הם מעצמת אינסטגרם. הם מפעילים את קפה 51. וזאת העיר שלהם

בשבעה באוקטובר היו טל ואלון בר, talandalon@ בשמם האינסטגרמי, בבית הקפה שהם מפעילים בזכיינות, "קפה 51", והתכוננו לפתוח אותו כמו בכל יום. "אמרנו לעצמנו שכל עוד אין הנחיה לסגור נמשיך כרגיל", הם משחזרים את אירועי אותו יום. "זו הייתה שבת שלא נשכח לעולם. שבת שבמהלכה מגויסים חלק מהעובדים שלנו תוך כדי משמרת, שבת של לשבת מול הסרטונים הראשונים שעולים לרשתות ובהם רואים את הטויוטות הלבנות בשדרות ולא מאמינים שזה אפשרי. שבת שבמהלכה נופל לאט לאט האסימון ומחלחלת ההבנה שמדובר בקריסה מוחלטת. שבת שבה אלו שמגיעים לקפה, מבקשים מאיתנו לא להישבר ולהמשיך לעבוד, שבת שבסופה ובעיקר בראשון שאחריה ברור לנו שאנחנו חייבים לשמר אי של שפיות מול הטירוף שעובר על כולנו".

>> המשקפיים של פוליקר והתפריט הסיני השחור // העיר של דור דטנר
>> מרכז תרבות סקסי ויריד להרגעת העצבים // העיר של דניאל בגנו

בדיעבד, בעקבות אותו יום הפך הקפה למרכז שכונתי "עם צעצועים וספרי ילדים ששכנים מביאים, ומקום שמאפשר רגעים של ביחד מול עצב אין סופי". בחודש שעבר הם פתחו את D298 מתוך הבנה שבצפון העיר חסר עסק המתמחה בקפה. "כל אנשי הקפה תמיד הלכו דרומה ואף אחד לא הגיע לצפון העיר. שאלנו את עצמנו למה לא להביא ספיישלטי קופי לצפון הישן".

בא לשכונה קפה חדש. D298 (צילום טליה לוין)

1. לופו דגים

כמי שיש להם חולשה לדגים מעושנים, ובמיוחד עם לחם טוב והרבה חמאה ליד, תמיד כיף לקפוץ ללופו ולהצטייד במקרל מעושן ושמאלץ הרינג לביס המושלם.
מרחביה 6

2. בוצ'ר שופ

תמיד אהבנו להתענג על נתח בשר טוב ולמדנו עוד יותר ליהנות מסטייק איכותי. אבל מאז שאיבדנו את הזמן והפנאי, לבשל סטייק עסיסי לארוחת ערב הוא פתרון נהדר. אנחנו סומכים על רוני ואלמוג שיודעים את העבודה וגם הוגנים במחיר.
יום טוב 15, שוק הכרמל

3. דווקא גורמה

כשמתחשק ערב באווירה של חו״ל סביב גבינות צרפתיות מושחתות, אנחנו מוצאים את עצמנו קופצים למקדש הגבינות הזה בשוק הכרמל ומעמיסים דה פינואה בקר וסנט אגור צרפתית.
הכרמל 34

4. גרנות קרמיקה

האחים אמיר (שהוא גם מנהל בבית תאילנדי) ואיתן גרנות פתחו סטודיו לקרמיקה, כזה שמשלב בין עבודת יד וייחודיות של הכלים שהם מייצרים למחירים שבעלי עסקים יכולים להרשות לעצמם. הם יתאימו את הכלים לצרכים הספציפיים של העסק, ויספקו כלים שיגרמו גם למי שמעדיף בדרך כלל לשתות בזכוכית, לנסות את הקפה שלו בספל.
גרנות קרמיקה

5. חלון לים התיכון

זה קורה כשנוסעים דרומה על רחוב הירקון בדרך אל הים לכיוון הרברט סמואל. קצת אחרי כיכר אתרים הפיצול של הכביש לוקח אותך לרגע לאחד המקומות הקסומים בארץ, כשהים נפתח לפניך ויפו נראית ברקע.

