להגיע לסף תהום כדי לעשות שינוי. זאת העיר של יגאל עזרתי

>> יגאל עזרתי הוא המייסד, המנכ"ל והמנהל האמנותי של תיאטרון יפו. בשבוע הבא (29.6-25.6) יציין התיאטרון 25 שנים להיווסדו במרתון של יצירות מקור ממיטב היוצרים והיוצרות הערבים והיהודים הפועלים בו. כל הפרטים והכרטיסים מחכים לכם כאן. "העימות המתמיד בין יהודים וערבים בחלקת האדמה שלנו מייצר אתגר לרעיון החברה המשותפת", הוא אומר. "יפו כעיר מעורבת מייצרת בעצמה, מסיבות רבות, סגרגציה תרבותית. תיאטרון יפו הערבי-עברי שם לו למטרה לקרב בין התרבויות ולחפש את המשותף תוך כיבוד הדדי של השוני. התיאטרון הוא מוסד תרבותי ייחודי בו עובדים יהודים וערבים בשותפות מלאה ושווה ביצירה משותפת והתמודדות עם שאלות של חברה, זהות ומקום וכתוצאה מכך מהווה מודל ייחודי לחיים משותפים".

>> תרבות של רגישות: את הטור הזה כדאי שתקראו עד "הסוף"
>> הפנטזיה על אירלנד התפרקה. אני משלימה חלום שהמציאות הפריעה לו

1. חוף השעון

חוף השעון היפואי, החוף הלא רשמי שמתחת לטיילת, הוא החוף האהוב עלי. שתי הקהילות נפגשות בו ואני פוגש אותן.  בשעה 16:00 אני עוזב את התיאטרון ועושה שחייה של 20 דקות, עולה חזרה להתקלח ומוכן רענן לקהל שמגיע בערב.

2. מרכז החומוס האסלי

כל מי שנכנס למקום מתקבל בברכת אהלן וסהלן. האוכל תמיד טעים וטרי. יפת 73 

3. הגג של מלון אינתא

כשמגיעים למלון אינתא מרגישים כאילו נכנסים לסט של אלמודובר. הבר על הגג מזכיר לי מסעדה על הגג שביקרנו בה במרקש כשהופענו במרוקו עם ההצגות שלנו: פאפעג'יה, פריד ואום כולתום. דרך בן צבי 3 

4. פארק המדרון

הפארק היפואי הזה הוא לוקיישן יפהפה. עבורי הוא כמו במת תיאטרון ענקית שאנחנו מופיעים בה עם הצגות תאטרון הרחוב שלנו. גם שם יש מפגש מרגש של העוברים ושבים ונוף עוצר נשימה.

5. תיאטרון יפו

המקום האהוב עלי האחרון ברשימה הוא התיאטרון שלנו. הוא ממוקם בטיילת מפרץ שלמה ויש ממנו את הנוף הכי יפה לטעמי. זכינו כולנו לעבוד במקום שאפשר להתחיל בו את הבקר בקפה מול הים ולסיים אותו בדרינק מול שקיעה. מפרץ שלמה 10

מקום לא אהוב בעיר

אני גר במרכז העיר, אבל אני חי ביפו ובדרום העיר. הפער התברואתי הוא עצום.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "טור פרידה" של רוני ניניו. דרור קרן כעיתונאי מוסרי ובעל מצפון מכניס אותך לעולם של מישהו שנרדף על ידי הממסד. מזכיר מקומות חשוכים בתקופות חשוכות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הטקסט "איך להישאר הומניסטית אחרי טבח ב-17 צעדים" מהמחזה שכתבה מאיה ערד-יסעור. היא כתבה את זה עשרה ימים אחרי ה-7 באוקטובר. מעביר גם את האימה והפחד של מה שקורה בקיבוץ ב-7 באוקטובר ובמקביל היא חוזרת על המשפט: "גם בצד השני יש אמהות…".

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תנועת יש גבול, שתומכת באנשי מילואים וחיילים בעלי מצפון שמסרבים להשתתף בפעולות דיכוי, כיבוש ופגיעה באוכלוסיה אזרחית חפה מפשע.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
המשמר לשותפות ערבית-יהודית בתל אביב-יפו. א.נשים מדהימים שמגרשים את החושך בכל הכוח, עושים פעולות מדהימות לקירוב לבבות ודואגים שמאי 21' לא יחזור שוב.

מה יהיה?
אולי צריך להגיע לסף תהום כדי לעשות שינוי.

>> תיאטרון יפו יציין 25 שנה להיווסדו בשבוע של הצגות ואירועים בתאריכים 25.6-29.6, עם מגוון הפקות מקוריות של מיטב היוצרים והיוצרות, ערבים ויהודים, בהם הפקה מיוחדת בעקבות המצב בשם "כשהאדמה רועשת", "געגועים" – גירסה חדשה להצגה זוכת פרס התיאטרון הישראלי, ערב מחווה לגבי אלדור, ערב ספוקן וורד בהובלת נועם שוסטר אליאסי וסמירה סרייה ועוד. פרטים באתר התיאטרון