לנשום אמנות ורוח, להרגיש מחובר ואהוב. זאת העיר של ליאב מזרחי

>> העיר של מיכל בת אדם: ריח של זמן אחר ופינה שמרחיבה את הלב
>> העיר של מאיה ערד יסעור: אור סקצה המנהרה וספסל לתכנון העתיד

1. קפה אדמונד

סמוך לכל מוסכי האופנועים ברחוב יצחק שדה, שוכן קפה אדמונד, אחרי שעזב את מרכז העיר לאזור המזרחי יותר. בהתחלה המיקום נראה מעט מחשיד אבל בפנים מתגלה מקום עם אווירה טובה ומאד פרינדלי לכולם וכולן. סנדוויצ'ים נהדרים וארוחות בוקר טעימות וקפה משובח לצד עוגה מענגת. המקום מאד מזמין להתרחק מהמולת העיר ועדין להרגיש מחובר ואהוב. יצחק שדה 32

 

2. בית בנימיני

מקום עם אמנות שנותן הרגשה של בית. לא עוד כניסה לגלריה קרירה אלא מקום ששומר על חום ואנושיות. תמיד תמצאו שם תערוכה שמרחיבה את המחשבה מבחינה חומרית לצד אקטואליות ועיסוק חברתי, תוכנית אמנותית מגוונת ותצוגה של אמנים ואמניות שלא רואים בכל מקום. המקום גם מפעיל תוכניות לימוד שונות בתחום החומר ופתוח שעות רבות במהלך היום. אם הגעתם לאזור קריית המלאכה וצריכים קצת לנשום אמנות ורוח, זה המקום. רחוב העמל 17

3. עלמא – בית לתרבות עברית

בלב העיר על שדרות רוטשילד נמצאת עלמא – בית לתרבות עברית. בתוך מבנה מרהיב לשימור שוכן בית ללימודי תרבות, אמנות ורוח. אבל לא רק לימודים, אלא גם אירוח, הרצאות, תערוכות ומפגשים אנושיים שהם מזון לנפש במיוחד בימים האלה. עלמא מאפשר בריחה משאון החיים המודרניים ומחבר אותך למקורות, תמיד עם תקווה, אחווה ושלום בין תרבויות, דעות ורעיונות. באתר אפשר למצוא את לוח האירועים העשיר שלהפ בניצוחה של ד"ר רות קלדרון והצוות הנפלא שלה. שד"ל 6 פינת רוטשילד 42

 

4. כיכר השוטר

בפינת הרחובות בוגרשוב וטשרניחובסקי שוכנת כיכר השוטר. זו בעצם לא כיכר של ממש, אלא קרן רחובות. גינה קטנה כשחזית אחת שלה פונה לרחוב, צופה לגב של דיזנגוף סנטר. ברחבה הצנועה מפוזרים כסאות נוח ויש כמה בתי קפה מסביב. נעים לקחת קפה ומאפה, לשבת לרגע ורק להתבונן על אנשים עוברים. תיאטרון של ממש והצעה למנוחה כשאתם בין לבין. בוגרשוב פינת טשרניחובסקי

5. קפה איטליה

עוגת הטירמיסו הכי שווה בעיקר נמצאת במזרח העיר בקפה איטליה הוותיק. מסעדה איטלקית שלא עושה רוח וצלצולי יח"צ ושומרת על רמה גבוהה של אוכל איטלקי טעים ועשיר. המנות גדולות ומגוונות וחומרי הגלם טעימים והכל במחיר סביר בהחלט. למי שלא נבהל ממסעדה שנמצאת בצד השני של איילון. יונה קרמניצקי 6

מקום לא אהוב בעיר

כל מקום שאין בו נגישות לנכים. אני מורה בתיכון ואחד מהבוגרים של השנה האחרונה, מוגבל בניידות שלו ומתנהל בהליכון או בכיסא גלגלים חשמלי. במהלך השנה הוא עשה פרויקט צילומי המתאר את חוסר הנגישות וההפרעות במדרכות להולכי רגל, וביתר שאת למוגבלי ניידות במרחב הציבורי. דרך נקודת מבטו, נחשפתי לחוסר האכיפה של העירייה והמשטרה בעניין, לחוסר ההתחשבות של הציבור שמחנה על המדרכה, למי שמשאיר או זורק קורקינטים במקומות שמפריעים, לעמודי חשמל ותקשורת ולעצים שממוקמים ושתולים באמצע המדרכה ועוד. ענין ההפרעות במדרכות זה עוול נוראי שנמצא בכל מקום בעיר, בכל שכונה ובכל רחוב ובכל זמן. הלוואי והעניין הזה ישתנה ושלאנשים יהיה יותר אכפת.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה של עדן אורבך-עפרת בסדנאות האמנים בתל אביב (אוצר: איתן בוגנים). התערוכה מתארת בשלושה סרטי וידאו את דמותה של האמנית במסעות של תיקון, ריפוי ואיחוי מכשפים. תערוכה שרק לכאורה נראית מנותקת מהמציאות אבל הכי כאן ועכשיו. התבור 32

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"מרלי – העז לדעת". סדרה ספרדית בנטפליקס משנת 2019-2021. נתקלתי בה לפני מספר חודשים שביקשתי לברוח מהמציאות. סדרה שהיא מצד אחד אסקפיזם מוחלט, ומצד שני יש בה רגעים של תובנות ומחשבות על חינוך ופילוסופיה וגם שאלות על יופי, חוכמה, אומץ, כנות והרבה אהבה מכל הסוגים. אהבה עצמית ואהבה זוגית. אלו דברים שנותנים כוח, תקווה והשראה בימים האלו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופים. כל השאר יכולים לחכות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
גילוי נאות: הוא בן זוגי, אבל הכי מגיע לו: עומר עוזיאל, רקדן ומטפל בשיטת אילן לב. מאז המלחמה הוא נרתם ומטפל בחיילי מילואים, ובמקביל מלמד ריקוד ומופיע בהופעות חדשות של שקד מוכיח ומיכל סממה ועושה טוב בלבבות של עשרות אנשים שרואים אותו על הבמה או במיטת הטיפולים.

מה יהיה?
חייב להיות טוב. אין אופציה אחרת.