הרגע היפה הזה. תצפית מרחוב הירקון על יפו, מרתון תל אביב 2022 (צילום באדיבות מרתון פלייטיקה תל אביב)

מקום לא אהוב בעיר

אנחנו מאוהבים בעיר, יודעים להעריך את מה שיש בה, את האווירה, האנשים, הרעש וההמולה. אבל לאחרונה פחות ופחות אוהבים את מה שקורה ברחובות לב העיר – את האשפה ברחובות, את פחי הזבל באמצע הכביש, את העובדה שאי אפשר למצוא פיסת מדרכה פנויה ואת ההרגשה שלא מספיק אכפת מהמרחב הציבורי בליבה של העיר.

פעם היה פה יפה. רחוב אלנבי (צילום: יעל שטוקמן)

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לצערנו אנחנו לא הולכים מספיק להצגות ומופעים, אבל לאחרונה ראינו את הצגת היחיד של גיא מרוז "לא נורמלי".  גיא, באומץ לב נדיר, משתף את הקהל במשבר נפשי קשה ומורכב שעבר, ובכך נותן הרבה כוח למתמודדי נפש אחרים שחוששים ומתביישים לבקש עזרה. במציאות הנוכחית שלנו, משברים נפשיים, הופכים להיות יותר ויותר שכיחים וחשוב לתת כוח למי שמתמודד עם משבר כזה לפנות לגורמי מקצוע ולבקש עזרה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מה שמצליח לתת כוח ונחמה בימים האלו מבחינתנו זה שיטוט בארכיון של ״כאן״. אנחנו מודעים לעובדה שזה  מסגיר את הגיל שלנו, אבל אל מול כל העצב והכאב שיש במשדרי החדשות האינסופיים בכל הערוצים, קצת נוסטלגיה עם "להיט בראש" משנות ה-80 או הפרקים הראשונים של "שום פלפל ושמן זית", נותנים לרגע אפשרות לשכוח ממה שקורה עכשיו, ולהיזכר בימי התום של פעם.

חיים כהן וליאור אשכנזי, "שום פלפל ושמן זית" (צילום: דורין הרשקוביץ חביס)

לאיזה ארגון או מטרה אתם ממליצים לתרום או להתנדב בזמן הזה?
חוות קרן אור קולטת בעלי חיים שעברו התעללות, שהחווה היא ההזדמנות האחרונה שלהם. מי שיכול להשתלב בעשייה התנדבותית יוכל לתת יד ולסייע לחמורים, כלבים, כבשים ועיזים שעברו ימים קשים, ומי שלא יוכל לסייע בתרומה שתאפשר לחווה המדהימה הזו לפעול.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבי שהכי צריך להרים לו עכשיו הוא השף או בעל המסעדה, שמתעקש למרות הכול, לשמור על השפיות ולאפשר מקום לברוח אליו בתקופה כל כך שברירית וקשה. אלו שממשיכים להזמין סחורה גם כשמדינה שלמה ממתינה לתגובה, אלו שמתעקשים לפתוח דלתות גם כשהשמיים נסגרים ואין תיירים, ואלו שמאמינים – ובצדק – שקולינריה מקומית היא חלק מרכזי מהתרבות הישראלית. וכמובן לאלו שממשיכים לצאת ולהתעקש לשמור על השפיות.

מה יהיה?
שאלה טובה! יהיה קשה לשכנע שאנחנו לא אופטימיים זמן קצר אחרי שפתחנו עוד בית קפה בעיצומה של מלחמה שלא נגמרת, אבל המציאות היא ללא ספק מטרידה. ההבנה שאנחנו בעיצומה של התקופה הכי קשה ומורכבת של מדינת ישראל מאז הקמתה, המאבק הפנימי בין ההתפכחות לתקווה לשלום וההבנה העמוקה שזה חייב להסתיים, כי תהליך השיקום יהיה ארוך וקשה, גורמת לנו לנוע כמו כולם בין ייאוש לתקווה. בשורה התחתונה, אנו מקווים שהשינוי קרוב, שהוא יהיה עמוק ומקיף ויאפשר לכולנו שנים טובות הרבה יותר.