בית קפה מהאגדות ומקום שנותן כוח להאמין. העיר של ליאת יצחקי
היא אחת הדמויות המרכזיות בעולמות הפיוט והמזויקה המסורתית ויש לה סינגל חדש לקראת האלבום שבדרך, אז למרות שהיא ירושלמית ביקשנו מליאת יצחקי המלצות על מה שבכל זאת עובד לה בתל אביב, וגילינו איפה מרגישים את העיר על כל גווניה, פטיסרי מפתיע וספרייה שהפכה לסמל. בונוס: לשיר עם אמהות העוטף
>> ליאת יצחקי, ילידת בית שאן וירושלמית בהווה (מה לעשות, אף אחת אינה מושלמת), היא אחת הדמויות המרכזיות כיום בעולם הפיוט והמוזיקה המסורתית בישראל, סולנית מבוקשת בתזמורות אתניות ובפסטיבלים בארץ ובעולם, שרה ומבצעת בעברית, ערבית, לאדינו, מרוקאית, ספרדית וארמית ומופיעה גם באירועים לשותפות יהודית־ערבית ובהופעות מול קהלים בעוטף ובצפון. לצד העשייה המוזיקלית, היא עומדת בראש תכנית "שירתא" לחידוש עולם הפיוט והתפילה במכון שכטר, ועוסקת בתרגום פיוטים לערבית ועברית עם נשים יהודיות ומוסלמיות. לאחרונה שחררה סינגל חדש בשם "מישהו דופק בדלת" לקראת אלבום חדש שבדרך. בקיצור, תעקבו.
>> מרחב אורבני יפהפה והצצה ללב האנושות // העיר של אפרת קליפשטיין
>> המקום הכי יפה ומנחם והכרובית של אביבית // העיר של נטלי מרכוס
1. הים
מספר אחת אצלי זה הים – שקט ורועש, חם ומזיע ומרגיע. הוא הכי תל אביב בשבילי, והוא גם השראה גדולה. אני אוהבת את השעות המוקדמות של הבוקר או את בין הערביים – אלו הזמנים שבהם אפשר ממש לשמוע את הים ולשבת ולראות רחוק (ים עם הילדים זה כבר סיפור אחר – לרוב בשעות הכי חמות ורועשות…).
2. שוק הפשפשים
בכל מקום שאני מגיעה אליו בארץ או בעולם, אני מחפשת את השווקים. אם רוצים להרגיש דופק של עיר – זה שם, לא בקניונים. שוק הפשפשים בעיניי הוא השוק הכי צבעוני ומעניין – אפשר להרגיש בו את תל אביב-יפו על כל גווניה. יש שם יד שנייה, עתיקות, ד”ר שקשוקה ואבולעפיה, ברים וסטודיו לסנטור, שפות שמתערבבות – והכי חשוב: תחושת בית.
3. קיט קט
בית קפה-פטיסרי קסום מהאגדות, ממש מול בלומפילד – לא משהו שציפיתי לו שם. גיליתי אותו במקרה, חיפשתי בית קפה נעים וכשר, ומצאתי מקום מלא בפיות, פטריות וספסלים של נסיכות. מעבר לאווירה – הקפה והמאפים פשוט מעולים.
שארית ישראל 31
4. בית אריאלה
בעבר הייתי בוחרת בבית אריאלה בפני עצמה, אבל עכשיו קשה לנתק אותה מהכיכר שלצידה – שהפכה לסמל ולמוקד תקווה מאז שבעה באוקטובר.
5. כיכר החטופים
הופעתי שם כמה פעמים, נפגשתי עם משפחות של חטופים – והלב לא נשאר אדיש. במקום הזה מתכנסים חילונים, חרדים, שמאל וימין, כולם יחד. לראות את האנשים האלה שרים ומתפללים יחד – זה נותן כוח להאמין.
שאול המלך 27
השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"זה הדברים" – עיבוד לתיאטרון לספר של סמי ברדוגו. ראיתי את ההצגה עם קאסט מרגש, בימוי חכם של חנה וזאנה גרינוולד ומוזיקה של עומרי מור – והיא לגמרי פתחה לי את הלב. סיפור של אם ובנה במסע של תיקון, בין עבר להווה, בכי וצחוק.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לא בדיוק יצירה, אלא מיזם: "שחר" – יוזמה של חלי טביבי-ברקת ומכון שחרית. 200 מיזמים חברתיים קיבלו תמיכה בזמן שיד המדינה לא השיגה – עזרה ממשית לאלפי אנשים, מהדרום והצפון. במקום שאלות פוליטיות – פשוט חיבורים אנושיים ועשייה. וגם: הביצוע המרגש שיצרתי לשיר ״בוא בשלום״ של רחל שפירא, עם נשים מהעוטף – כולנו שרנו יחד באולפן, בתקווה גדולה שכולם יחזרו. שנה וחצי אחרי – אנחנו עדיין מתפללים.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה להתנדב או לתרום בזמן הזה?
לא חסרים ארגונים – אבל מה שחשוב באמת: לבחור משהו שמתחברים אליו ולהכניס אותו ליומן. בין אם זה שיקום בתים בצפון, סיוע לחקלאים, מוקדים טלפוניים – הכול חשוב. וגם: לעשות את זה עם עוד מישהו – כי לבד זה קשה להחזיק לאורך זמן.
5. מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה עכשיו?
כל האמהות של החיילים ולנשות המילואים. הן עוברות את התקופה הזו בגבורה שקטה, אבל בפנים – הדאגה, הפחד והבדידות שוחקים. גם הודעה קטנה של ״חשבתי עלייך״ יכולה לעשות הבדל ענק.
מה יהיה?
אני מאמינה שיהיה טוב. לא מעצימת עיניים – אלא מאמונה בכוח ובטוב שטמון באנשים. שום לילה עוד לא ניצח את הזריחה.