הוויה תל אביבית מושלמת ונחמדות אינהרנטית. העיר של יואב סוכרי

>> יואב סוכרי, הוא מייסד ומנכ”ל בית הספר לברמנים “זמן אמיתי”. הוא החל את דרכו בצעירותו כברמן וביחד עם שותפו, אלי שיטה, החליטו לפתוח מוסד שיקדם את תרבות השתייה המקצועית בישראל. במהלך השנים, “זמן אמיתי” התרחב ופתח סניפים ברחבי הארץ והכשיר עשרות אלפי בוגרים, שרבים מהם השתלבו בתעשייה ובחיי הלילה. במסגרת החזון להוביל שינוי בתרבות הבילוי והאלכוהול בישראל, מציע "זמן אמיתי" מגוון קורסים, כולל קורס ברמנים מקצועי המבוסס על שיטת OJT (On The Job Training), המשלבת תרגול מעשי בתנאי אמת, וכן קורסי פליירינג (להטוטנות בר) וסדנאות אלכוהול ואירועים חווייתיים לקהל העסקי והפרטי.

>> בריחה קטנה למזרח ומפלט אורבני קסום // העיר של שיר פינטו
>> מוסד בלוינסקי וסטייקהאוס ניו יורקי בישראל. העיר של שי-לי ליפא

1. בריכת גורדון

המקום האהוב עלי בעיר ללא ספק ובפער עצום מכל אלו שבאים אחריו. מייצג את ההווייה התל האביבית המושלמת ומשלב ים, קהילה מגובשת, בריכה עם מי נעורים, בתי קפה, חנייה, מסלולי אופניים, תחושת מרחבים וקהל מגוון (שרובו  בבגד ים כך שאין לדעת מי עשיר ומי לא, מי משכיל ומי לא, מי בעד או נגד הממשלה וכו'. המקסימום שאפשר לדעת זה למי יש כרס).
אליעזר פרי 14

2. חוף העלייה/עג'מי

החוף היפה בעיר לדעתי. תמיד מעניין שם ברמת הקהל, אין שובר גלים, יש טבע עשיר ואפשר לשחות עד בת ים, לעצור על איזה סלע, ולשתות בירה/ערק באמצע הכחול האין סופי.

3. הצפון הישן

וספציפית ריבוע הרחובות פייבל-קלי/ לסין-ז'לוצסטי. מחוזות ילדותי. זו הייתה ילדות מושלמת בתל אביב של שנות ה-70'. מקום ששילב קסם, ענווה ויוהרה בו זמנית והמון אופטימיות.

4. בוטיק סנטרל רמת אביב 

זוג נשוי ומקסים מנהל את הקפה-מעדניה הזאת ברמת אביב החדשה, עם שירות מופתי ונחמדות אינהרנטית.
אבא אחימאיר 33

5. רחוב זנגביל 

לא יודע אפילו למה, אבל אני מת על הרחוב הזה. יש בו קסם  והוא מזכיר לי משהו שאני מתגעגע אליו ואפילו לא יודע מהו. 

מקום לא אהוב בעיר:

כל אתרי השיפוצים הלא נגמרים של הרכבת הקלה.

השאלון:

1. איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בשבת ראיתי הצגה מצויינת ומעוררת מחשבה בשם "אש בארזים" בתיאטרון תמונע ואילו אתמול בערב היה מפגש חברים שכלל הקראה של טקסטים – עם שירים של חליל ג'ובראן, ויסלבה שימבורסקה אווה קילפי וקטע מתוך "סוף דבר" של שבתאי ו"אהבה בימי כולרה" של גארסיה מרקס.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה שהכי השפיעה עלי בשנים האחרונות היא "המרגל". נדמה לי ששודרה בהוט. סדרת ביון מרתקת ומשמעותית בימי המלחמה הקרה ברומניה תחת צ'אוצ'סקו. חושפת בדיוק איך צ'אוצ'סקו ואשתו אלנה ראו את העם. הבהיר לי בדיוק כיצד הזוג הפוליטי הנוכחי רואה אותנו. אנחנו הולכים ונדמים לחושך הזה יותר ויותר.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל מי שמקדם את שחרור החטופים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל בעלי העסקים הקטנים בתל אביב באשר הם! שגם עושים את העיר למה שהיא ובו בזמן משלמים ארנונה בלתי אפשרית ונלחמים להתקיים.

מה יהיה?
בדרך כלל אני משלב אופטימיות ופסימיות, אופסימיסט, אבל כאן אני פסימיסט על מלא. אנחנו רק בתחילת המדרון.