה, בר הלסביות הראשון בתל אביב שהיה בבעלותה. תמיד רואה את כל הסיטואציה, תמיד דואגת שלכולן יהיה נעים במרחב. הגלגול השני בו נכנסה אריאלה לחיי היה בתקופה בה תקלטתי. אריאלה תמיד נתנה לי במה לנגן את כל מה שאני אוהבת, אף פעם לא הרגשתי שאני צריכה להיות משהו מסוים, אלא פשוט לנגן אתה מה שמרגיש, גם אם הייתי בערב שהתחשק לי רק להרים בו, וגם אם הייתי מגיעה במצב רוח מלנכולי עם מוזיקה בהתאם. היופי הכי גדול בעייני הוא האהבה הכל כך ברורה שלה למוזיקה ואנשים, ואיכשהו גם של הקהל אותו היא מושכת.
הרכבת 2
תיכון אנקורי תל אביב
עברתי לאנקורי בכיתה י', אחרי שנשארתי כיתה בכיתה ט' ובסופו של דבר העיפו אותי מבית הספר. לא הייתי ילדה "בעייתית", פשוט לא הסתדרתי במסגרת שאכזבה אותי והשאירה אותי לבד יותר מדי פעמים. אחרי שהגעתי מבתי ספר בהם עברתי חרמות של שנים שאיש לא התייחס אליהם מתוך המערכת, שהרגשתי נבלעת בתוך בליל של חוסר שייכות, הגעתי לאנקורי. שם הרגשתי בפעם הראשונה שהרגשות, הדעות, והמחשבות שלי נחשבים וחשובים. שם הבנתי שהקלישאה של "ילד צריך רק מבוגר אחד שיאמין בו" כל כך נכונה. זה מה שהכניס לי את הרצון והאהבה לחינוך, והיום בסגירת מעגל מושלמת אני מחנכת כיתות ז' בקבוצת החינוך אנקורי.
טלשה תופיע ב-17.5 במועדון הלבונטין 7, וב-27.5 בבלה צ'או בראשון לציון.