חו"ל במרחק 500 מטר מהבית. העיר של השחקנית לנה פרייפלד

1. תאטרון גשר ומתחם נגה

בתור ילדה גדלתי על התאטרון ועל המורשת של תאטרון ״גשר״. אני זוכרת שזה היה מאורע בבית שקונים כרטיסים להצגה ומחכים שבועות ליום שנוסעים את כל הדרך מבאר שבע למתחם נגה. יושבים בכיכר לפני הצגה ונכנסים לתאטרון לצפות בכל האגדות שעליהם גדלתי בהצגה שביים יבגני אריה ז"ל. לימים, בתור סטודנטית למשחק בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, החלה המשימה הבלתי אפשרית של חיפוש דירה בעיר הגדולה (כולנו מכירים את המשימה המפרכת). דרך חברים מצאנו סופסוף דירה ש״שמרו לנו״, היה לי ברור שלא משנה איך היא נראית ואיפה היא – אנחנו חוטפים אותה. הדירה הייתה ממוקמת ממש ברחוב המקביל לתאטרון. לא תיארתי לעצמי שיגיע היום ואני אגור ליד תאטרון ״גשר״ שלא לדבר מרחק חציית כביש מה״עבודה״ שלי. כנראה שההתמקמות הקרובה, שלחה את כל האנרגיה שלי לכך שלא היתה להם ברירה אלא לקחת אותי:).
שדרות ירושלים 9

קליעים מעל ברודווי בתיאטרון גשר. צילום: סשה דדה

2. שכונת נווה צדק ו״הבית הרדוף״

בתור רקדנית בלהקת המחול ״קמע״ מרבית ההופעות שלנו היו במרכז סוזן דלל. היינו מגיעים בצהריים המוקדמים לחימום, ראן לפני הופעה. יושבים לקפה, מטיילים קצת ברחובות נווה צדק. ואת הערב מסיימים על כוס יין בסוזנה או ארוחה מפנקת בדלאל. היה איזה שקט שניתק את השכונה הזו מתל אביב ההומה. איזו רוח של השראה, אמנות, ריכוז. אני זוכרת שימים של הופעות שם היו כבוד. בשנה האחרונה הצטרפתי לפרויקט מדהים: באחד הבתים בשכונה, בית רוקח – הבית של שמעון רוקח שהיה ממקימי השכונה – נווה צדק. המשפחה הקימה שם פעילות של ״פתרון תעלומה היסטורית – בנוסח חדר בריחה״. דרכה גם נהנים וגם טועמים פיסת היסטוריה. כל פעם אני צועדת לבית דרך הרחובות הססגוניים, דרך פארק המסילה שהוא מקום מפגש אהוב לפיקניק, עם כוס יין על הדשא או סתם ליהנות מיום שמשי.

הבית הרדוף נווה צדק. צילום: יאיר מיוחס

3. שכונת התקווה ושוק התקווה

אז אפשר להגיד ששלוש שנים ממש חייתי בשכונה. בלב השוק שם ממוקם הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. מוקדם בבוקר כל הבסטות כבר בשיא החיים שלהן, כשאתה מפלס את הדרך שלך לשער בית הספר. אתה כבר הופך להיות חלק מהשוק, כל המוכרים מכירים, מאירים את הבוקר עם ברכת יום טוב. מתעניינים בקסם הזה שאנחנו עושים שם, באים לצפות בהצגות ונוצר איזה מרקם חיים קסום. ובערב – שקט מוחלט. דיירי השכונה יושבים עם המשפחות מחוץ לבתים, שותים בירה, מבלים יחד את שעות הערב. יש איזו פשטות ורוגע. תחושה שאפשר לשחרר את המאמץ והמרדף ופשוט להתמזג ולהיות. הזמן האהוב עליי הוא יום שישי לקראת הצהריים, כשכבר השוק מתקפל, קניות אחרונות לשישי, כל הקצב יורד לקראת השקט של שבת.\

שוק התקווה. צילום: אנטולי מיכאלו

4. Bar 51

מה יותר טוב מאוכל בחיים? זו באמת אחת הערים הטעימות בעולם! כשגרתי בדרום הייתי מוכנה לנסוע שעה הלוך – שעה חזור רק בשביל הטעמים האלה. אני זוכרת שלפני 3 שנים חברה סיפרה לי שנפתח מקום ממש מגניב עם אוכל שמעיף את הראש. נכנסנו פנימה ובוא נגיד שהרבה שיח לא היה באותו ערב, ישבנו על הבר ואני חושבת שכל הערב בהיתי במחול של יצירת מנה מושלמת! והטעם! אלוהים!!!! מושיקו (גמליאלי, השף והבעלים) יצר מקום שפשוט מנצח בכל הגזרות. האוכל, המוזיקה, אווירה סקסית בטירוף וצוות שמרים את כל מה שקורה שם למעלה.
הירקון 59

אנילוטי מסקרפונה ותפוחי אדמה בבר 51. צילום: יח"צ

5. יפו העתיקה

תמיד כשאני צועדת על הטיילת ומסתכלת על התמונה של יפו העתיקה אני נפעמת. אני לא בחו״ל, אני בארץ, אני בבית. בימי שבת אני אוהבת לצעוד על הטיילת, לשוטט בין הסמטאות והרחובות המתפתלים. לשבת על הרציף עם בירה, להסתובב בין הדייגים, להיכנס לגלריות המשתנות. להרגיש בחוץ לארץ ממש 500 מטר מהבית.

כיכר קדומים. צילום: shutterstock

לנה פרייפלד, שחקנית תיאטרון גשר, משחקת בימים אלה בין היתר בהצגות "קליעים מעל ברודווי" (קומדיה מוזיקלית בליווי מוזיקה חיה מאת וודי אלן), "אלף שמשות זוהרות" (עיבוד בימתי לספרו המרגש והמסעיר של חאלד חוסייני), "אונייגין. הערות שוליים" (עיבוד חדש שזכה לתשואות בתיאטראות המובילים באירופה, על פי הרומן בחרוזים מאת אלכסנדר פושקין, בימוי אלביס הרמניס -מגדולי הבמאים באירופה). לפרטים נוספים